אבני נזר יורה דעה רכג

אח"כ שתהי' טמאה עכ"ל הצריך לענינינו. הנה מפורש דהבדיקה היא לטמאותה אח"כ. ושאם לא תבדוק תהי' טהורה אח"כ היפוך דברי החו"ד (ואין ספק שאלו הי' רואה דברי תוספי רא"ש הי' חוזר בו וע' ח"מ סי' כ"ה ס"ב] וכן לשון המשנה (ס"ד:) עד שתחי' המכה לשון זה מורה שצריך שידע שחיתה וכ"ז שלא נדע תולה. האומנם כי לשון הש"ס כ"ז שהרוק מצוי בתוך הפה מורה להיפוך. שצריך שנדע שרצוי שלא חיתה: ג) ובהשקפה ראשונה הי' נ"ל דחילוק יש בזה בין תוך ד' לילות. דהנה בתוספי רא"ש בד"ה עד שתחי' המכה ס"ל דתוך ד' לילות אפי' חיתה המכה טהורה. וראייתו מחמת קושיא הנ"ל דתבדוק דלמא חיתה. אך בד"ה אבל בתירוץ הב' חזר בו וקושיא הנ"ל יישב דלא מצינו בדיקה על לאח"ז]. וכן דעת הרמב"ם פ"ה מה' א"ב ה"ב דאף תוך ד' לילות והוא שלא חיתה המכה. [הגה. ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה בתוספי הרא"ש בהא דר' גידל (בדף י"א:) פסקה מ"ת וראתה טמאה. מה קמ"ל מתני' הוא (ס"ד) עד שתחי' המכה. ולהנ"ל י"ל דמתני' הוא לחלוק על ב"ש דמטמאין לאחר ד' לילות. ואמרי ב"ה דגם אחר ד' טהורה עד שתחי' המכה. אבל בתוך ד' דמטהרי ב"ש בלא שום תנאי אחר. גם לב"ה לא בעי שתחי' המכה וקמ"ל ר' גידל דכולה מתני' בלא פסקה. אבל פסקה לעולם טמאה בין לב"ש בין לב"ה. וקושית תוס' רא"ש הא הוא קודם חזרה דס"ל באמת בתוך ד' לילות אפי' חיתה תולה, ולמסקנא י"ל כנ"ל. אך רש"י שפי' אדב"ה קאי ע"כ לית לי' כנ"ל דלפמ"ש ר' גידל אדב"ש תוך ד' לילות קאי ומיני' נשמע לב"ה. ובאמת א"א לומר כן לפמ"ש הרא"ש שם דהא לב"ה לעולם נחשב כמו תוך ד' לילות דכל בעילה דקטנות אינם נחשבים רק כביאה אחת] וע"כ י"ל דלאחר ד' לילות דב"ש מטמאין והותר לב"ה משום שלא חיתה המכה צריכין לידע ודאי שלא חיתה אבל תוך ד' לילות דב"ש מטהרין בפשטות בלא שום תנאי. ומדב"ה לא שמענו רק במה דמחולקים על ב"ש הוא לאחר ד' לילות רק דמסברא אמרי' כיון שחיתה המכה שוב אין לתלות. בעינן שנדע וודאי שחיתה. אבל בספק אין ספק חיתה מוציא מידי וודאי של ד' לילות אך א"א לומר כן לפמ"ש הרא"ש שם דלב"ה הא נחשב לעולם תוך ד' לילות: ד) ע"כ נ"ל העיקר בזה דהנה שמואל דאמר כ"ז שהרוק מצוי בתוך הפה. בא לחלוק אדרב דאמר כל זמן שנוחרת. והיינו בדמים שרואה לאחר תשמיש בתוך יום ושני לילות. עי' בתוס' שם. וע"ז אמר שמואל כיז שהרוק מצוי בתוך הפה שידוע שרמ"ח. אבל בדמים שרואה עם התשמיש לעולם תולה עד שידוע שחיתה המכה. והטעם. יש לומר דהנה לכאורה אפי' לא פסקה לראות בכל תשמיש מ"מ למה נתלה. דהא דומה לאינו ידוע אם יש שם מכה שהרי מכת בתולים מתרפא לעולם. ונהי שבתשמיש ראשון ודאי יש דם בתולים. מ"מ בתשמיש שני שמא כבר נתרפא וכ"ש בהרבה תשמישים רק שלא פסקה לראות: ה אך ברורן של הדברים שכל הדמים שרמ"ת תולין בודאי שהתשמיש הביא הדם כמ"ש התוס' ר"פ האשה שעושה