אבני נזר יורה דעה רכב

סימן ריח ב"ה יום ד' נצבים וילך במחובר תרנ"ה פה סאכאטשאב. לרב אחד. א) מכתבו הגיעני. דבר אשה שראתה ג"פ מחמת תשמיש. והיתה מרגשת צער וכאב גדול באותם ג"פ בשעת תשמיש. וקודם לכן לא היתה מרגשת צער בשעת תשמיש כלל רק באותם ג"פ והבדיקה הי' לאחר תשמיש חמשה מינוטין. ושוב אמרה שפעם ג' הי' הבדיקה חצי שעה אחר התשמיש. ומה שלא ביררה דברי' בראשונה מחמת הבושה. וכוונתה במה שאמרה חמשה מינוטין על שני ביאות הראשונות. ומעלתו אזיל ומייתי דברי הרדב"ז חלק ה' סי' ח"י במרגשת כאב בשעת תשמיש נוכל לסמוך על רופא שאמר שנתרפאה להתיר לה שתשמש פעם רביעית. וגם דברי הט"ז דכאב כמכה. ואף שחולקים עליו. עכ"פ נצרף לענין שנסמוך על הרופא. גם מחמת שהבדיקות לא הי' סמוכים לתשמיש ממש. ואף שאין בקיאין בשיעורין. מ"מ קיל. ועוד לפי שאמרה שפעם ג' הי' חצי שעה אח"כ. ונבאר אחת לאחת: ב) ונבאר אם מצרפין הכאב לדברי הרופא. והנה מ"ל סי' ע"ג במחלוקתו עם הט"ז והשיב עליו מחה"ד כתב. ואף שיש לחלק בין כאב קצת לכאב גדול חלילה לסמוך ע"ז. עוד כתב שם ולא כל מקום הכואב יש לו מכה. צא ולמד ממכה של חלל שמחללין עליו השבת ע"ש: ג) ותמהני שהרי בע"ז (כ"ח): מכה של חלל מחללין עליו השבת. בעי ר"א ככי ושיני מאי כיון דאקושי נינהו כמכה דאבראי דמי. או דילמא כיון דגואי קיימי כמכה של חלל דמי. ת"ש החושש בשיניו לא יגמע בהם החומץ. חושש הוא דלא. הא כאיב טובא ש"ד. דילמא תנא היכי דכאיב טובא חושש קרי לי' ע"כ. הנה מוכח מדפשיט לי' דכמכה של חלל דמי מדמותר בכואב טובא. ש"מ דכמכה של חלל דמי. הרי דכאב גדול כמכה. והתרצן דחי דכאב גדול נמי חושש קרי לי'. היינו משום דככי ושיני אף שיש מכה בהם לאו כשל חלל דמי. ומ"מ לא פליג במה דמבואר מהפשטן דכאב גדול כמכה. ונסתר נמי מ"ש דחלילה לסמוך על החילוק בין כאב מועט למרובה. כיון שכן מפורש להדיא בש"ס הנ"ל. דחושש לאו כמכה וכאיב טובא הוא כמכה: ד) אך מ"ש שם דכל אשה בכאב היא רואה כדתנן אלו הן הווסתות חוששת בפי כריסה ובשפולי מעי'. הם דברי טעם. אך תלוי באיבעיא דע"ז הנ"ל. דלהפשטן חושש הוא דלא הא כאיב טובא ש"ד. הרי דכואב הרבה אינו בכלל חושש. שפיר אמרי' כאב גדול כמכה. ואף שכל אשה חוששת בשעת ראייתה כמתני' הנ"ל. הרי חוששת אינו שכואב לה הרבה. ושפיר אמרי' כאב גדול כמכה. אך למה שדחה כואב טובא נמי חושש קרי לי'. א"כ בכלל חוששת כואבת הרבה. וא"כ אף שכאב כמכה אינו מכה להוכיח בזה שאינו נדות. כיון שבנדתה נמי לפעמים כואבת הרבה. והנה לפי"ז כואבת הרבה תלוי באיבעיא הנ"ל שלא נפשט והוי ספיקא דדינא. וא"כ שהרופא אמר שנתרפאת אף שלא