אבני נזר יורה דעה קצד

סימן קצד א) סעיף י' נכרי שמשכן לישראל בחובו ומשכן הנכרי אותו משכון לישראל ברבית אם הישראל פודהו אסור ליקח ממנו רבית ואם אחריות החוב והרבית אינו על המשכון לבד אלא גם על העכו"ם מותר. בב"י ובבאר הגולה כתוב שהוא מדברי בעה"ת ובב"י כתב שהוא בשער ז' ולא מצאתי'. אך בשער ד' כתב במשכון הממושכן לגוי ברבית מישראל אסור לישראל להלות על אותו משכון ברבית כיון דנכרי מישראל לא קנה משכון ואם אחריות גם על הגוי ישלם לו הגוי. והובאו דברי בעה"ת אלו בב"י סודה"מ ומשכונו של ישראל ביד גוי. הרי דמיד ישראל אסור. ודין דהתם קיל מכאן כמ"ש בב"י כאן הובא בש"ך לקמן (ס"ק ס"ז) ואעפי"כ אסר ליקח רבית מישראל שכתב ישלם לו הגוי וא"כ דין זה שהובא בשם בעה"ת נהפוך הוא: ב' מ"מ לדינא נראה דברי הש"ע קיימים דהנה צריך להבין דברי בעה"ת דמה בכך דאינו קונה משכון. מ"מ רבית זה נתרבה מישראל לגוי ומגוי לישראל שני. וישראל זה אינו חייב לישראל שני כלום. ובאמת הרא"ש (בפרק כל שעה) מתיר בזה: ג) ונראה טעמא דבעה"ת דהנה בחי' הר"ן (פרק איזהו נשך) כתב ג"כ כדברי בעה"ת. ושם בחי' הר"ן כתב דישראל מנכרי קונה משכון. וע"כ ניחא דישראל שני קנה כל זכות שהי' לו לגוי במשכון. נמצא רבית זה כשעלה על המשכון לישראל עלה. דכבר קנה ישראל זכות הגוי כיון דישראל מגוי קונה משכון. וחשיב ישראל חייב לישראל שני כיון שהי' בידו לסלקו דלא עדיף ישראל מגוי דאתי מיני'. וכיון שיכול לסלקו חשיב כלוה מדברי התוס' הנ"ל בעובדא דרב מרי בר רחל: ד ואין לפקפק דכיון דגוי מישראל לא קנה משכון הרי המשכון אינו רק שיעבוד לבד וערבות אל השיעבוד הגוף. וכיון שהשיעבוד הגוף נשאר אצל הגוי כל זמן שלא סילק ופרע להגוי עדיין המשכון משועבד לו. דליתא דכתב הרמ"א (חו"מ סי' פ"ו) דאף אם הגוי הוא האמצעי שייך שיעבודא דר' נתן. ונמצא שגם שיעבוד הגוף שייך לישראל שני. ואף אם הגוי יש לו נכסים. הלא פסק הש"ך דהא דלא דיינינן דר' נתן באית לי' נכסי היינו אם יש ריוח מזה ללוה אחרון שאין מלוה שלו דוחק אותו לפרוע. אבל אם בא לפרוע מוציאין ממנו ונותנין למלוה ראשון. נמצא שאם יבא הישראל לפדות המשכון לא יוכל לפדותו אצל הגוי רק אצל ישראל שני מדר' נתן. וע"כ אף שלא יוכל ישראל שני לגבות מראשון ביש לו נכסים לגוי. נמי חשיב ישראל ראשון לוה שלו כמ"ש התוס' בעובדא דרב מרי בר רחל. כיון שאם הי' בא להחזיק בבית הי' מונעו רב מרי עד שיחזור לו מעותיו. ע"כ חשיב רבא לוה. ה"נ כיון שאם בא ישראל להחזיק במשכון הי' מונעו ישראל שני עד שיחזור לו מעותיו דפרעון לגוי לא הי' מועיל ע"כ חשיב לוה: ה) וכדי לבאר דברים אלו היטב. נדקדק עוד בדברי הר"ן ובעה"ת מה שתלו הטעם בגוי לא קנה משכון. אפי' קנה הלא אינו קונה אלא כשיעור מעותיו כמ"ש הש"ך (סי' ע"ב). וכן משמע בפרק הפרה במשכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא אחר והחזיק בה זה קנה כנגד מעותיו והאחר קונה השאר. וא"כ כיון שלא קנה הגוי כנגד הרבית שעדיין לא עלה נמצא ישראל שקיל רבית. וא"ל דחיוב רבית שעולה אח"כ חל למפרע משעת הלואה. א"כ מה בכך דגוי מישראל לא קנה משכון. מ"מ נתחייב למפרע משעת הלואה לגוי ומותר: ו) ליישב זה נראה דהנה בתשו' הרשב"א הובא ביתה יוסף (חו"מ סי' ק"ד) בשני בע"ח מוקדם ומאוחר על הגוי גובה בע"ח מוקדם אף הרבית שעלה לאחר הלואת בע"ח מאוחר והוא קודם לקרן של בע"ח מאוחר. הרי דחיוב רבית למפרע. אך בתשו' הרשב"א המיוחסת להרמב"ן (סי' רכ"ג) כתב דרבית חל בכל יום ויום בשכר מעותיו: ז וליישב דברים אלו נראה דודאי במלוה ברבית בכך וכך לכל חודש ועבר כמה חדשים. ודאי לא חל החיוב רק בכל חודש. דרבית שעדיין לא עלה. כיון שאם הי' מסלק תחילה לא הי' צריך לפרוע הרבית אשתכח דהשתא הוא דנתחייב. וכהא דאמרינן בפסחים (ל"א.) בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה כיון דמצי לסלוקי בזוזי אשתכח דהשתא דקני. ומ"מ בע"ח מוקדם קודם אף לרבית שעדיין לא עלה עד הלואת בע"ח מאוחר. כמו בע"ח שטורף מלוקח והקדש. אף דמכאן ולהבא הוא גובה. מ"מ לא עדיף ולקח מלוה גופי'. וכדאיתא בפסחים שם היכא דאקדיש לוה וזבין לוה דכ"ע אתי מלוה וטריף כו' ה"נ כיון שאם הי' בא הלוה לחזור מחיוב רבית שעדיין לא נתחייב לא הי' מועיל. ובע"כ עליו לפרוע רבית כל זמן שלא סילק הקרן [אף שאם לא התחייב רבית לא הי' מחויב לשלם רבית דהוי מבטל כיסו של חבירו בעלמא] דזכות זה יש למלוה שיתחייב רבית בזמנו. וגם על נכסיו יש לו זכות זה. וע"כ גם כשמכר הנכסים עדיין יש לו זכות זה עליהם. דלא עדיף לוקח מלוה שלקח ממנו. וע"כ קודם גם מבע"ח מאוחר כמו מלוקח. ולפי זה לאביי דאמר למפרע הוא גובה אף דמצי לסלוקי בזוזי חל חיוב רבית למפרע לגמרי: ח) והנה הרמב"ן פ"ק דקידושין דבע"ח קונה משכון הפירוש שאם גבה אח"כ המשכון למפרע הוא גובה. וע"כ ניחא דברי הר"ן דאם הי' הנכרי קונה המשכון מישראל. הי' חל גם חיוב רבית למפרע אף דמצי לסלוקי קודם שעלה הרבית ולא הי' חייב רבית. שהרי במשכון גילתה תורה דלמפרע הוא גובה אף דמצי לסלוקי בזוזי מ"מ כיון שמשכון בידו ולאו מחוסר גוביינא קונה למפרע. ה"נ כשלא סילקו בתוך זמנו אף שפדה המשכון לבסוף חל על המשכון חיוב רבית למפרע [ועוד דהי' יכול לגבות מגוף המשכון כדי שיהי' למפרע הוא גובה ומותר] וכבר נתחייב רבית זה לגוי ומותר. אבל השתא דגוי מישראל לא קנה משכון ולא חל חיוב רבית למפרע. אשתכח דישראל מישראל שקיל רבית. וישראל מנכרי כיון דקנה משכון הרי קנה כל זכות שהי' לגוי. וקנה גם זכות זה שהי' לגוי שיתחייב רבית בזמנו: ט) וא"ל דהא היכא דאקדיש מלוה וזבין מלוה לא מהני כיון דמכאן ולהבא הוא גובה אף דכבר נשתעבד. ה"נ איך יוכל למשכן הזכות שהי' לו על רבית כיון שעדיין לא נתחייב. ליתי'. דהא