אבני נזר יורה דעה רו

הוא וחוזר ופודהו. וא"ל דכשחזר ופודהו אגלי מילתא דנתבטלה מכירה למפרע. א"כ גם באתרא דלא מסלקי כשפודה אחר זמן נימא אגלי מילתא דנתבטלה מכירה. מה תאמר מ"מ מכירה הי' עד הזמן. ה"נ מכירה הי' עד שפדה. דבשלמא אם היינו אומרים כיון שבידו לפדותו לא התחיל המכירה. הי' ניחא החילוק דבאתרא דלא מסלקי גם מתחילה לא הי' בידו לפדותו. אבל כיון שהוכחנו דגם כשבידו לפדותו עד הפדיון מכירה הוא. רק דאגלי מילתא למפרע. א"כ לא נתבטלה המכירה למפרע רק על אחר הפדיון. וגם באתרא דלא מסלקי לא הי' מכירה על אחר זמן או נתבטלה המכירה למפרע על לאחר זמן: ח) אך החילוק פשוט. דבשלמא בעבד עברי אין לו על העבד חיוב ממון. וכן במוכר שדהו לפירות אין לו על המוכר חיוב ממון. ע"כ מכירה הוא. אבל במשכנתא דחיוב ממון יש לו עליו. ובאכילת פירות נפרע חיובו לאו מכירה הוא כלל. רק באתרא דלא מסלקי כיון דלא מצי לסלוקי בזוזי למפרע הוא גובה והוי גוביינא מתחילה ומתחילה מכירה. אבל באתרא דמסלקי הלואה גמורה הוא: ט ובזה יתיישב קושיות השטמ"ק שהרי אח"כ מחזיר מעותיו. ומה שנתן לו השדה תחילה לזמן רק אגר נטר הי'. ולהנ"ל י"ל דהנה בחי' הר"ן מפורש דבאתרא דמסלקי מ"מ אין המלוה יכול לתובעו עד הזמן רק הלוה יכול לסלקו תוך זמנו. ובאתרא דלא מסלקי כשם שאין המלוה יכול לתובעו תוך הזמן כך אין הלוה יכול לסלקו. ובר"ן פ' האשה שנפלו מפורש שחולקים בדין. ואתרא דמסלקי סברי זמן לוה קבע לי' וכחוב דעלמא דאין הזמן לטובת המלוה. ואתרא דלא מסלקי סברי דהוי כלוקח פירות תוך הזמן. והילכתא כאתרא דמסלקי היכא דליכא מנהגא עיי"ש. ונראה דהיינו פלוגתייהו דאתרא דמסלקי סברי דשדה כמו ערב כמו כל נכסי' דבר אינש ערבין בי'. וכיון שמחוב יוכל לסלקו תוך זמנו ממילא גם השדה נפדה. ואתרא דלא מסלקי סברי דאדרבה מכירה הוא אלא שמתנה שאחר הזמן יוכל לפדותה. וע"כ לאתרא דלא מסלקי אין כאן רבית כיון דאינו תלוי בחוב. ודומה לעבד עברי ולוקח שדהו לפירות דאף שיכול לפדות מכירה הוא ולא הוי רבית י' איברא דאכתי קשה הא דבתי ערי חומה דמכירה גמורה הוא מתחילה ואעפ"כ כשפודהו הוי רבית. וכן במתנה כשיהי' לו מעות החזירם לי דהוי רבית קצוצה: יא) אשר ע"כ נראה דהנה רבינו אפרים הביאו בעה"ע (אות פ' פותיקו דף כ"ד ע"ב) והרמב"ן שלהי בכורות דבאתרא דלא מסלקי כיון דהוי מוחזק למלוה ראוי הוא ללוה. וע"כ הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו אם מת הבן בחיי האב אין הבכור בנו נוטל פי שנים. והרמב"ן השיג עליו מהא דפרק יש נוחלין (קכ"ה:) נכסי לסבתא ואחרי' לפלוני דהוי ראוי לגבי פלוני הואיל אי קדים סבתא וזבנה זביני זביני אבל בלאו האי טעמא הי' נחשב מוחזק לאחר אף שהסבתא אוכלת הפירות. ועוד ראי' מהא דבכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל ואף אם מת אביו בתוך שני שנים ראשונים שאינו יכול לפדותה אעפ"כ חשיב מוחזק למוכר. וע"כ דעת רמב"ן במשכנתא באתרא דלא מסלקי חשיב נמי מוחזק ללוה דזה מוחזק בקנין פירות וזה בגוף. ולבסוף