אבני נזר יורה דעה קעה

לו ושם עבד עליו. אבל שותפין דכל אחד משועבד לחבירו אין שם עבד ע"כ אין יכולין לחזור. א"כ בנכש עמי ואעדור עמך מחר הרי שניהם משועבדים זה לזה ואין יכולין לחזור ע"כ שפיר חשיב יש לו. ואף דלמחר שוב יוכל לחזור דכבר עבד ראשון עבודתו. מ"מ כיון דפעם אחת לא הי' יכול לחזור נשאר מכר כבתחילה כעין שכתב הרשב"א במשכנתא באתרא דלא מסלקי שנה ראשונה אף שאח"כ יכול לסלקו גם אח"כ חשיב מכר. וא"כ ראיית הראב"ד נכונה. אבל בהא דב"ב (פ"ז.) בשוכר פועל בימות החורף לימות הקיץ כיון דיכול לחזור לא דמי ליש לו ודו"ק: ד) ומ"ש אעפ"י שהן בשער אחד. סברת הראב"ד דוקא סאה בסאה דאינו משלם יותר ממה שהלוהו וכן הדין מה שהלוהו משלם לו בין הוקרו בין הוזלו ע"כ אינו רבית כל כך. אבל במלוה שישיב לו מין אחר שמא יתייקר מין האחר ולא מין שהלוהו ורק אגר נטר שקיל. ואף דביש לו מותר לקנות אף דלא שייך הסברא דמה שהלוהו שאני התם דדרך מו"מ הוא: ה נסתפקתי במלוה יין חדש שישיב לזמן מרובה מיין של שנה ההוא ויש לו והיין מתיישן בתוך כך אם מותר. דבזה י"ל דלא שייך מה שהלוהו משלם לו שהוא הלוהו יין חדש והוא משיבו יין ישן ואפשר דכהאי גוונא רבית קצוצה הוא דמעיקרא הוי רבית. דטעם דסאה בסאה רק דרבנן משום דבתר מעיקרא אזלינן והכא מעיקרא רבית הוא. וא"כ שוב לא מהני יש לו כיון דלא שייך מה שהלוהו משלם לו. וכ"ש בזה דרבית קצוצה לא מהני יש לו כמו סאה בסאתים. דמה לי אם משיבו יותר בכמות או באיכות שמשיבו יין כמו שהלוה ויש בו שבח שישן: ו' ולאחר העיון נראה דמותר דהנה בתוס' ב"ק (צ"ז) בהלוהו מטבע ונפסל מה שהלוהו משלם לו דמטבע שנפסל דמי להוזל. וכתבו שם דלר' יהודה דנפסל דמי לנסדק לא מצי פטר נפשי' במטבע שנפסל רק לר' הונא דנפסל אומר לו הרי שלך לפניך. ואף דר' הונא מדמי נפסל לתרומה ונטמאת ולוה לא מצי פטר נפשי' בתרומה ונטמאת לא דמי לגמרי דמטבע שנפסל דמי להוזל והא לא דמי להוזל עכ"ד. ולכאורה נראה החילוק דבתרומה ונטמאת הלוהו טהורה והוא משיבו טמאה. משא"כ במטבע שנפסל אין שינוי בגוף המטבע [אבל אין סברא לומר משום דמטבע שהלוהו עכשיו ג"כ פסולה. שהרי מלוה להוצאה נתנה וברשות לוה נפסלה אך קשה לפי זה שהרי חזינן בגזילה תרומה ונטמאת לכ"ע אומר לו הרי שלך לפניך ובנפסל פליגי ר"ה ור"י. הרי דנפסל חשיב שינוי טפי. ולמה בהלואה נחשוב נטמאת שינוי טפי: ז) ע"כ נראה דהא דבהלואה מה שהלוהו משלם לו אפי' הוזל דדומה לגזילה בעיני' דאומר הרי שלך לפניך אפי' הוזל או נטמאת משום דהחיוב על גזילה בעיני' ושלו נטמא והוזל. וכל שאין שינוי בגוף הגזילה פטור. ה"ה בתוב. דהחיוב חל על כל המין שמחויב להחזיר לו מין שהלוהו. וכשהוזל הרי כל המין הוזל וחוב שלו הוזל וכן הוקר אי לאו משום איסור רבית של מלוה הוקר. אבל תרומה ונטמאת הכי כל התבואות שבעולם נאסרו הלא רק תרומה