אבני נזר יורה דעה ריב

ד שם ש"ך סק"ג וכתב בעה"ת בשם ר"ת דכל שלא אמר לי' אם תתן מעכשיו וכו' אלא אמר לי' סתם באייר תתן לי כשער של אייר בין שיהי' אותו זמן יוקר או זול מותר. ובחוו"ד השיג על הש"ך מדברי הרמ"א סעיף י"ד באמר לו תשלם לי כל חביות כמו שיהי' השער בעת שתקח שרי. משמע אבל אם אומר כמו שיהי' השער בעת שתשלם אסור. ולק"מ דכיון שמתנה בעת שתשלם. ואם ישלם עכשיו ישלם כשער של עכשיו הוה לי' אם מעכשיו בפחות (דהיינו טרשא דר' פפא דאמר אם מעכשיו כשער של עכשיו דקי"ל] דאסור. ע"כ דוקא בעת שתקח שרי ותמיהני איך שגג שגגה גדולה כזו. והוא פשוט וברור: ה) ש"ך סק"ד וכתב הרמב"ם שאם עבר ומכר באם מעכשיו בכך וכך וכו' הרי זה אבק רבית. וכתב ב"י דכיון שאינו אלא דרך מכר אינו אלא מדרבנן נסתפקתי אם דוקא כשהגמר מכירה הי' בלי שום ברירה ללוקח רק אם יקנה לקיחה גמורה מעכשיו בעשרה או יקנה בהחלט בי"ב לאחר זמן אבל אם אחר הקנין הברירה ללוקח אם ישלם עכשיו ישלם רק עשרה. ואם לאחר זמן י"ב הוי רבית קצוצה. או דילמא דמה שמשלם לאחר זמן י"ב לא בשכר הרוחת הזמן רק מחמת התנאי שהתנה שאם ישלם אח"כ יהי' המכירה למפרע בי"ב. ואולי יש לדמותו למ"ש התוס' (דף ס"ד.) דלא מהני תנאי להחשיבם פקדון עיי"ש. ה"נ כיון דסוף סוף אי משלם השתא לא משלם רק עשרה לא מהני תנאי להחשיבו חייב י"ב. וכן יש להסתפק במרבין על המכר אם גם כהאי גוונא מותר או לא: ו) שוב ראיתי שזה מוכח להדיא ברשב"א הובא בש"ע (סי' קע"ו סעיף ו' בהג"ה ובסי' קע"ז סעיף ט"ו) בנדוניית חתנים דמותר כיון שהתנאי ראשון לא הי' רבית ועכשיו נותן מחמת תנאי ראשון אף שאם הי' מסלק אח"כ לא הי' צריך ליתן כל כך. ועי' מ"ש בזה לעיל (סימן קפ"ז אות ד'). ולפי"ז י"ל להיפוך דהא דאין מרבין על המכר. דוקא כשגם אחר גמר המקח ביד הלוקח ליתן עשרה לאלתר. אבל אם גמר המקח הי' רק על לאחר זמן בי"ב אפשר דמותר כיון דאין שומתו ידוע. ומה שרצה תחילה ליתן מעכשיו בי' דברים בעלמא נינהו וצ"ע: ז) ש"ך סק"ה וכיוצא בזה כתב בעה"ת וכן משמע בתשו' מבי"ט כו' ועי' בתשו' מהר"י בן לב עיי"ש. הנה מחלוקת הר"י בן לב עם המבי"ט הוא מחלוקת ראשונים שדעת הרשב"א בתשו' הובא בב"י (סי' קס"ד) שאם הלוה לו ואמר לו בשעת הלואה חצירי שנשכרת במאה הוא לך כל זמן שמעותיך בידי בחמשים הוא רבית קצוצה. אבל אם אמר לו סתם כל זמן שמעותיך אצלי חצירי שכורה לך בדינר אין זו ר"ק ואעפ"י שהי' ראוי להשכירה במנה לפי שאין זה רבית קצוצה וגם אין אונאה לקרקעות: ח) ויש להסתפק בדבריו במטלטלין כה"ג אי תרי טעמי נינהו ולפי טעם הראשון אפי' במטלטלין הוא רק אבק רבית או חד טעמא הוא ובמטלטלין הוא רבית קצוצה. ועכ"פ מפורש בדבריו שלא כדעת המבי"ט דמפורש בדבריו דאפי' פירש וקצב במטלטלין מה שהוא מעלה עתה בשביל הלואה לא הוי ר"ק וברשב"א מפורש להיפוך. ומה שביקש המבי"ט לחלק בין שכירות למכר אינו כלום במחכ"ת. שו"ר בשערי משפט כתב ג"כ שדברי מבי"ט מרפסין איגרי. וברש"י (דף ס"ח.) בחכירי נרשאי דהוי ר"ק דאימת קנאה דאקניי' ניהלי'. ואף דע"כ בנכייתא הלוהו נמצא דהתבואות שנותן לו הלוה אינו בחנם רק בשכר הנכייתא ומ"מ הוי רבית קצוצה. הרי דבמטלטלין אף שלא פירש חפץ זה ששוה מנה הוא לך בדינר הוא ר"ק: ט) והרמב"ם כתב וכן המלוה את חבירו ושכר ממנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו מן השכר עד שיחזור לו הלואתו הוא ר"ק. ונ"ל שמדבריו אין ראי' למהר"י נ' לב שנידון הרמב"ם הוא שאף אם יחזור לו הלואתו ישאר הבית שכור רק שיתן שכר יותר ובכהאי גוונא ודאי הוי רבית קצוצה שמרויח ממון ממש משא"כ אם המקח והשכירות אינם רק אם מלוה לו שנמצא שאינו מרויח בהלואה ממון בחנם רק שקונה בפחות או מוכר ביוקר ודו"ק: י) ובתוס' רי"ד פ' איזהו נשך המלוה לחבירו ע"מ שיקנה ממנו ביוקר או ימכור בפחות הוא רק אבק רבית. וסתמא משמע אפי' קצב ואמר הסחורה ששוה כך מכור לך בכך: יא נמצא שלש מחלוקת בדבר. לתוס' רי"ד לעולם הוי אבק רבית. להרשב"א בקצב הוי רבית קצוצה ובלא קצב צ"ע בדבריו. ויותר נוטה דהוא אבק רבית. ולרש"י בכל ענין הוי ר"ק. ובאמת שקשיא לי בדברי רש"י דאף לדעת מהריב"ל דהוי ר"ק היינו כשאומר חפץ ששויו כן הוא לך עכשיו בפחות. אבל בחכירות שנותן התבואה בעת הקציר איך יקרא רבית קצוצה במה שקוצב הדמים פחות משוים עתה שמא יוזלו אח"כ בעת הקציר. ואינו דומה לסאה בסאתים דהוי ר"ק אף שאפשר שהסאתים לעת הפרעון לא יהי' שוים יותר מהסאה עתה. היינו טעמא משום דמן הדין מה שהלוהו משלם לו נמצא דאף אם יוזלו. סאה שני' רבית הוא. אבל בקונה פחות משויו על אח"כ כיון דאינו רבית ברור שמא יוזלו לא הוי רבית קצוצה: יב) וראי' לזה מהא (דדף ע"ג דהמוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר מצאו חבירו ואמר תנם לי במקום הזול ואני אעלה לך פירות שיש לי במקום היוקר יש לו מותר. ופירש"י משום דסאה בסאה דרבנן וכי יש לו לא גזור. ואף דבשעת הלואה שוים יותר במקום שמתנה לפורעו ורבית קצוצה הוא. וצ"ל משום דאפשר שיוזל לאו ר"ק הוא. וכן כתב בס' מחנה אפרים. וא"כ בחכירי נרשאי אמאי הוי ר"ק. ואפשר משום דאינו מנכה רק דבר מועט. והוא דבר שאינו מצוי כלל שיוזל התבואה כל כך ע"כ הוי רבית קצוצה: סימן רח א) שם רמ"א (סעיף ד') אסור לאדם לומר לחבירו הא לך עשרה דינרין ופטרני ממה שאני חייב י"ב דינרין לפלוני. ק"ל דהא קי"ל המקדש במלוה אינה מקודשת אלמא דלא חשיב שנתן לו במה שנפטר מחוב. ואף דבהנאת מחילת מלוה מקודשת היינו שמקדשה בפעולת המחילה כמו שחוק לי רקוד לי. ופעולת המחילה אפשר שאינו שוה אצל המקבל עשרה דינרין יותר מעשרה. בשלמא אי הי' נחשב קבלה אצלו