אבני נזר יורה דעה קעו

ולדידן דקי"ל דהיכא דבא תחילה בהלואתו אף שהי' לו חטין כשפוסק אח"כ מחטין על יין חשיב הלואה לא מהני אף בזה יש לו מעות. כ"ש כשקונה בהלואה חטין. רק מהרא"ש יש ראי' להט"ז שכתב אין לו חטין ואין לו מעות. וראיתי במעד"מ שכתב שט"ס ברא"ש והוכיח מקושיית הש"ס מדר' אושעיא דביש לו מעות איירי ר' אושעיא וע"כ הקשה הש"ס מדר' אושעיא. ומדברי הטור בודאי אין לו ראי' דאורחא דמילתא וכמ"ש הט"ז עצמו דאם יש לו מעות למה יקבל על עצמו ליתן חטין כשער היוקר. ע"כ דינו של הט"ז דביש לו מעות מותר. אין לו קיום להלכה: ד' שוב ראיתי באגודה שכתב ג"כ כדברי הגהת אשר"י. והנה לא הביא הגירסא דמה לקח לקח בהלואתו. גם פי' כן הא דפוסקין על שער שבשוק ביש לו מעות מזומנים. ומסייע למה שכתבתי: סימן קעט א) בט"ז (סק"ה) כתב הב"י בשם הנמק"י כו' עי"ש ראוי לבאר שיטת הנמק"י והוא שיטת הרמב"ן. ולבאר שיטת רש"י והתוס' ב"מ (ס"ג) הנה בהא דמקשה ר"פ ור"ה ברי' דר' יהושע לרבא מברייתא דר' אושעיא דכולן אין לו אסור לפירש"י ותוס' תמוה. דמפורש בכל הסוגיא החילוק בין בא במעות מזומנים בין בא בחוב. ב'. ועוד דלפרש"י ותוס' חידושי' דרבא דמהני שער של עיירות. וא"כ בלא דרבא קשה בדר' אושעיא דמסתמא כשער המועיל קאמר. דאל"כ ל"ל הי' נושה בחבירו מנה אפי' קנה במעות נמי. אלא ודאי בשער המועיל קאמר. ג'. ועוד דמה משני התם הלואה הכא זביני הא במשנה לא הי' הלואה למה דלא גריס רש"י לקח בהלואתו. ולהתוס' נמי א"צ לקח בהלואתו רק לאיסור החטין אבל היין אסור אפי' בא באיסרו הרי' אף בלא הלואה אסור. ד'. ועוד דמה משני התם הלואה משמע דבהלואה לא אמרינן מה לי דמיהן מה לי הן. וממילא מה לי הן מה לי דמיהן נמי לא אמרינן דרבא מדמי להו אהדדי. והרי בדר' אושעיא הלואה הוי. וא"כ איך מותר לקבל מעות בעד החטין ב' ונראה ליישב לפי מה שהסבירו התוס' הדמיון דרבא דכי היכי דמותר לקבל מעות עבור החטין משום דמן החטין יכול להשיג מעות. ה"נ פוסק מעות על חטין דיותר בקל יוכל להשיג ממעות חטין. והנה הטעם דאסור לפסוק רק במעות משום דממעות יוכל להשיג חטין אבל לא בחוב משום דבחוב אינו יכול להשיג. ולא שייך מה אהנית הא חיטי בהיני כיון שלא הי' לו מעות ובחוב לא הי' יכול לקנות. קשה לכאורה שהרי הי' מחויב לשלם לו ואם הי' משלם הי' יכול לקנות. וא"כ מה טובה עשה לו. אם הי' משלם כמו שמחויב הי' יכול לקנות. הכי זה נחשב טובה אם ישנם כמו שמחויב כמו כן אם פוסק על הפירות ג"כ אינו נחשב טובה כיון שאם הי' עושה רק כמו שמחויב הי' לו טובה זאת. וצ"ל כיון דאם אין לו מעות אינו מחויב למכור חפציו לשלם מעות ויכול לשלם חפצים. ובאין לו משמע דמיירי כמ"ש הטור להדיא ועי' בט"ז לעיל סק"ד. ובעד חפצים לא יוכל להשיג: ג) והיינו דפריך לרבא דלמד מדר' ינאי דמותר ליתן מעות בעד חטין משום דמחטין הי' יכול להשיג מעות. ועל כרחין דביצא השער על חטין עסקינן. דאל"כ הא אפי' ממעות