אבני נזר יורה דעה רכח

ו) ונראה לי פסק רמ"א נכון גם לדעת השב יעקב. ופסקא דידי ג"כ נכון. דהנה בנדה (דף ס"ט) אמר רב דסגי בספירת זבה ביום ראשון לבד. וכן ביום שביעי לבד. תחילתו אעפ"י שאין סופו סופו אעפ"י שאין תחילתו. ומקשה לרב ממתני' דטועה שבא לפנינו דקי"ל בליליתא מטבלינן לה ביממא לא מטבלינן לה. דא"נ שלמו היום שבעה נקיים. הא לא ספרה. ואם לא בעי' ספורים לפנינו נטבילנה דילמא עבדה לה ספורין. והקשה המהרש"א דהא לא הפסיקה בטהרה ותירץ מהרש"א דנחוש שמא הפסיקה בטהרה אף שלא הפסיקה ע"י בדיקה ונטבילנה מספק כמו שמטבילין אותה אף שלא בדקה כלל כל שבעה מחשש שמא לא ראתה. ה"נ שמא לא ראתה מבה"ש שקודם לכן. ובס"ט (סי' קצ"ו ס"ק י"ח ד"ה ומיהו) ביאר הדברים היטב דקושיית הש"ס מדרב אמר סופו אעפ"י שאין תחילתו דבדיקת יום השביעי מגלה שגם בששה הקודמים לא ראתה. ומ"מ בששה לא נתבררה טהרתה אז. ולא הי' הששה ספורים בזמנן. מכלל שאם באמת לא ראתה אף שלא ספרה טהורה. ולדידן דקי"ל לחומרא דבעי' ספירה גם ביום הראשון בעינן ספורים לפנינו. עי' בס"ט שם באריכות: והנה יש לעיין באשה שבדקה ונסתפקה על המראה ושלחה להראות להמורה צדק והבדיקות הי' ביום ראשון מנקיים. והתשובה הגיעה לה ביום ב' שטהור. והא ביום ראשון לא ידעה שטהור ולא הי' ספירה בזמנה כדברי ס"ט הנ"ל. דכשבדקה בשביעי לא חשובים ימים הקודמים ספורים לפנינו. ואפי' הי' הספק באמצע הנקיים שהגיע לה התשובה ביום שלאחרי' ג"כ לא יחשב ספורים לפנינו. אף דבדיעבד לא בעי' בדיקה רק ביום ראשון ובשביעי. היינו משום דבדיקת יום ראשון מגלה שגם בדיקת ימים שלאחריהם טהורים. אבל שנולד ספק בהם הא אינם ספורים. ומעשים בכל יום ולית דחש לה. וצ"ל דכיון שהעד לפנינו אף שמחוסר הוראת חכם חשיב ספורים לפנינו. שהעד טהור לפנינו ושאני הא דס"ט שלא בדקה כלל קודם שביעי: ח והנה הדבר ברור שאם בתוך ימים ימי ספירת נקיים מצאה דם טמא בתוך דם טהור אף דחשיב ס' מן העלי' כדברי הש"י הנ"ל. מ"מ טמאה וודאית למה דקי"ל (לחומרא) ספורים לפנינו בעינן. דאף אם מן העלי'. מ"מ אנן לא ידעי' וליכא ספורים לפנינו ואפי' בדקה שחרית ולא מצאה דם כלל. ואח"כ בבדיקה שני' מצאה דם טמא בתוך דם טהור. לא נאמר דחשיב ספורה לפנינו בבדיקת שחרית ולא תהי' רק ס' טמאה. דליתא דכי היכי שאם ראתה דם באמצע יום יבטלה ספירה למפרע. וכן זב הרואה ש"ז דסותר היום למפרע. ואף למה דבעי למימר בהמפלת (דף ל"ג.) דמקצת יום ככולו. ואם רואה באמצע יום. אידך חצי יום עולה לה לספירה. ואינו סותר אלא ברואה סוף היום. מ"מ מה שקודם ראי' לא חשיב מקצת היום כיון שאח"כ ראתה בטל המקצת יום שמתחילה. כמו כן כיון שאח"כ נסתפקה שמא ראתה והספק גם על מקצת יום שבתחילה שהרי אם ראתה בחצי יום בטל גם חצי יום שבתחילת. בטל הספירה למפרע. וכ"ש דלא קי"ל מקצת יום ככולו. והא דמהני בדיקה באמצע יום. אף שתחילת יום לא הוי מבורר שטהור. כיון שבו ביום נתברר שכל היום טהור הוי ספירה כל היום. אבל אם בו ביום נסתפקה ליכא