אבני נזר יורה דעה כא

דנקובת הקרום. ותמוה מאד דמפורש בגמ' דמתניתא החשש משום נקובת הקרום וכן מפורש בתוספתא. גם יש לעיין מ"ט הביא הר"ש דמתניתא כלל. משונה מהרמב"ם והרע"ב שלא הביאו דמתניתא. אך היא הדבר דרמב"ם ורע"ב דפסקו קרמא תתאה לא הביאו דמתניתא אבל רבינו שמשון שפסק דבקרום עליון שניקב טריפה כמ"ש הרא"ש בשמו (פ' אלו טריפות). הביא גם דמתניתא. והרא"ש שמסקנתו (פ' אלו טריפות) כרי"ף קרמא תתאה. ולא רצה לשנות מפי' הר"ש כדרכו תמיד. הביא מתניתא. אך לא כתב טעם המתניתא משום נקובת הקרום רק משום דנראה כבע"מ: יא) מעתה להלכה דקיי"ל קרמא תתאה אין חשש נקובת הקרום. ואף דרמ"א מחמיר שלא במקום ה"מ. והש"ך אפי' במקום הפ"מ זה בודאי. אבל לא עוד לחוש לספק. הנה הא מלתא שנצטרך בדיקה בקרום מהא דסוטה אפרוך משני צדדים ואין לחוש לזה כלל. וע"כ לא העתיקו הפוסקים ובראשם הרמב"ם שלא השמיט שום דבר וקיבץ מסוף הש"ס ועד קצהו ולמה לא כתב זה דבהכה בגלגולת צריך בדיקה בקרום אלא ודאי זה אינו כלל וכמ"ש: יב) ועתה נדבר מהחשש ריסוק כמו הכה במקל כנגד חוט השדרה והנה בנפולה בעי שהי' מעל"ע ובדיקה. והנה נבדק הגלגולת והקרום כולו אך שנחסר מהגלגולת. והנה מה שלא נבדק חלק הנחסר מהגלגולת אין חשש דיש בזה ג"כ הד' ספיקות שהי' בחשש נחבס. שמא אין בנחסר רוב. ואת"ל יש שמא לא נתרסק ואת"ל נתרסק שמא לא נתרסק רוב ואת"ל נתרסק רוב כיון שלא הי' בנחסר רוב גובהו וגם רוב הקיפו. אם תאמר שהי' רוב גובהו שמא הוכה' רוב הקיפו וכן להיפך נוסף על היתרים שיתבארו לפנינו אך משום שלא שהה מעל"ע ויש חשש על כל הגלגולת שמא הוכה ברוב גובהו וגם רוב הקיפו. ואין כאן רק תרי ספיקי שמא לא הוכה ברוב. ואת"ל הוכה ברוב שמא לא נתרסק. ובזה אין לומר ואת"ל נתרסק שמא לא נתרסק ברוב. דזהו רק חד ספק. בשלמא לענין נחבס כיון דחזינן הגלגולת שנשאר שלא נחבס ע"כ כל החשש שמא נשתנה קצתו מקצתו ע"כ חשיב תרי ספיקי את"ל נחבס שמא לא נחבס רק מיעוט. דע"כ אתה אומר נשתנה קצת מקצת. אבל לענין ריסוק הוי חשש אחד שמא נתרסק רובו. כמו הכה במקל דחשיב חשש אחד שמא נפסק רובו ודו"ק. האמנם שגם מתרי ספיקי ג"כ יש להתיר. ומריסוק הקרום י"ל כמ"ש דעל קרמא תתאה אין ריעותא מהכאה בגלגולת: יג) אך מלבד זה יש עוד היתרים לענין חשש ריסוק מחמת שלא שהה מעל"ע. דהנה בגמ' צריך לבדוק כנגד החלל. ודעת הר"ן ורא"ש וטור דמוח אינו בכלל התלל. אך הרמב"ם כתב לבדוק כל החלל כולו מקדקוד הראש ועד הירך המחבר העתיק לשון הרמב"ם ולבוש כתב דרק כנגד ממש אבל הראש אינו בכלל. וכן הט"ז העתיק בפשיטות דברי הטור והנה לדעת הפוסקים הנ"ל אין חשש בראש כלל מחמת נפילה רק לדעת הרמב"ם והרי הרמב"ם הוא הסובר דבכל מקום שאמרו חוששין אינו צריך שהי' רק בדיקה לבד יד) ועוד לדעת רש"י דשהי' ובדיקה היינו שהי' להוציא מחשש