אבני נזר יורה דעה רכו

גם רבי מודה אין ראי' משם. מ"מ הסכמת אחרונים שהיא דרבנן. ועוד בנ"ד יש ביטול חשש חולי ממלאה ונופצת. מחמת בדיקת הרופא כנ"ל: סוף דבר אני מתירה לענין זה שלא תצא מבעלה, אך צריכה בכל פעם שבעה נקיים כל זמן שלא הוחזק הבעל שש"ז שלו מעורב בדם: נאום הק' אברהם סימן רכב תשובה לק"ק ביאלא. לבקשת הרה"ק מוהר"י זצללה"ה. א) דבר האשה שאינה יכולה לטהר לבעלה. כי רגילה לראות אפלאוועס מראות טהורות ולפעמים נמצא בתוכה נקודה אדומה. אך רובא דרובא לא נמצא בתוכם נקודה אדומה. ורוב הראיות הי' בהרגשת פה"מ עם זיבת דבר לח. אך בפה"מ לבד כמעט לא נמצא שום מראה אודם. והיא מסופקת כי אפשר האודם נמצא מחמת רוב הבדיקות. בעומק לחורין ולצדדין מתקלקל הצדדין בפנים והאשה הזו יש לה ווסת קבוע. ועתה השאלה האיך יתנהג בסדר בדיקתה אם נוכל להקל שלא תבדוק אלא פעמיים ביום. ולא תשגיח על ההרגשות מאחר שרובא דרובא הן מראות טהורות לגמרי. או עכ"פ שלא תצטרך בדיקת חורין וסדקין: ב) הנה לאחר שנתמעט הבקיאות במראה הדמים מימות סוף חכמי הגמ'. הנה כל הדמים אף שנראים אדומים הם בספק אם הם מארבע מראות ואם הם אדומים כמותם או דיהה מהם. אך הראב"ד בספר בעל הנפש הוכיח כי רוב דמים שבמקור המה דמים טמאים. וראייתו מהא דא"א לפה"ק בלא דם ומביאה קרבן ונאכל. ניחוש שמא דם טהור ראתה. א"ו רוב דמים שבמקור טמאים. והנה בנ"ד שראתה דם טהור ובתוכו מראה אדום מעט הא ודאי אין לומר שהטיפה ההוא ודאי מרוב דמים טמאים שהרי באותו ראי' עצמה רובא טהור ודאי. ויצתה אותה ראי' מהרוב. בפרט שכל הראיות שתראה שלא בשעת ווסתה המה עיקרם מראות טהורות רק לפעמים נמצא איזה טיפה אדומה בודאי אין לדון בראי' זו דין רוב דמים שבמקור: ג) ולכאורה יש לעיין לפי"ז בנידון התשו' רמ"א במצאה כתם לבן וסביב המראה לבן כדמות כתם מתפשט ונראה שהכל מראה א'. והשיב דשוב אין תולין הכתם בשום דבר. ולכאורה מה בכך. הלא אפי' בא הכתם מגופה טהורה מה"ת מאחר שהיא בלא הרגשה ושוב הוי ספק דרבנן. שמא גם כתם האדום מראה טהור. ולק"מ שבתשו' ההוא כתב שבשעת יציאת הכתם היתה רגילה לראות מראה אדום וירוק. היינו שהי"ל הרגשת זיבת דבר לח. וא"כ כיון שהמראה טהור מורה שגם האדום מגופה היא. הוה דאורייתא. ועוי"ל דהוה ספק מחמת חסרון ידיעה דלא חשיב ספיקא דרבנן. אמנם דעת הט"ז (סי' צ"ח) דספק חסרון ידיעה לכל העולם לא חשיב ספק חסרון ידיעה: ד) והנה הש"ך (סי' ק"י) העלה דבס"ס גמור א"צ לברר וע"כ אינו מזיק ספק חסרון ידיעה. והנה אם מרגשת זיבת דבר לח דמביא בשב יעקב דהוה ספק שמא מן העלי'. כיון שעיקרה מראה טהור לא אמרי' בזה רוב דמים מן המקור. והסביר הענין עפ"י חכמת הניתוח. והסכים עמו בזה הרב ז"ל מלאדי