אבני נזר יורה דעה כב

סימן כב ב"ה יום ד' נח תרנ"ו לפ"ק פה סאכאטשוב. שלום וכ"ט לכבוד אהובי הרב הגדול המפורסם משכיל ומפואר כש"ת מו"ה אלכסנדר זיסקינד הכהן נ"י האבד"ק אזעדקאוו. דבר האווזות הפטומות אשר המנהג בעירכם לפטם ולסמוך על הט"ז, ועוד יותר מזה חשודים העוסקים בזה כי ישליכו קצה וושט הסמוך לקורקבן אשר שמה שכיחי הריעותות, ועוד הי' כמה מכשלות, ע"כ רצונו לאסור הלעטה כאשר נשמע ברוב תפוצות ישראל, אך עומד לנגדו כבוד הרבנים הגדולים אשר קדמוהו ולא אסרו, וביותר כי כמה משפחות למאות זה פרנסתם ע"כ דבריו, והנה נחקור אם יסוד ההיתר שסמכו על הט"ז (סי' ל"ג ס"ק י"ח) טוב הוא: א והנה היתר הרמ"א שסומכין על הפוסקים כעולא דלא חיישינן שמא הבריא. ובו החזיק בתשו' פנים מאירות. קשה טובא עליו דהתינח אם נמצא קוץ בפנימי. [ובזה לא שייך היתר הט"ז] אך וושטים אלו נמצאים נקובים בלא קוץ בפנימי. ובזה גם לעולא אסור כמ"ש הרא"ש וז"ל דלשיטת רש"י שגם לנקב אין בדיקה בחוץ קשה ניקב זה בלא זה דכשר היכי משכחת לה דאם ניקב בפנים יש לחוש שניקב גם החיצון ואפי' למאן דלא חייש בקוץ [הוא עולא] היינו לפי שמוצאין אותו תחוב בעור פנימי לבד אבל כשמוצאין נקב בפנימי יש לחוש שמא גם חיצון ניקב ואין לו בדיקה עכ"ל. וא"כ האווזות שיש בהם נקבים גרידא בלי קוץ גם לעולא אסור ואין לנו רק היתר הט"ז דמדמי לה לניקב מחמת חולי עי"ש שהשיגו עליו הנה"כ והפ"מ: ב) והנה ז"ל נה"כ. כיון שבא ע"י דברים קשים שמלעיטין אותם הוי כניקב תמיד ע"י קוץ או מחט מה לי ניקב נקב בפעם אחת מה לי ניקב מעט מעט עכ"ל נה"כ. ולענ"ד נראה דודאי חילוק גדול בין בפעם אחת בין מעט מעט. והוא עפ"י דברי ר"י בעל התוספות ביבמות (ל:) וז"ל דהתם חיישינן לספק דרוסה משום דשכיחא ומוכח מילתא לאיסורא טפי מדלהיתרא וכן ההוא דישב לה קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה עכ"ל. והתינח בפעם אחת אמרינן דשכיח יותר שעבר כל הושט. כי דבר דק היא ובתחיבה אחת עובר את כולו. אבל בניקב מעט מעט מאין הרגלים שניקב בה כל כך נקיבות עד שעבר את כולה. והרי שאר עור הושט לא ניקב בו כלל ומאין הרגלים שבמקום זה ניקב כל כך נקיבות עד שעבר את כולו. וא"א לחושבו יותר מספק שקול וכשר לדעת התוס'. והש"ך פסק כמותם (בסי' נ') בהפ"מ: ואפי' לדעת הרשב"א וה"ר יונה וסייעתם דכל ששכיח לאיסור כמו להיתר אסור. מ"מ בנ"ד נראה דשרי. דהנה יש סתירה גדולה בדברי הרשב"א דס"ל כל ששכיח לאיסור כמו להיתר אסור. ובתשו' הובא בש"ע (סי' ל"ט סעי' ה') בספק אם הוא בגב או בחתוך כשירה ולמה. עוד זאת בנפלה לאור כתב הרשב"א דצריך בדיקה אם נחמרו בני מעי'. ממילא אם לא בדק טריפה דע"כ ששכיח לאיסור כמו להיתר. דאל"כ היינו תולין להיתר כמו באמרתא דהוי משגרן כרעי' בתרייתא כיון דשגרונא שכיח תלינן בשגרונא ואין צריך בדיקה. וה"נ אם לא נחמרו שכיח יותר לא הי' צריך בדיקה. וע"כ ששקולין. וא"כ הבדיקה מעכבת לשיטת הרשב"א דבמקום ששקולין הבהמה אסורה. וא"כ קשה