דבריו כתב דמ"מ באתרא דלא מסלקי כיון דכתב כן רבינו אפרים בשם רבוותא ועבדו בה עובדא חיישינן להו דאיכא אפשרותא בהא מילתא למימר משכנתא בדלא מסלקי בתורת זביני דהא רמיא אארעא שיעבודא דממונא ולא הדרה למרה בלא דמי עכ"ל עיי"ש: יב) והנה מבואר שדעת רמב"ן ג"כ דאתרא דלא מסלקא לא חשיב למלוה רק קנין פירות ומינה דבמסלקי אף קנין פירות לא הוי. ומהא דבאתרא דלא מסלקי לא הוי רבית דאורייתא עכ"פ לכל הדיעות ובתי ערי חומה אמרינן בערכין דרבית, גמורה. והוא משום דהוי כאתרא דמסלקי. וכן כתב הרמב"ן במלחמות. מוכח דבתי ערי חומה אף קנין פירות לא חשיב. וקשה הא דמוכר שדהו בזמן שיובל נוהג (ולשיטת רשב"א דהיכא דתחילה לא מצי לסלוקי אף אח"כ חשיב כלא מסלקי דמכר הוא ניחא. אך הרמב"ן עצמו לא ס"ל הכי. וכן קי"ל (בחו"מ סי' רע"ח) דלא כרשב"א] דחשיב קנין פירות כל זמן שלא סילקו ובתי ערי חומה הא דלא חשיב קנין גמור כל זמן שלא סילקו משום דכשפדאו לבסוף אגלי למפרע דלאו מכירה הוה. וקשה מ"מ הקנין לפירות שעד הפדיון לא נתבטל והא אמרת דבקנין פירות נסתלק איסור רבית מה"ת: יג עוד ראי' מבתי ערי חומה גופי' דכל זמן שלא פדאו נחשב מכירה רק כשפדאו אגלי למפרע דנתבטל המכירה. דהנה שם בגמ' בלוקח בתי ערי חומה שמכר לאחר בתוך שנתו והגיע שנתו ולא פדאו מוכר ראשון ר"א אמר הוחלט לראשון ר' יוחנן אמר הוחלט לשני מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. והנה בפ' איזהו נשך דמשכנתא באתרא דמסלקי חשיב ראוי. ובתוספתא דאין הלוקח נוטל בראוי. וא"כ הא דהועילה מכירתו של לוקח ראשון לשני משום דבסוף שנתו הוחלט ואתי לידי' דראשון וכמו מכר הבן בחיי אב לר' יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי והוה ראוי לבן כדאיתא סוף השולח. מ"מ אם מת האב בחיי הבן הועיל המכירה. וכיון דלא אהני מכירתו רק משום דהוחלט לראשון. א"כ הוי לוקח ראשון זה שמכר כמוכר בית עיר חומה מאחוזתו כיון שכבר הוחלט ולמה לא יוכל לפדותה תוך שנתו של שני. אלא ודאי דאף קודם שהוחלט הועיל המכירה דמוחזק הוא לדידי'. וע"כ אינו יכול לפדותה משני. דמה אולמא דלוקח ראשון משני ושניהם לקוחות הם. ובשעה שהוחלט לראשון הוחלט לשני ג"כ. דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. וכל זה אם הועיל מכירתו של לוקח ראשון לשני בלא החלט. אבל אם נאמר שלא הועיל רק מחמת החלט. א"כ הוי כמוכר בית אחוזתו. שהרי בית שהוחלט לו מכר. הרי מוכח דקודם שפדאו נחשב שלו. והא דחשיב רבית משום דכשפדאו אגלאי מילתא דנתבטלה מכירתו. והרי עד הפדיון לא נתבטל ונשארה שלו לפירות. הרי דקנין פירות לא מהני להפקיע איסור רבית. וע"כ באתרא דלא מסלקי גם הגוף נחשב מכירה. אך באמת אינו מובן הטעם שהרי הגוף בידו לפדותו אחר זמן. ומה נ"מ אם בידו לפדותו עכשיו או אח"כ: יד' ונראה דהנה לכאורה קשה בהא דקי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. והא בפ' כל שעה אמרינן דהאוכל חמץ של הקדש במועד כיון דעכשיו לא חזי רק אח"כ גורם לממון לאו כממון דמי.