בק"א (סי' קפ"ד). וספק זה אם מן העלי' או מן המקור אי אפשר לברר. וכיון שא"א לברר שני הספיקות א"צ לברר כלל אפי' להרשב"א כמ"ש בנוב"י ושוב הוה ס"ס. אף דספק אם הוא דם טמא מחמת חסרון ידיעה. נמצא שמרגשת רק זיבת דבר לח אפי' תמצא מראה טמא ג"כ תהי' טהורה. ועכ"פ לא תצטרך לבדוק במרגשת רק זיבת דבר לח: ה אך במרגשת פה"מ עם זיבת דבר לח דלפעמים נמצא נקודה אדומה. הגם דלכאורה הואיל ברוב הבדיקות לא תמצא רק מראות טהורות וזיל בתר רובא. מ"מ התינח אם הרגישה פעם אחת. אבל כיון שמרגשת הרבה פעמים ובין כל ההרגשות האלו מצוי' שיהי' פעם אחת נקודה אדומה וליכא רוב להיתר מ"מ א"צ בדיקת פנים כלל. רק שתשים עד על אותו מקום ותשהה שם יותר מכדי שתרד מן המטה ותטיל עד ותבדוק בו ואח"כ תבדוק העד אם תמצא עלי' נקודה אדומה. ואין זה ענין לכל הפוסקים שהצריכו בדיקת חו"ס. דהתינח בדיקה שצריכה לברר אם ראתה אם לאו צריכה בדיקת חו"ס לברר שלא ראתה. אבל זו שאין לטמאה מחמת ההרגשה שהרי תראה בכל פעם מראה טהור ותלינן ההרגשה במראה טהור. אך מה שיצא ממנה צריכה לראות שמא יש בו מראה טמא. אבל מהיכי תיתי לחוש שמא ראתה עוד חוץ ממה שיצא ממנה לחוץ. ודוקא בדיקה לשם נקיים שצריכה בירור שלא ראתה צריכה בדיקת חו"ס. משא"כ בדיקה זו שבאמת א"צ שום בדיקה כיון שתולין ההרגשה במראה טהור. רק שצריכה לראות מה שזב ממנה. כיון שלפעמים נמצא בו מראה טמא: ו) ואף לדעת הרמב"ן ז"ל שחכמים גזרו על כל הדמים שיהי' טמא ולא נוכל לעשות לס"ס שמא דם טהור. כיון דחכמים גזרו ע"ז. אך חדא דנוכל לעשות ספק אולי לא תמצא שום דם בהמראות ומחמת זה לא תצטרך לבדוק. ואף את"ל שתמצא בתוכה דם, שמא מן העלי' הוא. והוי ס"ס כיון דמוכרח להתחיל בהספק הראשון. ועוד הרי כל האחרונים מצרפין בקרטין זאת לספק אולי הוא דם טהור. אך בהרגשת פה"מ עם זיבת דבר לח תצטרכה כנ"ל. אך לא בדיקת חו"ס: גם זאת אם לא הספיקה ליתן העד על אותו מקום כרגע וזב על הכתונת ומצאה על הכתונת מראות טהורות. וגם פחות מכגריס אודם. תלינן הפחות מכגריס במאכולת. והוא ג"כ מטעם הנ"ל. דאף שאין זו בדיקה המבררת טהרתה. דאפשר שהוא מגופה. זו הא א"צ בדיקה כיון שיש מראות טהורות ומהכ"ת לחוש שמא הפחות מגריס ג"כ מגופה. כיון שאפשר לתלות במאכולת וכן פסק בתשו' נודע בשערים (ח"ב י"ג) דלא כחת"ס (סי' ק"נ קס"ז קס"ח): ח עוד נ"ל להקל מטעם דהרי הרמב"ם סובר נמצא בחתיכה טהור כיון דלא ירד הדם בנגיעת הרחם. ובגמ' מבואר דמראות טהורות לא הוי משקה וא"כ כיון דטיפה אחד ירד דרך המראות טהורות. והוי מין בשא"מ דחוצץ. ואף אם הוא מן המקור אינו אסור. וע"כ יש לצרף זאת לסניף: ט) עוד נ"ל להלכה ולא למעשה שאחר שתטבול והותרה לבעלה לא תצטרך בדיקה עוד אף בהרגשת