זו נטמאת ולא נתקלקל חוב שלו. ע"כ לא מצי פטר נפשי' בתרומה טמאה ודוקא במטבע ונפסל שהחיוב עליו לשלם מין מטבע שלוה וכל מין מטבע זה נפסל ע"כ של מלוה נפסל ח) ולפי זה כיון שכל היינות שבעולם נתיישנו שוב דמי להוקיר. ואפי' ידוע שבניסן לעולם מתייקר כעין שכר דרב פפא מ"מ מותר יש לו. דמה שהלוהו משלם לו ושל מלוה נתייקר. ה"נ בזה של מלוה נתיישן. ומיהו במלוה בשנה זו שיחזור בשנה הבאה יין של עכשיו שנעשה בן שתי שנים ודאי אסור אפי' יש לו. שהרי מן הדין הי' לו להשיב יין של שנה הבאה חדש כמו שלוה. ומה שמותר הוא במתנה להשיב קודם שבא יין של שנה הבאה כגון שמלוה לחצי שנה וכדומה: סימן קעח א) סי' קס"ג בט"ז סק"ד בפוסק בהלואתו דאם יש לו מעות למוכר מותר כאילו הי' לו חטין וראייתו שהביא מהראב"ד בלוין על שער שבשוק דוקא ביש לו מעות. תמוה מאוד כמו שהשיגו בשערי משפט. דהרא"ש כתב להדיא בשם הראב"ד דוקא בהלואת סאה בסאה מהני שער שבשוק ויש לו מעות להחשב יש לו משום דאיכא נמי טעמא דחיטי מי קדחי באכלבאי כבגמ' (ס"ג:). אך בשערי משפט הביא מהגהת אשר"י שמבואר להדיא כהט"ז ותמה שלא הביאם. והנה ז"ל ונראה דה"ה אם הי' לו מעות מזומנים פוסקין דמה לי דמיהן מה לי הן. אעפ"י שלא זכה בהן המלוה. וכי האי גוונא לקמן דלוין סאה בסאה על פירות שבשוק אם יש ללוה מעות דחשיב כאילו יש לו פירות עכ"ל ומבואר דפי' הגמ' שם דמה לי דמיהן מה לי הן ופוסקין על שער שבשוק ואעפ"י שאין לו דמהני יש לו מעות ומיושב קושיית רש"י ותוס' שם שהקשו מתני' הוא יצא השער פוסקים. דממתני' הו"א דטעמא משום מה אהנית לי ולא מהני אלא אם כן קונה במעות אבל מדר' ינאי נלמד דטעמא משום דחשיב כיש לו וא"כ מהני יש לו למוכר מעות ג"כ: ב' והנה בגמ' שם מקשה ע"ז מברייתא דר' אושעיא דאין לו אסור ומשני התם הלואה הכא זביני והנה מפורש דבהלואה לא אמרינן מה לי דמיהן מה לי הן והיינו דמקשה מדר' אושעיא דאין לו אסור אפי' יש לו מעות. ומשני התם הלואה דבהלואה מחמירין שלא להחשב שער שבשוק ויש לו מעות כיש לו חטין. וע"כ הא דכתב הגהת אשר"י דיש לו מעות מהני הוא בקונה חטין במעות ושוב העמיד חוב החטין על יין וסובר כרש"י דאף דקנה החטין במעות אסור דלא גרס ומה לקח לקח בהלואתו. וע"ז כתב הגהת אשר"י דכיון דלאו הלואה הוא שוב אמרינן מה לי דמיהן מה לי הן כקושיית הש"ס מדר' אושעיא. וא"כ לדידן דקי"ל דהיכא דקנה תחילה במעות לעולם מותר לפסוק אח"כ מחטין על יין רק בלקח בהלואתו אסור. ובכהאי גוונא הרי מפורש לדעת הגהת אשר"י בש"ס דאסור. וא"כ מוכח בהגהת אשר"י היפוך דעת הט"ז: ג) וגם מרש"י אין ראי' שכתב אבל זה אין בידו במה יקנה. היינו דאל"כ הי' מותר לפסוק מחטין על יין. הגם שהחטין קנה בהלואה כיון שהי' לו חטין אזדא לה הלואה. דכן מוכרח לשיטת רש"י. אלא דס"ל דאינו פוסק מחטין על יין. אבל כשיש לו מעות פוסק