טובא בהא דכתב הרשב"א בעוף בייתי שיש במינו מדברי שנפלה לאור ונמצא ה ירוקה כשירה דאפשר שכך הוא מתולדתו כיון שהמדברי לעולם כבדו ירוקה. וקשה מ"מ הבדיקה נעדרת. עוד תימה שהרשב"א הוכיח שכל שנחמרו בני מעי' אף שלא ידעינן שנפלה לאור טריפה. שאם הי' אפשר לתלות בדבר אחר גם בידוע שנפלה לעור נתלה בדבר אחר עיי"ש בתוה"ב הארוך באריכות. ותימא דנהי שאפשר לתלות בדבר אחר. מ"מ הבדיקה נעדרת: ד ונראה ליישב דהנה צריך להבין דברי ה"ר יונה שהביאו הרשב"א ור"ן שהוכיחו מהא דכל ספק בשחיטה פסולה להיכא דנשברה רגלי' ואין ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה אזלינן לחומרא. וה"ה לשאר טרפיות היכא דשכיח לאיסור כמו להיתר אזלינן לחומרא עיי"ש באריכות. ותמוה טובא דמה זה ענין לספק בשחיטה דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע במה נשחטה. ומה זה ענין לנשחטה כראוי ונולד ספק טריפות: ה) אך הנה בסנהדרין (קי"ב) בהמה חצי' של עיר הנדחת אסורה, ופירשו הר"ן והריטב"א בחידושיהם משום דשחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה להתירה באכילה ואותו סימן של חלק עיר הנדחת היא שחיטה שאינה ראוי' ואינו מתיר עיי"ש היטב. והנה לפ"ז כל טריפה כיון דהוי שחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה להתיר באכילה. ומלבד איסור טריפה יש בה עשה שאינה זבוחה. וא"כ ספק טריפה הוי ספק בשחיטה ג"כ. ושפיר דייק ה"ר יונה מספק שחיטה לספק טריפה: אך יש לדחות דכיון דאין לאוסרה משום טריפה דבחזקת היתר קיימא לגבי איסור טריפה. ממילא הוי שחיטה ראוי' בודאי. ולא הוי ספק בשחיטה כלל. אך ההכרעה הנכונה בזה שאם היא ספק שאי אפשר לעמוד עליו שהיא טריפה. בזה אמרינן כיון שמן הדין אינה אסורה משום טריפה הוי שחיטה ראוי' בודאי. אך אם אפשר לעמוד עליו בשעת שחיטה כגון נשברה רגלו ספק קודם שחיטה. הרי אם באמת הי' קודם שחיטה הי' אפשר לבדוק תיכף ומיד לאחר שחיטה. והי' רואין כי רגלו שבורה קודם שחיטה. ושפיר הוי שחיטה שאינה ראוי'. וכן בכל ספק טריפות שאפשר בבדיקה הוי ספק שחיטה שאינה ראוי': ז) ודומה לזה מצינו בסוגיא דתקפו כהן בספיקות נכנסין לדיר להתעשר. ומוכיח מזה דתקפה כהן מוציאין מידו. וע"כ גם לענין קדושת מעשר מהני דחשיב ודאי ממון ישראל. משא"כ אם תקפו אין מוציאין חשיב פוטר ממונו בממון כהן אם הוא בכור. ה"נ בנ"ד אם א"א לעמוד עליו ולעולם לא תיאסר משום טריפה חשיבה כשירה ודאי ושחיטה ראוי'. משא"כ אם תיאסר ע"י בדיקה חשיבה אינה ראוי' אם טריפה הוא. והוי ספק בשחיטה: ח) מעתה כל דברי הרשב"א מיושבים בסירכא שא"א לעמוד עלי' אם הוא בגב או בחתוך. שאם נופחין הרבה נראה בחתוך וכשאין נופחין הרבה נראה שהיא בגב. כיון שא"א לעמוד עליו אין בו איסור טריפות כלל ושחיטה ראוי' היא. וכן בעוף בייתי שיש במינו מדברי וכבדו ירוק א"א לעמוד על האיסור כיון שאפשר לתלות שכך הוא מתולדתה ממילא הוי שחיטה ראוי' ומותר והשתא שפיר דייק הרשב"א שאף אם לא נודע שנפלה