אבני נזר יורה דעה רט

גדלו וממון ברור לוקח מאתו ברבית. ודומה למשכנתא דבית דהוי רבית קצוצה: סימן רה א) סי' קע"ג מחבר סעיף א'. מכר לחבירו דבר ששוה עשרה זהובים בי"ב בשביל שממתין לו אסור. משמע מסתימת הפוסקים דאסור למכור ביוקר בהמתנה אפי' יש ללוקח מעות וכן כתב בספר המלחמות להדיא וז"ל חומר במושך פירות כו' הנותן דמים נוטל כשער שיצא. ואם יש לו מותר דנעשה כמי שקנו לו מעותיו אותם פירות בעצמם ואין כאן המתנה ומלוה. משא"כ במושך פירות שהמעות אצלו הלואה [צ"ל. וחסר בדפוס תיבת הלואה] עכ"ל משמע להדיא דאפי' יש לו מעות אסור. וצ"ע למה. דאף שלא קנה באותם מעות. הא בסאה בסאה אמרינן יש לו סאה אחת לוה עלי' כמה סאין. ואף שלא התנה ליתן אותו סאה וגדולה מזה פסקו הב"י והש"ך (סי' קס"ב סק"ב) דאפילו לא נתכוון כלל להקנות אותה סאה מותר. והט"ז היקל יותר דאפי' לא ידע הלוה שיש לו סאה מותר בדיעבד דחכמים הקנו לו. והרי נידון דידן קיל מסאה בסאה דשא דרך מקח וממכר ולמה יאסר ביש לו מעות: ב) ולכאורה יש להביא ראי' דאסור אפי' יש לו מעות מהא דפרק הזהב (מ"ו.) דמקשה למ"ד אין מטבע נעשה חליפין מהא דאמר לשולחני תן לי בדינר מעות ואני אעלה לך יפה דינר וטרסית ממעות שיש לי בביתי יש לו מותר אין לו אסור. ואי ס"ד אין מטבע נעשה חליפין הו"ל הלואה ואסור. ומשני בפרוטטות דליכא עלייהו טבעא ורב אשי משני לעולם בפרוטטות ובדמים נעשה כאומר הלויני עד שיבא בני פירש"י דס"ד דמקשן יפה דינר דינר יפה קאמר היוצאה בהוצאה. והנה למה דס"ד הו"ל מכירה שמוכר מעות נחושת דהוא פירי לגבי כספא בדינר וטרוסית וכן פירש"י שדרך מו"מ הוא וצריך להבין מה ס"ד דמקשה דודאי דרך מו"מ מותר ביש לו קו"ח מסאה בסאה. ומוכח דמוכר פירות בהמתנה אסור אפי' יש לו. ורב אשי נמי לא משני דנעשה כהלויני עד שיבא בני רק למה דמשני בפרוטטות וכמ"ש הרא"ש שהשולחני נתן לו מעות מטבע ומחזיר בלא טבעא והו"ל השלחני קונה ממנו פירות מותר ביש לו. אבל למה דס"ד שהשלחני מכר מטבע נחושת בדינר הו"ל מוכר פירות ביוקר בהמתנה אסור אפי' יש לו ומוכח כסתימת הפוסקים ורמב"ן הנ"ל: ג) איברא דיש לדחות ראי' זו דהנה (בדף ס"ד:) אמר אביי שרי למימר אי תקפה ברשותך אי יקרא אי זולא ברשותי. ומקשה האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא. ומשני כיון דמקבל עלי' זולא קרוב לזה ולזה הוא. ומבואר דאם כל אחריות על המוכר אסור והנה קי"ל דהיכא דאינו קונה אלא למי שפרע אם נאנסו הלוקח חוזר וא"צ לקבל מי שפרע ולפי זה בדינר כסף דמטבע גמור ולא שייך בי' זולא ואין בו אחריות זולא רק אחריות גניבה ואבידה ואונסין. וכיון דאינו קנין גמור רק למי שפרע הרי יהי' האחריות על בעל הדינר והוי הלואה ואסור. אך בהא דנ"ד במוכר פירות ויש לו מעות אין איסור מטעם זה. שהרי כתבו התוס' שם דהיכא דא"צ ליתן לו דוקא פירות אלו אפי' אחריות על