אבני נזר יורה דעה כ

הי' בו רוב והוי גלגולת שנחבסה ברובה. הב' שמא מחמת החבט ניקב הקרום. וכמו שהעיר בס' יד אברהם (סי' ל' סעי' ב') מהא דסוטה מ"ח שהיו חובטין הבהמה במקלות ואמר להם עד מתי אתם מאכילין טריפות למזבח שמא ניקב קרום של מוח. הג' מחמת הכאות יש לחוש לרסוק הגלגולת והקרום. דלא מהני בי' בדיקה כיון ששחטוהו תוך מעל"ע ונשיב על ראשון ראשון. ב) הנה החשש ראשון יש להכשיר בפשיטות משום דהוי כמה ספיקות. ספק לא נחסר רוב. ואת"ל שנחסר רוב שמא לא נתבס כלל. ואת"ל שנחבס ואף שהנשאר בדקוהו ולא הי' בו ריעותא מ"מ הנחסר נחבס ותאמר שלא הי' הכאות שווין. שוב יש לומר שמא אף שנחבס שמא לא נחבס רובו. ואת"ל שנתבס רוב כיון שכל הנחסר לא הי' רוב גובהו ורוב הקיפו ביחד. את"ל שהי' בו רוב גובהו לבד שמא הלכה רוב הקיפו. וכן אם הי' הנחסר רוב הקיפו לבד שמא הלכה רוב גובהו. דבגמ' אסיק בתיקו. הרי כאן ד' ספיקות. ואין לחוש לזה כלל: ג) חשש הב' מהא דסוטה (דף מ"ח). הנה לפמ"ש התב"ש (סי' ל') בהא דכתב רמ"א דבבהמה אף בנפחת לא חיישינן לנקובת הקרום של מוח. וכתב תב"ש דמ"מ בעינן בדיקת ראי' כמ"ש רש"י נפתחה הגלגולת ורואין אנו שלא נפחת הקרום. ואף דאין אנו בקיאין. מ"מ פחת הגלגולת ע"י נקב ע"כ הי' נקב בדבר עב ואם הי' ניקב הקרום הי' נראה להדיא. ודוקא בעוף שהכתה חולדה ששני' דקות. ובספר יד אברהם ראה רק באחרון שהביא דברי תב"ש ע"כ לא הבין דבריו. ולא ידעתי למה קצרו מאורי עיניו להביט בתב"ש עצמו. ואז לא הי' כותב על רמ"א שלא שם עין בפירש"י במשנה [שאפילו תנוקת של בית רבן יודעים] ולא ידע לפני מי הוא עומד ודי בזה: ד מעתה גם מהא דסוטה אין ראי' כלל. דבמקדש ודאי לא היו בודקין הקרום שלא היו מחזיקין אותה בספק טריפה שא"כ הי' אסור לשחוט כמ"ש רש"י זבחים (ע"ד:) ד"ה נפלה וז"ל וכיון דאתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך. וע"כ שלא היו מחזיקין אותה בספק טריפה ולא היו בודקין ע"כ אמר להם עד מתי אתם מאכילין טריפות: ה) אך באמת אין ראי' מהא דסוטה שיהי' צריך בדיקה כלל בהכאה. שהרי צריך להבין איך שמעו ליוחנן כה"ג נגד מנהגם שנהגו במקדש עפ"י ב"ד של כהנים וב"ד הגדול יושבין בלשכת הגזית ואיך שמעו לומר שכל הקרבנות היו שלא כדין. והא בפ' מצות חליצה אם יבא אלי' ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל. מכ"ש במנהג שידעו ב"ד הגדול שהממרה עליהם חייב מיתה: ו אך ברורן של דברים עפ"י דברי התוס' נדה (מ"ד) דהחמירו בולדות פחות מבני ח' ימים לחוש לס' נפל משום שהיא מיעוט דשכיח ודבר ההוה. והיינו ששוחטין הרבה ולדות ואם היו שוחטין פחות מבן ח' היו גם הנפלים נשחטין ונאכלין ע"כ גזרו חכמים. וה"נ בנ"ד שע"כ גזר בזה יוחנן כה"ג משום שבמקדש היו כל הבהמות אינם מסורסין והי' קשה להפילם והיו צריכין לחובטן במקלות ואם הי' איזה בהמה ניקב גם אותה היו מקריבים בלא יודעים ע"כ אמר להם עד מתי אתם מאכילין טריפות למזבח. ועשה תיקון בטבעות. אבל מ"מ לא הי' נגד