אבני נזר יורה דעה קעד

הוא מהנה ללוקח המלוה. ודו"ק היטב כי היא אמיתת כוונת התוס' זללה"ה: יט נחזור לדברי הריב"ש במ"ש שאם הוקרו מן הדין מחויב לשלם סאה דמה שהלוהו משלם לו. ואני הבאתי ראי' מגזילה להרא"ש שמחויב להשיב לו כלי כעין שגזל והא דסגי במעות משום דיכול לקנות בעדם כלי כעין שגזל. ומ"מ אם הוקר אח"כ משלם כשעת הגזילה אף דאינו יכול לקנות בשעת השבה בדמים הללו כלי כעין שגזל. ועל כרחין הטעם משום דמתחילה לא נתחייב רק בדמים הללו. וה"נ בסאה בסאה יכול לפטור עצמו בשעת הזול דהא יכול לסלקו בתוך הזמן] בדמים משום דבדמים יכול לקנות חפץ. וכיון שהי' יכול לפטור עצמו בדמים מועטים אין חיוב עליו אח"כ יותר: כ) וליישב דברי הריב"ש נראה עפימ"ש הב"ח הובא בש"ך (סי' ע"ד סקי"א) בהא דהלוה יכול לסלק את המלוה בתוך הזמן בע"כ של מלוה אם אינו ניכר לעינים חשש חילוף המטבע וגזירת המסים והתשחורת. וכתב הב"ח דאם בשעת הלואה הי' ניכר לעינים חשש כו' אף שאח"כ עבר החשש ההוא אינו יכול לכופו לקבל תוך זמנו כיון שבשעת הלואה הי' הקביעות זמן לטובת המלוה שלא יוכל לסלקו תוך הזמן מחמת החשש ההוא. ע"כ אף שאח"כ עבר הזמן יכול המלוה לומר הלא נתחייבת לי לשלם דוקא לאחר הזמן ע"כ אינו רוצה עתה לקבל הפרעון להיות המעות באחריותו עיי"ש. והכא נמי הרי הי' הקביעות זמן פרעון לטובת המלוה. כדי שאם יוקרו אח"כ יצטרך לשלם כיוקרא דלקמי'. דאזיל הסברא דהי' יכול לסלקו תחילה בדמים דאינו יכול לסלקו רק בזמנו. משא"כ אם אמרת דיוכל לסלקו תוך הזמן ילקה המלוה בחסר וביתר. וע"כ אם ירצה לסלקו בשעת הזול אף שאז אין הפסד למלוה דאם ישהה המלוה החטין אצלו או יקנה בדמים תיכף חטין יתייקרו ברשותו. ועוד דקודם הפרעון הי' קרוב להפסד ג"כ אם יוזל יותר ואם ישלם לו שוב אין נ"מ למלוה. מ"מ כיון שבשעת קביעות זמן הי' הזמן לטובת המלוה שאם תאמר דיוכל לסלקו בתוך הזמן הרי ילקה המלוה בחסר וביתר. ע"כ אינו יכול לסלקו בתוך הזמן כדברי הב"ח הנ"ל. ולא שייך לומר שלא נתחייב רק בדמים מועטים דלא הי' יכול לסלקו כלל רק בזמנו ואז כבר נתייקר ודו"ק: כא) ועיין כיוצא בזה בקצוה"ח (סוף סי' ע') ואפי' הלוהו בלי קביעות זמן י"ל שאינו יכול לסלקו במעות רק בחטין ולא דמי לגזל דהכא כיון שהלוהו חטין והדין מה שהלוהו משלם לו כאילו פירש שישלם לו חטין. ואף דמעות הן כמו חטין שיכול להשיג בעדם חטין. מ"מ הכא הי' דעת המלוה חטין דוקא כדי שלא ילקה בחסר וביתר. ואף דאח"כ כשמשלם לו מעות שוב אין נ"מ למלוה. מ"מ כיון שבשעה שנתחייב הי' קפידא אף שאח"כ אין קפידא יכול המלוה לומר לא אקבל מעות כי אם חטין וכדברי הב"ח לענין קביעות זמן. ואף ששם קצת קפידא שלא יהי' באחריותו המעות. ה"נ קצת קפידא שלא יצטרך לטרוח לקנות: כב) ובזה יתיישב דברי הט"ז (סק"ג) דמותר ללוות סאה חטין בסתם בלא תנאי [לשלם