אבני נזר יורה דעה ריח

מכפי השער הרי אינו יכול לקנות. דאכתי קשה אם יש לו מעות דכתב בהגהת אשר"י דאם יש לו למוכר מעות מותר כאילו נתן לו הלוקח מעות ומשום דיכול לקנות על שער שבשוק חשיב כיש לו. וא"כ יהי' מותר אפי' שוה ה' בארבע: ט) וצ"ל כמ"ש תוס' בפוסק על הגדיש אין היתר רק בלא יצא השער. אבל לא שוה ה' בארבע כיון דלא הוי יש לו גמור. וה"נ ביש לו מחמת יציאת השער כיון דלא הוי יש לו ממש דמחוסר קני' וכמו פסיקה על הגדיש דמחוסר מלאכה. [ועי' בתוס' סנהדרין (מ"ח.) בד"ה מותר. וי"ל דתלוי בשני תירוצי תוס' שם. מיהו בלא"ה ודאי הוי יש לו גרוע דאין כאן מה לקנות עתה וגרוע הרבה מפוסק על הגדיש] והנה החילוק בין שוה ה' בארבע לפוסק עד שלא יצא השער משום דבפוסק עד שלא יצא השער עכשיו אין רבית כלל ועדיף מטרשא דר' נחמן. ואי משום שאח"כ הוא ביוקר הרי ברשות מלוה נתייקר. ומה"ט קי"ל בתר מעיקרא אזלינן ע"כ הוי איסור קל ומותר ביש לו קצת. משא"כ שוה ה' בארבע. ולפי זה לרב דאמר כנגד מקצתו הוא קונה כיון דשאר לא קנה גם למי שפרע ולא ברשות מלוה נתייקר ע"כ אינו מותר ע"י יש לו דמחמת יציאת השער: י) ובהכי ניחא ליישב מה דק"ל לגי' הספרים שאין כתוב בהם "מה לקח לקח בהלואתו" כיון דבשעה שבא לפסוק על יין אינו נותן לו מעות. וקשה למה דמסיק מה לי דמיהן מה לי הן ופוסק על שער שבשוק ומקשה מדר' אושעיא ובפשוט כמו שפי' המע"מ דמשמע אפי' יש לו מעות אסור. וכיון דר' ינאי השמיענו דיש לו מעות חשיב כיש לו פירות יהי' מותר. ומשני דהתם הלואה וא"כ במתני' דלא הי' הלואה שהרי בדינר זהב לקח שוב יהי' מותר אם יש לו מעות. וקשה על מתני' כדמקשה הש"ס לר' אושעיא: יא) ולפימ"ש י"ל כיון שלקח בדינר זהב הכור ואח"כ עמדו חטין בל' דינרין הרי יש לו אצלו חמשה ועשרים דינר חוב גמור וחמשה דינרין לענין מי שפרע. ובעד החמשה דינרין אינו יכול לקנות גם למי שפרע שהרי לא נתן לו ממון כלל רק איסורא אית לי' עלי'. וכשקונה בל' דינרין הללו יין לא קנה יין רק כנגד החמשה ועשרים דינרין יב) ולכאורה גם ביש לו יין יהי' אסור כנגד החמשה דינרין. דטעם יש לו פירש"י משום דקונה למי שפרע וכנגד החמשה דינרין הא לא קנה כלל. ואף דקי"ל ערבון כנגד כולו קונה. זה כשנותן רק מקצת דמים. אבל הכא שפרע כל הדמים רק שחמשה דינרין אינם יכולים לעשות קנין הו"ל דין קני את וחמור דקי"ל קנה מחצה כדמוכח מראיות רב ששת מתרומה שהעתקנו לעיל. ולא קנה יין רק כנגד החמשה ועשרים ויהי' אסור גם ביש לו ליקח יין כנגד החמשה דינרין: יג) אך הדבר נכון דמ"מ אין כאן הלואה שהרי לא הי' לו אצלו רק כ"ה דינר [והשאר לא הי' רק למי שפרע ולא חשיב ממון ולא הוי הלואת ממון וקרא כסף אוכל