אבני נזר יורה דעה קעב

ניתן דמיהם. לכאורה נראה דבהלוהו סאה בסאה איירי וקאי על מה שכתב בתחילת הסעיף אסור ללוות סאה בסאה. ובזה אם הוקרו מדינא מחויב לשלם לו סאה. רק משום איסור רבית אסור מדרבנן. אבל אם הלוהו סתם סאה חטין ולא פירש מה להחזיר לו אם הוקרו אינו חייב רק כשיעור הדמים שהי' בשעת הלואה. וע"כ כיון דבסתם אינו חייב כשיעור היוקר שנתייקר אח"כ ורק מחמת התנאי מחויב ע"כ הוי רבית. כי תנאי זה התנה באגר נטר. אבל אם בסתם מחויב לשלם כור חטין כמו שהלוה אף אם נתייקר כמו בהוזל דנותן לו חטין. א"כ מה רבית יש בזה. הא לאו אגר שקיל כלל רק מדינא מחויב מה שהלוהו: ב) ולפי זה הא דאמר בגמ' (ע"ה). ת"ר אומר אדם לחבירו הלויני כור חטין וקוצץ לו דמים ואם לא קצץ הוזלו נוטל חיטין הוקרו נותן דמיהן. הא דנותן דמיהן בהוקרו. לאו משום איסור רבית לחוד היא. אלא דמדינא אינו מחויב לשלם בהוקרו רק דמים כיון שלא פירש סאה בסאה. רק סתם הלויני ועי' בט"ז (סק"ג) שכתב דאין איסור ללוות סאה סתם אם לא פירש שיחזור לו סאה]. וכן משמע בתוס' שם בד"ה וכדברי הלל שכתבו סתם בני אדם מקפידים ולא מחלי על מה שנתייקר ושוה יותר אלא בשכר הלואה. ואם מעיקר הדין הי' מחויב לשלם מה שלוה אפי' הוקר מה מחילה יש בזה: ג) וכן משמע עוד בתוס' (ס"ב) בהא דאמר שם כל שבדיניהם מוציאין מלוה למלוה בדינינו מחזירין ממלוה ללוה. ומקשה והרי סאה בסאה דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה. ומשני אינהו בתורת פקדון אתי לידי'. פירש"י אינהו לאו בתורת רבית מגבי לי' אלא בתורת פקדון הוא בעיניהם כי סאה מסר בידו. וצריך להבין תיבת פקדון והי' לו לומר הלואה. והתוס' כתבו בתורת פקדון דאמר חטין מי קדחי באכלבאי כמו כן הייתי שומרם ומוכרם ביוקר. והיינו שהם חושבים אותו כפקדון בעין. ומדלא תירץ דאינם מגבים בתורת רבית רק בתורת הלואה כמו אם הוזל. מוכח דמשום הלואה אינו מחייב לשלם אם הוקר. ע"כ קאמרי טענה אחרת חיטין מי קדחי באכלבאי. וזה ודאי אינה טענה לחייב לשלם משום זה דהוי מניעת ריוח בעלמא אלא שהגוים דנין כ): ד) איברא דבאמת צריך להבין מ"ש הוקר מהוזל דבהוזל משלם רק הסאה. ובהוקר יפטור בדמיהן. והנראה בזה עפימ"ש הרא"ש ב"ק (דף י"א) בהא דאין שמין לגזלן. דהטעם משום דבגזילה כתיב והשיב את הגזילה אשר גזל כעין שגזל ומיהו מעות יכול ליתן דמה לי הן מה לי דמיהן כיון שיכול לקנות בהם כעין שגזל אבל לא דבר שיצטרך לטרוח ולמוכרו ולקנות בדמים כעין שגזל עכ"ל. והנה מבואר מדברי הרא"ש דהחיוב חל להשיב לו חפץ כעין שגזל. והא דסגי בדמים משום דיכול לקנות בעדו