ריסוק ובדיקה משאר טריפיות. ובביצה (ל"ד.) ז"ל צריכה בדיקה משאר טריפיות. ושהי' דמעל"ע אצטריך דאי לא שהתה אעפ"י שבדקה ולא מצא סימן טריפות טריפה שזו אחת מי"ח טרפיות ונקרא ריסוק איברים שאיברי' מתפרקין כולן ואעפ"י שאין רושם ניכר בה וזה סימנה ואם שהתה מעל"ע בידוע שלא נתרסקו איברי' דקים להו לרבנן מסיני דריסוק איברים אינה תי' מעל"ע אבל שאר טרפיות חיים יב"ח עכ"ל. משמע דהיינו טעמא דריסוק איברים משונה משאר מיני טרפיות משום דריסוק הוא בכל האברים כנ"ל לשון רש"י שאברי' מתפרקין כולן. ולפי שיטת רש"י ממילא בהוכה בגלגולת שהיא באבר אחד אין חשש ריסוק. שהיא רק בכל האיברים. ואם הי' בו חשש ריסוק שוב לא הי' מועיל מעל"ע. דכיון שהוא באבר אחד תי' י"ב חודש כמו כל הטריפות. אלא ודאי אין באבר אחד חשש ריסוק ולא בעי שהי' כלל: טו והא דתולין (נ"א) הכה על ראשה והלכה לה כלפי זנבה וכו' אין חוששין משום ריסוק אברים. ואי שלים חוטרא אפלגא דגבה חיישינן. היינו לפסוקת החוט. וכן משמע פירש"י לחוט השדרה. ולא קאמר לריסוק החוט או החוליא רק לחוט והיינו פסוקת החוט כמו שהוא טריפת החוט בפסיקה. וברישא שהכה על פני כל השדרה שהיא בכל החוליות ס"ד שיהי' בו משום ריסוק אך אם הכה אפלגי' דרק באבר אחד חוששין רק לפסיקה. טז) ואמנם דעת שאר פוסקים דשהי' מעל"ע לא משום דאינה תי' מעל"ע. אלא דיש לחוש שמא אינו ניכר הריסוק עד לאחר מעל"ע דאגלי בהתתי' ולענ"ד ראי' לשיטת רש"י. דהנה השאגת ארי' הוכיח מדשרי לשחוט ביו"ט בהמה שנפלה לאחר מעל"ע על סמך הבדיקה ש"מ שהבדיקה היא רק לחומרא מדרבנן בדאפשר לבדוק. דאי מדאורייתא א"כ איך מתירין איסור מלאכה דיו"ט דאורייתא. וחולק על הר"ן שכתב שהבדיקה מדאורייתא. ובמקום אחר ישבתי קושיא זו בטוב טעם אך עוד הביא ראי' מהא דבמשנה ביצה לא תני בדיקה כלל רק מעל"ע ולמה. אלא דמדאורייתא לא בעי בדיקה רק מעל"ע. והנה לפי דבריו ע"כ אין טעם מעל"ע כדי שיוכל לבדוק דא"כ כל שכן דהבדיקה מדאורייתא. אלא ודאי כפי' רש"י משום דריסוק אברים אינה תי' מעל"ע יז) אך נוכל ליישב דעת הר"ן עפ"י פירש"י דמתני' תני כל הטרפיות בעוף דומיא דבהמה ולעומת דתני בבהמה נפלה תני בעוף דרסה וטרפה בכותל. ותני מתני' שהי' מעל"ע שהיא המועלת לענין טריפת נפלה מן הגג ושאר טרפיות דעבורם צריך בדיקה לא מיירי בה תנא. ומ"מ מוכח כשיטת רש"י. דאי כרשב"א שאין השהי' רק לצורך בדיקה איך אפשר שעיקר ההיתר דהיינו בדיקה שיירי'. ואילו השהי' שהיא רק לצורך הבדיקה תני לה. ולענ"ד זו ראי' שאין עלי' תשובה. ומ"מ חלילה לי להכריע בכח הראי' לנגד הראשונים. אך עכ"פ נקיטנא שיש לדעת רש"י פנים גדולים. ולשיטתו ודאי באבר אחד אין צריך שהי' כנ"ל והיא ג"כ סניף להתיר. סוף דבר בהמה זו מותרת אפי' בלא בדיקת קרום של מוח וכ"ש בבדיקה ותו א מידי. נאום הק' אברהם.