חטין אינו יכול להשיג דהיינו דינא דמתני' אין פוסקין על הפירות קודם שיצא השער. אלא דביצא השער כל חטין עסקינן. וכיון דר' ינאי באין לו חטין עסקינן ע"כ נותן לו מעות וכמו שפירש"י להדיא. וא"כ אינו מחויב לו חטין דוקא ויכול ליתן לו שוה חטין. דכי היכי דשוה כסף ככסף ה"נ שוה חטין כחטין. [ועי' באבני מלואים סי' כ"ז סעיף א] וא"כ יכול ליתן לו מטלטלין שאין להם שער בשוק. וא"כ אמאי יכול ליתן לו דמים הלא אם הי' נותן לו מטלטלין שאין להם שער לא הי' יכול להשיג בעדם דמים. ע"כ כיון דמ"מ עיקר חיוב כשיש לו חטין ליתן לו חטין אמרינן מה לי החטין מה לי דמיהן ה"נ בבא בחובו כיון דעיקר החיוב ליתן לו מעות יהי' מותר לפסוק בעד החוב כמו במעות דיכול לומר מה אהנית לי אם היית משלם לי כמו שמחויב אתה הייתי קונה במעות חטין: ד) וע"ז משני התם הלואה. ובמשנה הגם שלא הי' הלואה אינו יכול לפסוק מחטין על יין ודוקא במעות יכול לפסוק על יין ומה שלמד זה מדר' אושעיא. הגם שבדר' אושעיא הלי הי'. מ"מ כשפוסק מחטין על יין לא הי' שם הלואה שכבר קנה בהלואתו חטין בעין. ומ"מ אינו יכול לפסוק. ע"כ דוקא במעות יוכל לפסוק לא בפירות. ולא הי' צריך לתרץ התם הלואה רק משום איסור החטין לקנות בהלואה דאז הי' חיוב מעות עליו. ע"כ הקשה כנ"ל. לזה משני התם הלואה כיון שלא הי' לו חטין. אבל איסור הפיסוק מחטין על יין לאו משום הלואה. דבאמת אז שוב אין כאן הלואה כיון שהי' לו חיטין. רק משום דאסור לפסוק מפירות על פירות וע"כ ניחא נמי מה שיכול ליתן דמים בעד החטין אף דבהלואה לא אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן כנ"ל קושיא ד'. אלא משום דכבר קנה בהלואה חטין בעין ושוב לאו הלואה ה) אך לפי"ז יקשה קושיית הרא"ש (סי' ס"א) בהא דלוין על שער שבשוק מהא דאין מעמידין מלוה על הפירות עי"ש. ומה שתירץ הרא"ש משום דהכא הלואה וסאה בסאה כיון שדיינינן שער שבשוק כיש לו שוב לאו הלואה. אבל הכא הרי תחילה הלואה גמורה הי' עיי"ש. לפימ"ש אזדא לה כיון דכשקונה חטין בעין שוב לאו הלואה. וצ"ל דהתוס' לטעמייהו (דף ע"ב:) דהא דלוין על שער שבשוק ביש לו מעות איירי והכא באין לו מעות וכ"כ בהגהת אשר"י דביש לו מעות יכול לפסוק כאילו יש לו פירות. ובזה נסתייעו דברינו שכתבנו דהא דאסור לפסוק בהלואה דלא אמרינן בהלואה מה אהנית לי כיון שאין לו מעות אינו מחויב ליתן לו מעות. והי' נראה דוחק קצת לאוקמי באין לו מעות אך לפי מה שהוכחנו על כרחין ס"ל להתוס' דהכא באין לו מעות. דאל"כ יקשה קושיית הרא"ש וכמ"ש ודו"ק: ו) ולפי זה מי שיש לו מעות אצל חבירו בדמי מקח יכול לפסוק אצל הלוקח על יין כאילו בא לפסוק במעות כיון דלאו הלואה שוב אמרינן מה לי דמיהן מה לי הן. והא דבמשנה אמר הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהם יין לאו שמכר תחילה החטין בשלשים דינרין ואח"כ קנה בהם יין. דא"כ הי' מותר אף שיין אין לו אלא הכל דיבור אחד