אבני נזר יורה דעה רי

[מיהו יש ליישב דשאני משכנתא שרק מחמת החוב וכיון שהחוב חשיב רק שיעבוד גם הזכות בקרקע לפירות חשיב שיעבוד. וכה"ג כתב הר"ן שם לענין מחילה דאיכא מ"ד מהני מחילה כיון שגוף החוב יכול למחול. ועי' בתשו' הריב"ש (סי' תק"י) דשכירות עדיף ממשכנחא באתרא דלא מסלקי]: ח) ולפימ"ש י"ל דכשהתנה אם מעכשיו בפחות הוי כמתנה שבשכר הנטר קונה ממנו בזול. ומ"מ לא הוי רבית קצוצה דר' ישעי' לשיטתו דכתב בתוס' רי"ד פ' איזהו נשך [רי"ד הוא רבינו ישעי' דטראני והוא רבינו ישעי' שמביאין הפוסקים] דאם התנה המלוה עם הלוה על מנת שחפץ שנמכר בפחות תקנה ממני ביוקר. או להיפוך הוי רק אבק רבית וכיון דמתנה כן ודאי אם לא ירצה ליתן לו הפירות בזול כמו שהתנה עמו יצטרך להוסיף לו על מעותיו כשיעור שהוזיל לו על הפירות אי לאו משום איסור רבית. נמצא דהרבית הוי בקנין גמור ולא מהני יש לו דהוא רק למי שפרע דגוף הפירות לא קנה רק למי שפרע אבל במרבין על השכר דנקנה שכירות קרקע בכסף קנין גמור. שפיר מהני יש לו אפי' במעכשיו בפחות ודו"ק: סימן רו א) שם מחבר אבל טלית וכיוצא בו שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידוע מותר למכרו ביוקר לפרוע לזמן פלוני. ראיתי לבאר שיטת הפוסקים בזה. שיטת בעה"מ דקי"ל טרשא דר' נחמן שרי. ואפי' בדבר ששומתו ידוע. ומפרש שיעור דמי המקח לאחר זמן יותר ממה ששומתו ידוע עכשיו. ואין איסור אלא במפרש אם מעכשיו בפחות. וראי' שכן דעת בעה"מ מדכתב וז"ל אנא הוא דעבידנא מילתא גבי לוקח "כלומר" כשאני נותן לו ברירה ואומר לו אם מעכשיו בפחות. ואי דס"ל דבר ששומתו ידוע כמעכשיו דמי הי' יכול לפרש כפשוטו אנא הוא דעבידנא במה שאני ממתין לו המעות. אלא ודאי משום דס"ל דבר ששומתו ידוע לאו כמעכשיו. ודר' פפא ע"כ במעכשיו בפחות א"כ שכר המתנה נוטל. לזה אמר דמה שמוכר עכשיו בפחות טובה עושה ללוקח ובאמת שוה השכר לרב פפא כשער ניסן. והמעיין היטב בדבריו יראה שכן דעתו. וכן מבואר במלחמות במה שחולק עליו ואמר אבל להתיר לזמן בדמים "קצובים" יותר משער של עכשיו חס ושלום. מבואר דלבעה"מ שרי בכה"ג. וקשה עליו מפוסק על הפירות עד שלא יצא השער דאסור שמא יתייקר אח"כ. ומה נ"מ אם קונה בהמתנת הפירות בזול או מוכר בהמתנת המעות ביוקר: ב) ונראה לפימ"ש התוס' (ס"ב:) בהא דהרי שהי' נושה. תימה הלא מעות קונות הכא אפי' מדרבנן. ופירשו מהרש"א ופנ"י קושייתם דהיכא דקונה קנין גמור אפי' אין לו מותר. כלומר. דוקא היכא שאינו קונה קנין גמור הרי המעות הלואה עד שנותן לו הפירות. אבל בקונה קנין גמור לא חשיב הלואה כלל במה שממתין לו הפירות: דמעולם לא הי' עליו חיוב פירות רק לאותו זמן. וע"כ ניחא נמי בטרשא דקונה הפירות במשיכה ולא הוי הלואה במה שממתין לו המעות דמעולם לא נתחייב המעות רק לאותו זמן. מיהו התוס' בעצמם הקשו (דף ס"ג:) בהא