כתיב] ובעד הכ"ה דינר הרי קנה ואין כאן הלואה. וזה ביש לו ממש. אבל ביצא השער כיון דלא הוי יש לו ממש לא מהני שיהי' מותר ליקח יין כנגד הה' דינרין כיון דלא קנאם ולא שייך ברשותו אתייקר. והוי דומיא דשוה ה' בארבע דאסור ביצא השער ויש לו מעות. והש"ס פריך מדר' אושעיא באיסור החטין שהי' לו חוב אצלו כנגד כל החטין בזה משני התם הלואה כיון שקונה בחובו: יד' ובזה ניחא דנשאר ראיית רבא מדר' אושעיא למתני' אף למסקנא דר' אושעיא משום דהלואה ובמתני' הא לא הי' הלואה למה דלא גרסי לקח בהלואתו. אך להנ"ל דראיית רבא מאיסור היין ושמן דאז שוב אין כאן הלואה כיון שהי' לו חטין ונעשה מקח רק האיסור משום דנתייקרו חטין ואסור לקנות כנגד היוקר. והש"ס הקשה מדר' אושעיא באיסור החטין כנ"ל ודו"ק היטב: טו חוזרני למה שכתבתי באם נתן לו מקצת מעות ופוסק על שער שבשוק דאסור. ומ"מ אם יש למוכר מעות כנגד כל המקח נראה דמותר לפימ"ש הגהת אשר"י דיש לו מעות כיש לו חטין. והרי כאילו יש לו כל החטין דפשוט דמותר בנותן מקצת מעות כמו בנותן כולו. וכיון דמידי דרבנן הוא יש לסמוך על הגהת אשר"י להקל. הגם לפי פירושו של הרמב"ן והרשב"א ונמק"י במה לי דמיהן מה לי הן אין דינו של הגהת אשר"י עולה. בדרבנן שומעין להקל. בפרט שלא מצינו הראשונים חולקים עליו בזה להדיא. סימן רטו א) סי' קע"ו סעיף א' מחבר אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך עשרה דינרין בדינר לחודש וה"מ כששוכר להוציאם. פי' בחי' הר"ן דר' חמא (בדף ס"ט:) דהי' מוגר זוזי בפשיטא פי' שכל שלא הוציאם לא הי' השוכר מחויב באונסין כדין שוכר ועל אותה שעה הי' נוטל שכר ואפי"ה אסיקנא דאסור כיון דלא ידוע פחתייהו אבל במרא כהאי גוונא מותר. ולפי זה י"ל דאפי' במרא אם הוציאם תיכף אסור ליטול שכר ואסור ליטול שכר רק על שעה שהי' בידו: ב) אך בתוס' משמע דאפי' הוציא המרא מותר ליקח שכר שהוא נתחייב שכר מחמת הברירה להשתמש בו בעין ואז המשכיר יתחייב באונסין. וביותר משמע כן במרדכי שכתב וז"ל מרא הדרא כו' ואפי' שכרה לעשות ממנו חפצו לשלם אחרת אינו רבית כי השכר כדי שיפטור מן הפחת אם הפחית אם ישלם הוא עצמה. הרי דאפי' שכרה לשלם אחרת אינו רבית: ג) ואין לפרש דהכא בשנשתמש בה קודם שהוציאה דא"כ מה זה שכתב שהשכר עבור הפחת אם ישלם הוא עצמה. אפי' ישלם אחרת מ"מ כיון שפחתה קודם הא לא ישלם אחרת שלימה רק פחותה כמו שלוה. שהרי עד שהוציאה ברשות משכיר הי' אלא ודאי אפי' לא נשתמש בה נותן שכר עבור שהי' בידו להשתמש בה: ד) משמע בגמ' דוקא מרא מותר כה"ג שרשות ביד השוכר או להשתמש להחזיר בעין או לשלם אחרת. אבל כלי כסף שאין פוחתין אסור כהאי גוונא אפי' משכיר מקבל עליו אחריות אונסין