אבני נזר יורה דעה רלד

לתירוץ הראשון בנ"ד בטל ברוב. ואפשר שזה כוונת התוס' הנ"ל דמסברא לא הי' סותר אפי' יום א' משום ביטול ממילא בנדה דליכא קרא בטיל: כז) האומנם כי יש לדון מאחר שאפשר ליטלו על הבגד ויתייבש ויהי' ניכר גם מעכשיו חשיב כניכר. והנה ביור"ד סי' צ"ח סעי' ד' ברמ"א בנפל חלב לתוך התבשיל ונתבטל טעמו בס' צריך ליתן שם מים צוננים וטבע החלב להקפיא דמאחר דאפשר להסירו חשיב כאילו מכירו. לכאורה גם בנ"ד כך. אך כרו"פ שם כתב במקום שהמאכל מתקלקל בכך יש לצדד להקל כמו בכלי דבטל חד בתרי אף שיש לו היתר בהגעלה הואיל וצריך הוצאות להגעילו. הנה דס"ל דמדינא בטיל רק כל היכא דאיכא לברורי האיסור מבררינן כשאין לו הפסד בבירור. כה"ג חשיב דשיל"מ. כמו טבל דחשיב יל"מ בהפרשה כיון שלא יפסיד רק האיסור. אבל אם חשיב מכירו ממש אין שום דמיון להא דכלי: כח) אך גם לדעת פרמ"ג שכתב דיש לחלק שהוא כמכיר האיסור. י"ל דוקא התם שאפשר לבררו ואז יאסר חשיב האיסור בעין לא בטל. משא"כ בדם נדה לטמא האשה שזה אינו רק בשעת יציאה וכיון שאז אינו ניכר מה בכך שיהי' ניכר אח"כ. ועוד דכמו שכתבו תוס' לענין יבש שיכול לשרות ולחזור לכמות שהי' דלא מהני רק בלח מעיקרא לענין שלא יצא מתורת לח מהני הא דיכול לחזור אבל שיחול שם לח משום שיכול להיות לח לא. ה"נ לענין מכירו דבניכר מתחילה ונתערב בהא קאמר או"ה [לדעת פרמ"ג] דכיון שיכול לשוב להיות ניכר ע"י צינון לא בטיל מיני' שם ניכר אבל לא שיחשב ניכר בתחילה מכח שיוכל להיות ניכר אם יקחנה ע"ג עד ויתייבש: כט) ומה שחששתי דאפשר שאף אם לא יקחנו על עד יתחלק הלובן והאודם זה מזה וסופו להתאדם. וכמ"ש בחת"ס בס"ת שסופו להתאדם. וכן בעלי הדס שסופו להשחיר וכן בתפירות תפילין שסופן לפסוק. יש לחלק דוקא בדבר שצריך הוייתו של עכשיו לא חשיב הוייתו קיימת משום שסופו להתקלקל. אבל לא שיחשב מעכשיו דם משום סופו: ל) וראי' לזה צואה כ"ש מבטלה ברוק וקורא ק"ש לא מהני רק לפי שעה דאח"כ הרוק עובר. וקשה נימא כיון שסופו של צואה להתגלות היא כמגולה. א"ו לא מהני לאסור מעכשיו משום לאח"ז ודוקא לענין שלא יחשב מעכשיו מהני סופו. וע"כ ס"ת שמצוותו בשחור לא חשיב שחור מעכשיו. וכן לענין טריפה דאמר רחמנא חי' אכול וזו הואיל וסופו לטרוף מעכשיו לא חשוב חיותו. וכן באינך. אבל נ"ד דומה להא דצואה סי' ע"ו ס"ו ע"ש. ועוד אפשר שאין סופו לשוב דם דאפשר שיתערב במי רגלי' ובשעה שבא הדם לבה"ח לא הי' סופו להיות דם: לא) והנה המרדכי בתירוץ הב' דכל שתחילתו בתערובות לא