המנהג שכדין היו עושין ולא הי' חשש על כל בהמה בפ"ע. (וכן בולדות פחות מח' ימים קודם שגזרו חכמים לא היו איסור] רק משום הנ"ל גזר יוחנן כה"ג. וזה במקדש שדבר ההוה להקריב אינם מסורסין והי' צריכין לחבוט במקלות. משא"כ לדידן שרובא דרובא מסורסין ולעתים רחוקות מתרמי שאינו מסורס לא מצינו שגזרו חכמים ונשאר היתר כמו קודם שתיקן יוחנן כה"ג: ז) וכ"ז לפי מה שהביא הש"ס שם מתניתא אבל להלכה לא קיי"ל כהא מתניתא. וז"ל הגמרא שם מה נוקפים א"ר יהודה אמר שמואל שהי' מסרטין לעגל בין קרניו כדי שיפול דם בעיניו אתא איהו בטיל משום דמחזי כי מומא. במתניתא תנא שהיו חובטין אותו במקלות. אמר להם עד מתי אתם מאכילין טריפות שמא ניקב קרום של מוח. והנה בכל מקום מקשה לאמורא ממתניתא. ובסוף פ' ר"א דמילה אמר שמואל קטן המסורבל כו' במתניתא תנא וכו' ופסקו הבה"ג וסמ"ג ורי"ו וקיצור פסקי רא"ש כמתניתא. והכ"מ כתב שמהרמב"ם משמע שפסק כשמואל. והשיגו עליו דלא משמע מידי ברמב"ם. הנה שנדחו דברי שמואל ממתניתא. וא"כ לכאורה ה"נ נדחין דברי שמואל מחמת המתניתא. ואילו כאן פירשו מפרשי המשנה הרמב"ם והרע"ב כפי' שמואל ולא הביאו המתניתא כלל: ח) אך ברורן של דברים עפ"י הסוגיא חולין (מ"ה.) בניקב קרום של מוח. רב ושמואל דאמרי תרוויהו קרמא עילאה אע"ג דלא אנקוב תתאה. ואמרי לה קרמא תתאה. והאי ואמרי לה אינו לחלוק על רב ושמואל רק שרב ושמואל אומרים כן ושני הלשונות אליבא דרב ושמואל. וכעין זה (מ"ד:) בהא דואמרי לה רוב חללה עיי"ש. וראי' לזה לקמן (נ"ו) רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק. הניחא למ"ד עד דאנקוב תתאה אלא למ"ד אנקוב עלאה אע"ג דלא אנקוב תתאה דלמא עלאה אנקוב תתאה לא אנקוב ומשני עיי"ש. ואם איתא דרב ושמואל ודאי אמרי קרמא עילאה לא הי' להקשות בלשון הניחא רק עדיפא מינה דקשיא דרב ושמואל אדרב ושמואל. אלא ודאי האי אמרי לה הוא אליבא דרב ושמואל. ופסקו הפוסקים כאמרי לה דניקב עליון לבד כשירה. רק רמ"א הביא י"א ומ"מ היקל בה"מ]: ט והנה ידוע שקרום עליון דבוק לגלגולת וקרום התחתון דבוק למוח וסמנך חיתא דמתנת בה: מוחא. ויש אויר בין הקרומים ולפעמים כשהמוח קטן יש אויר הרבה בין הקרומים. וא"כ למה דקיי"ל קרמא תתאה וניקב קרום עליון כשירה אין מקום לחוש לנקיבת הקרום מחמת החבטה בגלגולת שהרי החבט אינו פועל בקרום התחתון כלל. וע'"כ המתניתא שבסוטה סוברת קרמא עלאה. וע"כ שמואל לטעמי' דאמר קרמא תתאה [כנ"ל דהכי קיי"ל כאמרי לה דשמואל אמר קרמא תתאה] ע"כ נד ממתניתא ומפרש פירוש אחר. וע"כ פירשו רמב"ם ורע"ב המשנה כשמואל. וא"ת היא גופה קשיא לשמואל דאמר קרמא תתאה ממתניתא דע"כ סוברת קרמא עלאה. לא קשיא שהרי בהא דסובר קרמא תתאה גם רב סובר כמותו ועל רב אין קשיא ממתניתא דרב תנא ופליג: י וראי' ברורה לפי' זה דבשלהי מעשר שני יש ג"כ משנה זו ושם הביא הר"ש ב' הפרושים דשמואל ודמתניתא. והרא"ש הביא ג"כ אף דמתניתא אך סיים בה בדמתניתא דנראה כבע"מ. ולא הביא כלל החשש