דיהיב זוזי לקוראה מטרשא דר' נחמן. וצ"ע לפי' הפנ"י הנ"ל. וצ"ל דוקא בפוסק על הפירות דאין מתחייב לתת פירות בעד המעות רק מכח הפסיקה. בזה אמרינן דמעיקרא לא נתחייב רק לאחר זמן ולאו נטר הוא. אבל במכר בעצמותו נתחייב לאלתר בדמי המקח ונטר הוא. מ"מ לדעת בעה"מ יש לומר כמ"ש. והה"מ כתב דעת הרשב"א דכל שאין לו שער קצוב בשוק וגם לא אמר אם מעכשיו מותר. וכתב שכן דעת הרז"ה. וכבר נתבאר שדעת הרז"ה אפי' בשער קצוב מותר: ג) והרמב"ם (פ"ח מהלכות מלוה) כתב אם אמר מעכשיו בפחות ולאח"ז ביותר אסור וכן אם מכר לו לאח"ז במאה והי' שוין בשוק למי שקונה מיד במעותיו בתשעים אסור. וכתב הה"מ זה דעת הלכות שלא הביאו הא דר' נחמן דאמר טרשא שרי. משמע דלר' נחמן אפי' בשער קצוב מותר מדכתב הרמב"ם האיסור בשוין "בשוק" בפחות והוא לאפוקי מדר' נחמן ואל"כ הי' לו להשמיענו אפי' באין שומתו ידוע וק"ל ולפי שיטתו צריך ליישב ג"כ הא דפוסק על הפירות כמו שכתבתי לדעת בעה"מ: ד) והב"י כתב (בסי' זה) לדעת הרמב"ם אפי' אין שומתו ידוע אסור. ובהגהת מרדכי כתב דהרמב"ם פוסק כר' נחמן. כלומר דס"ל דהרמב"ם משמע דאינו אוסר אלא ביש לו שער קבוע בשוק (וס"ל כהתוס' דמודה ר' נחמן בשומתו ידוע. ומדלא כתב הרמב"ם האיסור רק בשומתו ידוע. מכלל דפוסק כר' נחמן. אך מדכתב הרמב"ם בהלכה ב' הקונה חפץ מחבירו ע"מ ליתן מכאן עד שנים עשר חודש בשויו מותר לומר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום רבית. וכתב הה"מ דקדק וכתב בשויו שכבר נתבאר שאסור למכור חפץ בהמתנה ביותר משויו. הרי דאפי' אין שומתו ידוע אסור. מדלא משכח היתר אלא בשויו ונתבאר שיטת הרמב"ם דר' נחמן התיר אפי' שומתו ידוע. ואנן קי"ל דאפי' אין שומתו ידוע אסור: ה) שיטת התוס' דר' נחמן התיר רק באין שומתו ידוע. אבל בשומתו ידוע אף ר' נחמן אוסר כמו פוסק על הפירות בזול. וזה טעם טרשא דר' פפא דאסור אף דקי"ל כר' נחמן משום ששומתו ידוע. ולא ניחא למימר טרשא דר' פפא במעכשיו בפחות מדקאמר זוזי לא צריכנא. ולא ניחא להו לפרש כבעה"מ דאמר טיבותא עבידנא בהדי לוקח כשאני מוכרו מעכשיו בפחות. כי הוא פירוש דחוק מאד. דסוף סוף חזינן שבמעות מזומנים מוכר בפחות ואגר נטר שקיל: והרמב"ן יש לו שיטה אחרת בטרשא דרב נחמן שאינו קוצב דמים רק כמו שיהי' השער בזמן פרעון והוא שער היוקר. ומותר משום דאמר חטי מי קדחי באכלבאי. וקושיית הש"ס ממתני' דאסור אם מעכשיו בפחות ואם לגורן ביותר משום דלגורן יקרי ארעתא. ומשני התם קץ דמ"מ כיון שקוצב על אח"כ דמים קצובים אסור. משא"כ הכא שאינו קוצץ רק כמו שהי' אח"כ. ופירש התם קץ שקוצץ בין בתחילה בין בסוף הכא לא קץ לא בתחילה ולא בסוף. וטרשא דר' פפא בקוצץ מעכשיו כשער של עכשיו דאף שקץ בתחילה כיון שאינו קוצץ בסוף מותר לדידי' ומשום דעשיר וא"צ למעות [והא דאמר אם מעכשיו בפחות טיבותא