בטיל. וידוע שהאחרונים הקשו ע"ז דאדרבא תחילתו בתערובות אפי' בדשיל"מ בטל בגיגית. ותירצו שאם האיסור הבטל בא לעולם בתערובות והמבטל הי' בפ"ע בטל אפי' בדשיל"מ. אך אם המבטל לא הי' בפ"ע אין בו כח לבטל. והנה בסברא זאת דכיון שהמבטל לא הי' מעולם בפ"ע גרע כח המבטל. נ"ל שהר"ן חולק על זה שכתב פ"ק דסוכה בהא דחבטן דלאו ביטול ממש הוא כיון שיכול לעמוד עליו אלא משום דפרוץ כעומד מותר רק במעורב שנתמעט חשיבות המתיר לא אך ברוב כשר אין המיעוט מבטל חשיבות הרוב עכ"ד. וא"כ מה בכך שהמבטל בא לעולם בתערובות המיעוט. הלא המיעוט אינו מבטל חשיבותו. ואדרבא יותר יש לו להיות בטל כיון שהרוב מבטל חשיבותו וכמו בגיגית. ויש לדחות שדברי הר"ן בשהי' תחילה בפ"ע ונתערבו אח"כ. שאם לא הי' ניכר הי' המיעוט בטל. עכשיו שניכר עכ"פ ממנ"פ אי חשבת לי' מעורב הא המיעוט בטל. ואי חשבת לי' בפ"ע הא הרוב בחשיבותו. אבל בבא לעולם בתערובות דלסברת המרדכי אין המיעוט בטל. ה"ה שמגרע חשיבות הרוב שלא יוכל לבטלו הואיל ומעורב ולא הי' מעולם בפ"ע: לב) אך עוד תמוה סברא זו מהא דס"פ הנודר מן הירק בצל של תרומה שנטעו ורבו גידולין על עיקרן מותר אף דגידולין הם המבטלין באין לעולם בתערובות. ובמנחות (ס"ט:) מוכיח מהא דבצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם אפי' הוסיף במאתים אסור דבתר עיקר אזלי' ואף מה שנתוסף אח"כ חשיב כלאים דאל"כ יבטלו הגידולין שהם מאתים על העיקר את העיקר ואי כשהמבטל בא לעולם בתערובות לא בטיל הלא הגידולין באים לעולם בתערובות אשר ע"כ יותר נראה תירוץ הא' של המרדכי: לג) אך באו"ז ה' חליצה תרע"א כתב כדברי מרדכי בתירוץ הב' וז"ל ק"ל אני המאבר יתבטל הרוק בדם. ונ"ל הואיל ורביתי' דהאי רוק הכי שבאים שניהם מפי' יחד אין שייך בו ביטול שאין שייך ביטול אלא בדבר שזה לבד וזה לבד ונתערבו עכ"ל. ונראה דבתחילת דבריו הוא נתפס דכשבאים שניהם יחד בתערובת הוא דלא בטלי דהיינו רביתי'. אבל אם אחד לבד בא בתערובות בטיל. ולפי"ז לא קשיא כל הני. דנדרים ודמנחות. דהתם ההיתר לבד בא בתערובות: לד) אולם הר"ן שכתב פ"ג דע"ז דזוז"ג מטעם ביטול. וע"כ כתב פ' בהמה המקשה גבי בן פקועה הבא על בהמה מעלייתא אותו הולד אין לו תקנה דלא משתרי משום זוז"ג כיון ששניהם היתר אלא שזה מועיל בו שחיטה וזה אינו מועיל בו שחיטה ע"ש. והוא כנ"ל כיון דמשום ביטול הוא והיתר בהיתר לא בטיל ואם כדברי המרדכי ואו"ז הנ"ל לא שייך בזוז"ג תורת ביטול שבאים שניהם יחד ואין לך היינו רביתי' יותר מזוז"ג:)