אבני נזר יורה דעה רכט

סימן רכד ב"ה יום ד' וארא תרמ"ז לפ"ק פה סאכאטשוב. שלום וישע רב לכבוד אהובי גיסי הרב הגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה יצחק חיים הכהן נ"י. א) שאלתו שאלת חכם הגיעני בדין אשה שהרופא פתח פי המקור בכלי שכתב הנוב"י דחשיב פתיחת הקבר וא"א בלא דם. ובחכ"א חולק עליו דפתיחת המקור מבחוץ לאו היינו פה"ק. וכבר אמרתי לו בע"פ שמדברי הב"י (סי' קפ"ח) שהקשה ברואה דם בשפופרת דנימא א"א לפה"ק בלא דם. מבואר להדיא דגם בפתיחה מבחוץ חשיב פה"ק. אך נסתפק כבודו אם יצרף דעת הרמב"ם דפסק אפשר לפה"ק בלא דם לדעת האחרונים המקילים בפתיחה מבחוץ. והגאון ר"ב ז"ל מז ניק הביא ראי' מדברי רמב"ם בפה"מ שכתב מעת שינת מהרחם דבר א"א מבלי שיצא דם אך שוב נסתפק דזה ניחא אם בדקה האשה תיכף. אבל לא בדקה גם לדעת הרמב"ם טמאה מספק שהרי בגמרא (דף כ"א:) אמר לת"ק דס"ל אפשר לפה"ק בלא דם ה"ז ספק זבה. שוב כתב שהדבר תלוי בתירוצי הראשונים על הא דמתני' טהורה בודאי. דלהאי תירוץ דמתני' בבדקה ולא הי' דם (וכן משמע מפירש"י] א"כ בלא בדקה טמאה מספק ולפמ"ש הר"ן דבספק מוקמינן לאשה בחזקת טהרה ה"נ לדעת הרמב"ם אין חשש כלל. שוב פלפל ככהן שדעתו יפה. להכריע בין התירוצים והראה פנים לכל צד והאריך בפלפולים נעימים יישר כחו וחילו לאורייתא ונבא לענין דינא: ב) הנה מ"ש להביא ראי' מהא (דבדף ס"ו.) דאדברי' רבא לרב שמואל ודרש קשתה שני ימים ולשלישי הפילה תשב ז' נקיים קסבר אין קשוי לנפלים וא"א לפה"ק בלא דם ואי כתירוץ הראשונים דטמאה מספק אפי' אפשר לפה"ק בלא דם נמי צריכה ז' נקיים מחמת ספק. ומנ"ל דסבר א"א לפה"ק כו'. ויש לדחות דברייתא (בדף כ"א) תני ואינו יודעת פירש"י אם ולד הפילה אם רוח הפילה. והנה לא ראתה הנפל שאם ראתה לא הי' מקום לספק. ויש לספק שהי' הנפל מתבוסס בדם ע"כ טמאה מספק. אבל בדרב שמואל שראתה הנפל דהא אם יש קישוי לנפלים הי' מטהרה משום קשוי הסמוך ללידה וע"כ שראתה שהי' הולד. ומסתמא ראתה אם יש עליו דם אם לא. ואם הי' רואה בו דם לא הי' צריך לטעם דפה"ק. וע"כ שראתה שאין בו דם: ג) והנה מפשטא דברייתא (בדף כ"א) נראה דגם ת"ק מצריכה ז' נקיים דאם לת"ק מוקמינן לה אחזקת טהרה וא"צ ז' נקיים ולר' יהושע דאמר מביאה קרבן ונאכל הא פשיטא דצריכה ז"נ. א"כ מ"ש דפליגי לענין קרבן שהוא לאחר שכלו ימי טוהר לנקיבה ובזמן הבית דוקא ליפלגו באם צריכה ז' נקיים. דלת"ק א"צ ור' יהושע יחלוק ויאמר צריך. א"ו לת"ק ג"כ צריכה ז' נקיים: ד) אך יש לעיין טעם הספק לת"ק אם מחמת פה"ק. והא (דבדף ס"ו.) משום דמסתמא כיון שראתה הנפל בשעה שהפילה ראתה ג"כ אם יצא עמו דם. אי מחמת שמא הנפל [ולד או רוח] הוציא עמו דם שהי' מתבוסס בו. ואם נאמר שהספק משום שמא הוציא עמו דם. יש מקום ליישב קושית הראשונים ממשנה דטהורה בודאי. דהנה מבואר בסוגיא (כ"א:) דהרואה דם בשפופרת טהורה. ומסקנת הסוגיא לפי' הרא"ש דקיי"ל כוותי' בש"ע דפליגי תנאי בטעמא דקרא דבבשרה ולא בשפופרת ולא בחתיכה. ר"א ורבנן קמאי ס"ל הטעם משום חציצה ואי פלי פלויי דליכא חציצה טמאה. ורבנן בתראי ס"ל הטעם משום שלא ראתה כדרך ראי' מעצמה או ע"י אונס שבגופה ולא בגרם הכנסת שפופרת או הוצאת החתיכה שהדם שבתוך החתיכה ממילא יצא עם החתיכה. אך אם יש דם על החתיכה מבחוץ אין ראי' שהדם יצא מחמת החתיכה שמא להיפוך שהטבע הוציאה מותרות הדם ועמו יצאה החתיכה או הוציאה שניהם יחד. ועי' בביאור הרב ז"ל מלאדי בש"ע שביאר הענין היטב: ה) והנה לפי"ז בהפילה חתיכה אין לנו לחוש שמא יש דם. כיון דכל החשש שמא החתיכה הוציאה עמה דם שאם כן הדבר טהורה היא. ואם רואין דם עם החתיכה חיישינן שמא יצא שלא מחמת החתיכה. אבל בסתמא אין חשש בזה כמו שאין חשש בלא החתיכה. וכל החשש שמא יצא מחמת חתיכה. ולהא ליכא למיחש אליבא דהלכתא. ומברייתא דהא ספק זבה לא קשיא דסתם בר פלוגתי' דר' יהושע הוא ר' אליעזר דס"ל טעמא בשפופרת טהורה משום חציצה. ופלי פלויי טמאה אף שהדם יצא מחמת החתיכה ע"כ אמר שהוא ספק זבה. אבל להלכה דקי"ל אפילו פלי פלויי טהורה אין לנו לחוש לדם ממנ"פ ואפי' בלא בדיקה טהורה. אך לר"י א"א לפה"ק בלא דם הרי פתיחת הקבר נחשב ראי' כי אורחא שגם בשעת לידה היא רואה מחמת פה"ק. ועוד דכל שראתה מחמת מקרים שבגופה אפי' מחמת אונס טמאה. ועי' בהרב ז"ל מלאדי בש"ע שלו. וע"כ אף שהרשב"א והריטב"א סוברים דוקא בבדיקה היא. משום שהם אינם מפרשים מסקנת הסוגיא כפי' הרא"ש דטהור אפי' פלי פלויי משום דאין דרך ראי' בכך. אבל להלכה שפיר י"ל כן: ו והנה כ"ז אם נאמר דלת"ק הספק שמא החתיכה הוליכה עמה דם. אך אם נאמר שת"ק נמי ס"ל שדרך פה"ק להוציא דם אלא שאינו ברור וספק הוא. א"כ שפיר צריכה בדיקה כיון שהדם שיוצא מחמת פה"ק טמא כמו לר' יהושע: ז) והנה הטור כתב ודוקא בחתיכות קטנות דומיא דשפופרת. ופי' ב"י דקיי"ל בחתיכה טהורה ובשפופרת טהורה. וקשה לי' הא א"א לפה"ק בלא דם. ותירץ בחתיכה קטנה דומיא דשפופרת דקה. ואכתי קשה כיון דמשכחת שפופרת עבה כמ"ש הב"י ז"ל ובש"ע דאינו אלא בשפופרת דקה מן הדקה וההוכחה דמיירי בשפופרת דקה מן הדקה משום דאל"כ היא פה"ק. והוכחה זו יש ג"כ בחתיכה. ומה טעם תלה חתיכה בשפופרת. אך לפי הצד שהנחנו שגם למ"ד אפשר לפה"ק בלא דם מ"מ דרכו של הפה"ק להוציא דם א"ש כמו שיבואר: ח) והנה החוו"ד תמה על הב"י דמה שייך ברואה בשפופרת לטמא דא"א לפה"ק בלא דם. הלא אפשר שדם זה שמחמת פה"ק יצא בשפופרת. אך באמת דברי הב"י ברורין. כיון דטעם רואה דם בשפופרת דטהורה משום דאין דרך ראי' בכך. אבל היכא שהשפופרת עשתה פה"ק וע"י פה"ק יצא דם. שוב הוי דרך ראי' מה שיצא מחמת פה"ק. ודם זה עצמו שבשפופרת יהי' טמא. א"ו בשפופרת שאין בה פה"ק ולא יצא הדם