בדם שרואה עם הטלת מ"ר אין תולין לומר שבא אז במקרה. וכן לשון הש"ס הרואה דם מ"ת משמשת פעם ראשונה ושני'. מבואר שגם בפעם ראשונה חשבי' לה מ"ת. רק שעדיין אינה מוחזקת ואינה חוששת לו די"ל שדומה לווסת הקפיצות שאינה חוששת לו בפעם אחת. או שאין מוציאין מבעלה בווסת שאינה קבוע. או משום דלא כל הכוחות שוות כדמשני הש"ס במסקנא. מ"מ ברואה דם סמוך לתשמיש אפי' פעם אחת אמרי' שהתשמיש הביא הדם. וע"כ כיון שאין דרך נשים לראות דם מ"ת תלינן יותר שהתשמיש הביא דם בתולים שעדיין לא נתרפאת. וכ"ז בדם שראתה בשעת תשמיש היינו סמוך לתשמיש. אך הדם שרואה אח"כ הלכה טענה זאת וכיון שאין ידוע שיש בה עוד מכה למה נתלה: ו) וצ"ל טעם אחר כיון שראתה דם מ"ת. ובודאי תשמיש עשה חבורה ואין דרכה להתרפאות בתוך יום ושני לילות. (וכה"ג מצינו בהוגלד פי המכה בידוע שג' ימים קודם השחיטה וע"כ בלא נבדקה אם ראתה מ"ת דם שרואה בתוך יום וב' לילות אין תלינן בבתולים. וע"כ מתני' דמיירי לענין דם שסמוך לתשמיש מטהרין ב"ה עד שתחי' המכה בבירור והן הן דברי תוספי הרא"ש נדה (י"א:) אבל בגמרא (ס"ד:) דאמר רב כ"ז שנוחרח שדם שאחר תשמיש מופלג מתשמיש טהור כ"ז שנוחרת. בזה אמר שמואל כ"ז שהרוק מצוי בתוך הפה שנדע בבירור שראתה מ"ת אז תלי' בו הדם שראתה מופלג מתשמיש. ואם לא נבדקה פעם אחת וחזרה ושמשה וראתה בשעת תשמיש גם דם שאחר תשמיש הזה תולין כנ"ל ובנ"ד שלא נבדקה הי' בתוך ד' לילות. לכל הפירושים תולין הדם שבתשמישים אחרים בבתולים ואשה זאת מותרת לבעלה בלי פקפוק. כאשר תתרפא ולא תראה עוד ימחול להודיעני: הק' אברהם. שוב הודיעוני שתיכף בביאה אחרת לא ראתה דם וב"ה שהנחני בדרך אמת. סימן רכ להרב המו"צ בק"ק גראדזיסק יצ"ו. א) בדבר הבתולה שנשאת שראתה דם מ"ת כמה פעמים. אך פעם אחת טבלה ושמשה ולא ראתה ובליל זה שמשה שנית וראתה. ועתה השאלה אם נחשוב ראי' זאת ראי' דם נדה. ואם תראה עוד בשעת תשמיש שני פעמים נידונה כראתה מ"ת ג"פ. או דילמא דלא נחשבנה פסקה מלראות פעם אחת כי אומרים כי ביאה זאת שלא ראתה בה לא הי' ביאה גמורה ואפשר הי' רק העראה. ע"כ השאלה: ב) והנה מסתמא הי' מרגשת כאב בכל הביאות שאם לא היתה מרגשת כאב הלא הרמ"א והט"ז והש"ך ואחרונים אוסרים אפי' ראתה רצופים ומי יבא אחריהם. [ותמהתי איך הכחיד זאת תחת לשונו]. והנה בגוף הדין דאפי' בוגרת שראתה רצופים אין דינה כרמ"ת כתב הב"י הטעם משום דרמ"ת היא מיעוטא דמיעוטא תולין יותר במכת בתולים משנתלה ברמ"ת. וק"ל דא"כ צריכין לומר מה שבוגרת אף קודם שחיתה המכה טמאה משום שתולין שראתה בשעת תשמיש שלא מ"ת. ולא משמע כן בתוס' ריש פרק האשה שעושה צרכי' שכתבו מדלא חזאי קודם הטלת מ"ר ואח"כ רק בשעת הטלת מ"ר ודאי מחמת מ"ר חזאי וה"נ כיון דלא חזאי רק בשעת תשמיש ודאי מ"ת ראתה. רק שאין אוסרין פחות מג"פ דמשום ווסת שאינו קבוע אין אוסרין לבעלה עולמית