המוכר מותר ופוסק על הגדיש יכול ליתן לו פירות אחרים ולא מהני יש לו אלא לענין היתר פיסוק. וא"כ ה"נ מוכר בהמתנה ביוקר יהי' מותר ביש לו מעות: ד) והנראה לי בזה דהנה התירא דיש לו הוא משום דקונה למי שפרע כמ"ש רש"י (דף סג.) בד"ה יש לו מותר וז"ל ואע"ג דלא משך כיון שאם בא לחזור קאי עלי' במי שפרע כי מוקרי ברשותי מוקרי. ולפי זה י"ל דהיינו דוקא היכא שכל הפסיקה לא הוי אלא למי שפרע אף בלא איסור רבית. דרך משל בקונה מנכרי פירות בזול בהמתנה למ"ד מעות בנכרי אינו קונה. אם בא לחזור בזמן פרעון הפירות חוזר ומחזיר לו רק מעותיו. שהרי לא פסק שכר על המתנה. רק קונה פירות וכשחוזר בו מן הקנין מחזיר לו מעותיו בלבד. וע"כ כיון שלא הי' הקציצה לקנין גמור רק למי שפרע ולמי שפרע הח קנה פירות שיש לו ע"כ מותר. אבל מוכר פירות בהמתנה ביוקר הרי חיוב גמור על הלוקח ליתן כל הדמים. שהרי משך הפירות ונתחייב כל הדמים שפסק ואותו דינר לא קנה אלא למי שפרע לא מהני קנין דמי שפרע להפקיע מרבית דקצוצה גמורה בחיוב גמור: ה ובסאה בסאה דמהני יש לו אף דנתחייב לו בחיוב גמור סאה דמה שהלוהו משלם לו ואותו סאה לא קנה רק למי שפרע. לא קשיא לשיטת ר"ת והוא דיעה ראשונה ברמ"א שהוא עיקר דשוה בשוה פירות עבדי חליפין. ובדינר זהב בדינר זהב דמשני ריש פרק הזהב דינרי הוה לי' ונעשה כאומר לו הלויני עד שיבא בני. אף דמטבע לא עבדי חליפין אפי' שוה בשוה. י"ל דס"ל דהבא לכל מילי פירא הוה ולהפוסקים אפי' שוה בשוה פירי לא עבדי חליפין י"ל דסאה בסאה קיל דמה שהלוהו משלם לו. משא"כ במוכר ביוקר: ו) ואף דהתוס' כתבו (דף ס"ג:) בד"ה מהו דתימא דאף דמאן דאוסר סאה בסאה אפי' יש לו מודה בדרך מו"מ שוה ה' בד' דמותר ביש לו הרי דסאה בסאה חמור. י"ל דזהו באמת החומר שבסאה בסאה כיון שנתחייב בחיוב גמור והסאה שיש לו אינו קונה אלא למי שפרע. משא"כ בקונה שוה ה' בד' גם החיוב אינו אלא למי שפרע. ולדידן קי"ל גם בסאה בסאה מותר כיון דאינו פוסק ביוקר. אבל המוכר בהמתנת המעות ביוקר דאית בי' תרתי לריעותא שהפסיקה בחיוב גמור ופוסק ביוקר אסור טפי מסאה בסאה ז) ובהכי ניחא ליישב דעת רבינו ישעי' שהביא הטור באם התנה אם מעכשיו בפחות לא מהני יש לו. וק"ל ממרבין על השכר ואמר אם מעכשיו בפחות וכיון שהדירה שוה יותר הרי לוקח פירות בזול בהמתנה שנותן המעות ונוטל הפירות כל השנה כשדר בו. וע"כ הא דמותר משום דחשיב יש לו הדירה הרי דאף שהתנה ואם אח"כ ביוקר מותר וא"ל דהא עדיף מיש לו שעדיין מחוסר לקיחה אבל הכא מששכרה הקרקע ברשותו לדירה. ליתא דהא כתב בחי' הר"ן באתרא דלא מסלקי דהוי אבק רבית אי לבתר דמשכן אמר לא בעינא דתיכול ארעאי אין לו עוד רשות לאכול. ולא עוד אלא אפי' כבר לקחם גזל הוא בידו ומוציאין מידו ואי קרקע השכורה לו כאילו כבר לקחם דמי הא אבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינים