אבני נזר יורה דעה ריז

סימן ריד א) סי' קע"ה סעיף א' מחבר ומשיצא השער של מדינה מותר להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו אותם פירות כל השנה כשיעור מעותיו. משמע דיותר מכדי מעותיו אסור. והטעם פשוט דבגמ' הטעם משום דאמר לי' מה אהנית לי הא חיטי בהיני אי בעי מזבינא בזולא. והרי לא הי' יכול לקנות רק כשיעור מעותיו. ובשערי משפט האריך לחלוק על זה והוא לפי מה שפירש"י בדר' ינאי דאמר מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק אעפ"י שאין לו. ופירש"י דכיון שיש לו המעות חשיב כאילו יש לו חטין כיון שיכול לקנות במעות חטין חשיב כיש לו חטין וכיון שיש לו חטין כנגד המעות שנתן אין כאן רבית דלאו הלואה כלל. דחטין שיש לו הא קני קני' גמורה ועל המותר לא נתן מעות כלל ואין כאן הלואה רק מקח. ולא שייך לומר דהמותר שאין לו נותן לו באגר נטר כיון שאין כאן נטר שבעד המעות קנה תיכף חטין כשיעור מעותיו: ב) וראי' לזה מהא דר"כ יהבי' לי' זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא אתא לקמי' דרב אמר לי' במה דנקיטת זוזי הב להו אידך דברים נינהו ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה. רב לטעמי' דאמר עירבון כנגדו לבד הוא קונה. והא לרב דאמר כנגדו לבד הוא קונה אפי' יש לו כל הכיתנא חשיב כאין לו רק מקצת דאידך הא לא קנה. וטעמא דיש לו הוא משום דקונה אותו למי שפרע. וכיון דאידך לא קנה למי שפרע חשיב כאין לו היותר על שיעור מעותיו. וא"כ אפי' אי דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה הא אסור ליתן משום רבית. אלא ודאי כיון דקנה כשיעור מעותיו שוב לאו הלואה הוא כלל ומותר ליתן אף המותר שלא קנה. וה"ה אפי' אין לו כלל המותר דמותר. הרי ראי' אחת: ג) ראי' שני' מהא דפרק הזהב דאין רבית להקדש כהא דתנן גזבר שנתן מעות לאחד לספק סלתות מד' סאין בסלע ועמדו מג' מספק מד' משלש ועמדו מד' מספק מד' שיד הקדש על העליונה. והקשו בתוס' אם יצא השער או יש לו אף בהדיוט מותר ואי לא יצא השער וגם אין לו במה נתחלל מעות הקדש. ואי אמרת דבנותן מקצת מעות ויש לו כנגד מעותיו אסור משכחת לה כהאי גוונא בהקדש שמותר ומתחלל מעות הקדש על הפירות שיש לו כנגד מעותיו. אלא ודאי כה"ג גם בהדיוט מותר. אלה דברי שערי משפט בקצרה: ד) ולפענ"ד נראה כדברי המחבר דאסור לקבל רק כשיעור מעותיו. אף לפי הטעם דיצא השער חשיב כיש לו. דביש לו מקצת חטין כנגד מעותיו נמי אסור כיון דקי"ל ערבון כנגד כולו קונה דחשיב מקצת דמים של כל המקח וא"כ הא לא נתן כל דמי חטין שיש לו. דא"כ לא הי' נשאר דמים על מותר החטין אלא שנתן מקצת דמי חטין שיש לו לפי חשבון ומותר דמים על החטין שאין לו והם הלואה. ואין ראי' מהא דכיתנא דרב כהנא כיון דס"ל לרב ערבון כנגדו לבד קונה דלא חשיב נתן מקצת דמי כל המקח רק כל דמי מקצת המקח כשיעור מעותיו ע"כ אין כאן הלואה. שכל המעות הוא נותן