כעין שגזל וצריך להבין למה בהוזל אח"כ משלם כדמעיקרא. כיון שהחיוב על החפץ והרי יכול לקנות אח"כ בדמים מועטים חפץ כזה. וצ"ל כיין שגזל חפץ וכן גזל שווי החפץ חל עליו חיוב חפץ וחיוב דמים ג"כ. ע"כ אם הוזל צריך מ"מ לשלם דמים כעין שגזל ה) אך קשה להיפוך למה אם הוקר אח"כ משלם בזול כשעת הגזילה הלא נתחייב בחפץ עצמו. והוא אינו יכול לקנות אח"כ בדמים הללו חפץ כזה כיון שהוקר. וצ"ל כיון דמ"מ הי' יכול לפטור עצמו בשעת הגזילה בדמים בזול אין עליו אח"כ חיוב יותר. ואף דהא דהי' יכול לפטור עצמו בדמים הי' משום שיכול לקנות חפץ. מ"מ כיון שלא נתחייב יותר מדמים הללו גם אח"כ יכול לפטור עצמו בדמים ההם: ו) ולפי זה בהלואה שאמר הלויני חטין אם הוזל אח"כ אין ללמוד מגזילה שנתחייב גם בדמיו שהרי גזל גם דמיו. אבל זה אמר הלויני חטין ולא חל הלואה רק על חטין. ע"כ אם הוזל אינו משלם רק חטין אבל אם הוקר אח"כ שפיר נלמד מגזילה. דאף שחל חיוב על גוף החפץ. מ"מ כיון שהי' יכול לפטור עצמו בדמים משום שבדמים יוכל לקנות חפץ. גם אח"כ אינו מחויב רק דמים ההם. ה"נ בסאה דהלואה דאף שנתחייב סאה. מ"מ ודאי יכול לפטור עצמו בדמים דמה לי הן ומה לי דמיהן ובדמים יוכל לקנות סאה. וכיון שהי' יכול לפטור עצמו בשעת הלואה שהי' בזול בדמים הללו (דקי"ל הלוה יכול לפרוע תוך הזמן בע"כ של מלוה] גם אח"כ אין חיוב עליו רק דמים הללו ודו"ק: ז) ובהכי ניחא לי הא דקאמר הוזלו נותן חטין הוקרו נותן דמיהן ומשלם מעות. ולכאורה הי' לו לשלם חטין פחות מכור שיהי' שוה כמו שהיה שוה הכור בשעת הלואה שלא יהי' רבית. ומדקאמר הוזלו נותן חטין הוקרו כו' משמע דבהוקרו אינו משלם חטין רק מעות ולמה. אך לפימ"ש דלא הוי רבית אלא משום דמדינא יכול לפטור עצמו בדמים כשער הזול כמו שהי' יכול לפטור עצמו בשעת הלואה. א"כ ע"כ צריך ליתן מעות כמו שהי' יכול לפטור עצמו בשעת הלואה: ח) אך כל זה כשאני לעצמי. אך את זה ראיתי בתשו' הריב"ש (סוף סי' שצ"ו) ז"ל יש להפליא הפלא ופלא איך נסתפקת בההיא דאיזהו נשך דאמרינן אם לא קצץ הוזלו נותן חטין הוקרו נותן דמיהן אם הי' משום רבית אם משום דינא. ואם הי' משום דינא שנאמר דכיון שהלוה לו חטין להוצאה והוציאם שיתן דמיהן כשהוקרו. א"כ למה בשהוזלו נותן חטין ולמה ילקה זה בחסר וביתיר ואין זה כי אם משפט מעוקל אלא שכיון שלא קצץ יש לו לשלם לו חטין כמו שהלוהו. ומש"ה כשהוזלו נותן חטין מדינא וכשהוקר נותן דמיהן כשער הזול משום רבית עכ"ל: ט) איברא דצריך להבין למה אסור משום רבית כיון דמשום הלואה לחוד מחוי לשלם לו סאה. וכל איסור רבית כעין גזל שמחסר ממונו