סאה אחרת] ואם יתייקרו באמת לא יתן רק דמים כשער הזול. ולכאורה לדברי הריב"ש הנ"ל אפי' בסתם הא נתחייב אם נתייקרו כשער היוקר. והרי עושה פסיקה באיסור. אך לפימ"ש עכשיו שאסרו חכמים ויהי' אסור ליקח אם יתייקרו ואף אם לא יוכל לסלק בתוך הזמן או במעות רק בחטין בזמנו ילקה בחסר וביתר שוב הדין שיכול לסלקו בתוך הזמן דאין בזמן טובה למלוה גם בשעת הלואה. ושוב מעיקר הדין אינו מחויב רק כשער הזול כמו בגזל דמשלם כשעת הגזילה: כג) מיהו יש לפקפק דאף דאסור ליקח כיוקרא דלקמי'. מ"מ נ"מ אם הוזלו לאחר הלואה וחזרו והוקרו כמעיקרא שאם יהי' יכול לסלק תוך הזמן במעות. א"כ בשעה שהוזל נפקע חיובו משער היוקר. ושוב אין עליו חיוב רק כשער הזול ואף אח"כ אין עליו חיוב יותר כמו בגזילה שאינו משלם כיוקרא דלקמי'. אבל אם לא יהי' יכול לסלק בתוך הזמן או שיהי' מוכרח ליתן חטין דוקא אם יחזור ויתייקר ישלם כשער היוקר כנ"ל: כד) ואפשר דהט"ז ס"ל כמ"ש (סי' קמ"ה) דבאבק רבית אין איסור לא תשימון בשעת הלואה רק בשעת נתינה. ודלא כמל"מ פ"ד מהלכות רבית הלכה ב' דפשיטא לי' להיפוך: סימן קעז א) שם בסוף הסימן ברמ"א לא התירו ללות כשיש לו אלא סאה חטים בסאה חטים אבל סאה חטין בסאה דוחן אסור אעפ"י שהן בשער אחד ויש לו דוחן. והם דברי הראב"ד הובא בבעה"ת (שער מ"ו חלק ה'). וראיית הראב"ד מהא דלא יאמר אדם נכש עמי היום ואעדור עמך למחר. וק"ל דהא בב"ב (פ"ז.) ונתבאר לקמן בש"ע (סי' קע"ו סעיף ח') דהשוכר פועל בימות החורף לימות הקיץ ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימות הקיץ יותר אסור. ואי פועל חשיב כיש לו. הא דומה לפוסק על הפירות ומקדים מעות וקונה שוה ה' בד' דאם יש לו מותר. אלא ודאי לא חשיב יש לו דמחוסר פעולה. וכיון דלא חשיב יש לו לענין שוה ה' בד'. כ"ש דלא חשיב יש לו לענין סאה בסאה. שהרי כתבו התוס' (ס"ג:) דסאה בסאה חמור משוה ה' בד' כיון שהוא דרך מו"מ. וא"כ מה ראי' מנכש עמי ואעדור עמך דאף שיש לו אסור דהא פועל לא חשיב כלל יש לו: ב) והנ"ל בדעת הראב"ד דהראב"ד לשיטתו בהשגות (פ"ד מהלכות שלוחין ושותפין הלכה ב') באומנים שנשתתפו באומנותם וקנו מידם לא חשיב דשלב"ל דאדם יכול להקנות עצמו בקנין כדין עבדים. וע"כ כיון שמקנה גופו לעידור והרי יש לו גופו וחשיב יש לו כהא דאיתא (דף ע"ג.) אמר להו שמואל להני דשבשי שיבשי הפוכי בארעא כי היכי דקני לכו גופא דארעא ואי לא הוה כהלואה ואסור ועיי"ש וברמב"ם. הרי דכיון דקונה הארעא לשיבשי מותר דחשיב יש לו הארעא שקונה לפירות. ה"נ יש לו גופו שקונה לעידור אך יש לחלק כיון דפועל יכול לחזור בו לא חשיב קנין. וכן חילק הה"מ פ"ז מהלכות שכירות הלכה י"ב בשם הרשב"א: ג) אך יש ליישב לפי המבואר בח"מ (סי' קע"ו סעיף ט"ו) דשותפין שנשתתפו אין יכולין לחלוק תוך הזמן דלא דמי לפועל דאין בעה"ב משועבד