נסמוך עליו שבודאי כן הוא שנתרפא. עכ"פ ספק איכא והא קמן שאם ניכר שהועילו סומכין על הגוי אף שבהיכר לבד אינו כדאי לסמוך עליו] וא"כ הוי ס"ס להתיר: ה) אך בתשו' דבר שמואל סי' של"א דהא דתלינן במכה היינו מכה שבבשר המקור. אבל מכה שמחולשת השדרה בהתמעט בה כח המחזיק. וזה דם נדה וזיבה שאסרה התורה ע"ש באריכות. וא"כ אף שכאב כמכה. מי יימר שהוא מכה שבבשר המקור אימא שזה מכה הבא מחולשת השדרה כנ"ל. וא"כ ספק דמכה אינו ספק גמור שמא כואב טובא חושש קרי לי'. וא"כ הוי דרך נשים ואין לתלות במכה. ואת"ל לאו חושש קרי לי' וחשיב מכה. עדיין לא נדע אם הוא מכה שבבשר המקור או מכה מחולשת השדרה וכיוצא ודם נדה הוא: ו ואם מחמת שאמרה אח"כ שבדיקה שלישית הי' כמו חצי שעה אח"כ. הנה בתשו' אחת ביארתי דא"צ רק שביאה אחת תהי' בתוך שיעור ווסת ושתים אפי' אחר אחר. או ששתים תהיינה בתוך כדי שתרד. ואחת אח"כ חשובה רואה מ"ת. אך מחמת שלא הי' שום בדיקה כדי שתרד. רק שרמ"א הביא י"א שאין אנו בקיאין ושאר פוסקים כתבו רק השיעור שבגמרא וכן המחבר ורמ"א לא סיים אחר הי"א וכן עיקר. ודאי יש לצרף דעה ראשונה ולסמוך כה"ג על הרדב"ז שאם יאמר הרופא שנתרפאה נסמוך עליו לשמש ברביעית. והשי"ת יכתבהו ויחתמהו בספרן של צדיקים וגם כל בני עירו לשנה טובה ומתוקה: הק' אברהם סימן ריט ב"ה יום ד' ג' שבט סת"ר לפ"ק. שלום לכבוד הרב החו"ב מוהר"ר יצחק נ"י: האבד"ק פיאטניצע יע"א. א) שלשום הגיע העת לראות מכתבו בבתולה שנשאת ונמצא דם בתולים ובליל טבילה לא בדקה עצמה אחר תשמיש רק בבוקר מצאה על הכתונת כתם יותר מכגריס. ואח"כ בדקה עצמה בכל פעם אחר תשמיש וראתה ג' פעמים רצופים על עד שלה בכל ליל טבילה והיתה מרגשת כאב קצת בכל פעם כדרך הבתולות לאחר נישואין ויש לה ווסת קבוע. ונסתפק לפמ"ש החו"ד שאם לא בדקה פעם אחת שוב אינה תולה. אך נסתפק מחמת הכתם שמצאה בבוקר ופלפל משום ס"ס. ספק מעלמא ואת"ל מגופה שמא אח"כ יצאה מגופה. ובזה פלפל הרבה. ובאמת אם נאמר כחו"ד לא יועיל כתם. כי לשון הש"ס פרק תינוקת כ"ז שהרוק מצוי בתוך הפה ופרש"י שרמ"ת ובמציאת הכתם בבוקר לא חשובה כמ"ת כמבואר בסי' קפ"ז: ב) אך גוף דברי חו"ד לא נהירא. וראייתו מפ"ק דנדה דצ"ל בודקת חוץ מן הבתולה שדמי' טהורים. וקשה תבדוק מחשש שמא תפסוק פעם אחת מ"ת דשוב אינה תולה. א"ו דאף אם אינה בודקת אינה תולה. וא"כ הבדיקה אינה רק לתקנתא דידה ולא שייך לחייבה בבדיקה עכ"ד. והנה בזמנינו זכינו לס' תוספי רא"ש על נדה בש"ס ד' ווילנא הקשה קושייתו וז"ל וא"ת תבדוק שמא פסקה מ"ת. וי"ל דלא מצינו בדיקה כזאת דלא מהניא לטמאותה עכשיו אלא שאם תראה