עבור מקצת המקח שקנה במעותיו והא יש לו וקנאו. משא"כ לדידן. ונדחה נמי ראי' שני' כיון שהגזבר נתן דמים גם עבור חטין שאין לו. הרי מקצת דמים שנתן עבור החטין שאין לו לא נתחללו: ה' וכדי לבאר הדברים אלו היטב נעתיק שמעתתא דב"ב (קמ"ג) את וחמור רב נחמן אמר קנה מחצה. רב המנונא אמר לא אמר כלום. ר' ששת אמר קנה כולו. אמר ר' ששת מנא אמינא לה דתניא ר' יוסי אומר אין לך מר בקישית אלא פנימי שבו לפיכך כשהוא תורם מוסיף על החיצון שבו ותורם ואמאי את וחמור הוא. ופירשב"ם כיון דמר לא חייל בה תרומה ולא מבטל שם טבל מן המ"ט. ה"נ במתוק לא יחול עליו שם תרומה. אלא מה אית לך למימר המתוק קנה הכל. ה"נ אע"ג דחמור לא קנה הוא קנה הכל כי היכי דהכא דמר לא קנה ומתוק קנה הכל [ומשני מדאורייתא תורם מרעה על יפה תרומתו תרומה]. ומבואר דלמ"ד קנה מחצה לא פטר מתוק רק מחצה שכל מקצת פוטר לפי חשבון כי היכי דהוא קונה מחצה. וה"נ עבור חטין שיש לו לא נתן רק מקצת מעות לפי חשבון והמותר הלואה וכן בהקדש לא נתן הגזבר בעד הפירות שיש לו רק מקצת מעות והמותר לא נתחלל. ואם תאמר שפירש הגזבר שלא נתן המעות רק עבור החטין שיש לו כיוצא בו בהדיוט נמי לא קנה כנגד כולו ומותר אבל בסתמא שקונה כנגד כולו אסור. וזה נכון וברור: ו עוד כתב בשערי משפט שמצא בתשו' אחי הט"ז כדבריו שכתב במחליף דינר בדינר וטריסית שיש לו מותר. דאף שאין לו רק הדינר ולא טריסית היתר מותר כיון שאין כאן הלואה אלא קנה במקח גמור את הדינר תו ליכא אגר נטר. ובאמת בעובדא דאחי הט"ז עוד גרוע מכאן שהרי בעד הדינר שיש לו אינו נותן לו דינר שלם רק בעד דינר וטריסית. נמצא שדמי הטריסית הלואה. משא"כ ביש לו כשיעור דמי מעותיו דיש לומר שאין כאן הלואה. ובאמת בטור מפורש שצריך שיהי' לו כל דמי הדינר והיינו הדינר וטריסית: ז) אך י"ל בנידון אחי הט"ז שטריסית מלוה לו בחנם והוא קונה דינר שיש לו מחמת שאינו מזומן ומחוסר מציאת המפתח בעד דינר פחות טריסית. ואפשר שאף בלא הלואת טריסית הי' מוכר לו הדינר שיש לו בעד דינר פחות טריסית. ואם הי' מפרש כן שמוכר הדינר בעד דינר פחות טריסית ודאי הי' מותר. אף אם באמת לא הי' מוכר הדינר בעד דינר פחות טריסית כמו דבר שאין שומתו ידוע בהמתנה דמותר. ואף דבהלואה תנן לא ישכור בפחות אף דקרקע כדבר שאין שומחו ידוע כמ"ש הרמב"ן והה"מ. הכא שאני שהכל דרך מו"מ דמיירי במעות שאינם טבועות כדלעיל (סי' קע"ג). אך בסתמא שאינו מפורש כן צ"ע כעת, אך בנדון השערי משפט הדבר ברור לפענ"ד שאסור: ח ונראה דאפי' לרב דאמר עירבון כנגדו לבד הוא קונה אין היתר במקצת מעות רק ביש לו כנגד המעות אבל לא ביצא השער אף דחשיב כאילו יש לו. דהנה צריך להבין כיון דחשיב כיש לו אמאי אסור לפסוק רק כשער שבשוק כדתני במתני' וכן השער הא ביש לו אפי' שוה ה' בארבע מותר ואין לומר כיון דלא חשיב כיש לו רק משום דיכול לקנות בדמים אלו על השוק וכיין שנותן לו ד' פחות