ספירה כל היום וזה ברור]: ט) ולפי כל הנ"ל יתבאר שאם בתוך הנקיים ראתה דם אדום בתוך דם ירוק ולבן. ליכא ס"ס שמא הכל דם טהור. ואת"ל שהאדום דם מד' מראות שמא מן העלי'. דליתא. דאת"ל שרום מד' מראות. הא לא הוי ספורים לפנינו כנ"ל. וי.. דכיון דטהור מכח ס"ס חשיב ספורין לפנינו דליחא. דספק אם הוא מד' מראות הוא מחמת חסרון ידיעה ואם הי' כאן חכם מופלא הי' יכול להכיר שהוא מד' מראות. ומה שיכול להתברר ע"י חכם חשיב לפנינו כנ"ל באשה שנסתפקה והביאה לה התשובה ביום שלאחרי' חשיב ספורין לפנינו דמה שהעד לפנינו חשיב ספורים לפנינו אף שלא הורה חכם. ה"נ להיפוך שהעד מד' מראות לפנינו. חשיב שלפנינו. הוא ספק א' שמא מן המקור. דספק מן המקור או מן העלי' א"א להתברר עפ"י חכם ובטלה ספירה. וכיון שכן אף שאין כאן חכם מופלא להכיר בדמים ליכא ס"ס. רק ספק אחד שמא אינו מד' מראות. דאת"ל מד' מראות בטלה ספירה. דאת"ל מד' מראות הא לפנינו ליכא רק ספק א' ובטלה ספירה לפנינו. ואף דאפשר לחלק דשאני ספק אם הוא מד' מראות שהוא בזמנינו חסרון ידיעה לכל העולם. אין להקל משום זה. דאפשר יש כאן חכם מופלא לחומרא אמרי' דלא בקיאין. וע"כ דעת כמה פוסקים דאף בספק חסרון ידיעה לכל העולם לא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא: י) ולפי מה שבררתי דבתוך ספירת נקיים אם ראתה דם טמא בתוך דם טהור טמאה. י"ל לדידן דבנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת עלי' שבעה נקיים ופירש רש"י (מגילה דף כ"ח:) והר"ן (פ"ב דשבועות) דגזרו חכמים משום לתא דסותרת. וע"כ דעת הרי"ף שם דלדידן ליכא דם טוהר דכיון דיולדת בזוב שצריכה לספור ז' נקיים סותרת אפי' בימי טוהר. וכיון שדם טוהר סותר שוב מחמת חומרא דר"ז לעולם טמא. ועי' בס' בעה"נ להראב"ד שער הפרישה. א"כ ה"נ ברואה דם טמא מתוך דם טהור כיון דסותרת שוב מחמת חומרא דר"ז לעולם אסורה: יא) ואפי' להחולקים על הרי"ף וס"ל דגם בזה"ז איכא דם טוהר. י"ל דס"ל כדעת הר"ן בחי' נדה דף ל"ז והרמב"ן שם דדם טוהר נמי אינו סותר אלא שאינו עולה. וא"כ דינה כש"ז דאינו מטמאה האשה לבעלה בפליטתה והרי"ף י"ל דס"ל כדעת התוס' שם בד"ה דבר הגורם דדם טוהר סותר. וכן מוכרח לדעת רבינו יונה שהביא הרא"ש דש"ז אינו סותרת בשביעי כיון דאינו סותר אלא יומו ובנדה (כ"ט:) דמקשה בעשרים וחד תשמש ומשני ר"ש היא דאמר אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק ע"ש. הרי דדם טוהר סותר הכל. דאם לא יהי' סותר אלא יומו לא הי' סותר בשביעי והרי פשטא דשמעתתא דיולדת בזוב צריכה לישב ז' נקיים ככל ז' נקיים שאם ראתה פעם א' סותרת הכל. ועולים דברינו כהוגן. וא"כ מצאנו טוב טעם ליישב דעת הרמ"א: יב) אך כ"ז שבדקה ומצאה אך בנ"ד שאינו בודקת כלל אף את"ל שהי' דם אדום בתוך דם טהור כיון שנאבד הדם וא"א לבודקו עוד אפי' הוא מד' מראות. שפיר הוי ס"ס טוב וחשיב ספורים לפנינו משום הס"ס. ודו"ק היטב בדברי אלו כי עמוקים המה. ופסק הלכה לדינא כמ"ש בתשו' הקודמת: נאום הק' אברהם.