אבני נזר יורה דעה קס

בתוס' סד"ה אם אינו ענין. והא דאמרינן גבי בתי ערי חומה רבית גמורה והתורה התירה התם הלוה מעות על הקרקע אבל קרקע בקרקע אפשר דשרי מה"ת. מבואר מדבריהם דמדרבנן פשיטא דאסור. אבל בחי' הר"ן כתב קרקעות אין בהם משום רבית שאילו הלוה חמש גפנים טעונות בשש הרי זה מותר כו' ומיהו הלוהו כסף ואמר לתת רבית קרקע אסור וכדאמרינן לקמן גבי מתני' דמכר לו את השדה בהדיא עכ"ל. ומדקאמר הרי זה מותר משמע אפי' מדרבנן. ועוד מהראי' שהביא ממתני' דמכר את השדה דהלואת מעות ורבית קרקע אסור. ואי קרקע בקרקע נמי מדרבנן אסור. א"כ מנ"ל להר"ן דהלואת מעות ורבית קרקע חמור טפי. הא כולי סוגיא דמכר את השדה ברבית דרבנן אמרינן אלא ודאי קרקע בקרקע אפי' מדרבנן שרי: ב' ויש לדקדק בדברי הר"ן למה לא הביא ראיית התוס' מבתי ערי חומה דמזה מוכח דאפי' מה"ת אסור מעות בקרקע. ונראה דס"ל כיון דבתי ערי חומה יכול לסלקו בכל שעה נמצא שאין הבית קנוי לו בתוך שנה. שהרי יכול לסלקו. דומה להא דאמרינן לקמן האי משכנתא באתרא דמסלקי אין הבכור נוטל פי שנים דלא הוי מוחזק כיון שיכול לסלקו וכן שביעית משמטתו. וה"נ אם סילקו לבסוף לא הי' הבית קנוי לו לדירת השנה רק בכל שעה שדר בו כאילו אכל פירות הביח ברבית. נמצא שאין זה רבית קרקע רק כמו רבית מטלטלין שלקט פירות חבירו ברבית. ע"כ הביא הראי' ממכר את השדה ונתן מקצת מעות ואמר לו כל אימת שתרצה הבא מעות וטול את שלך לוקח אוכל פירות אסור שמא לא יביא שאר מעות ונמצא לוקח אוכל פירות ברבית. והתם אין המוכר יכול לסלקו מהשדה. והרי הקרקע קנוי ללוקח לפירות עד שיגיע הזמן ולא ישלים המעות ושפיר הוה לי' רבית קרקע ואעפי"כ אסור. מוכח דכיון דההלואה הי' מעות אסור: ג) שוב מצאתי כסברא זו דבתי ערי חומה חשיב רבית מטלטלין בהר"ן (פרק נערה) וז"ל שם ומכאן למדו בתוס' שהנותן קרקע ברבית מלוה אין בו משום רבית דאורייתא כו' והא דאמרי' בע"ח רבית גמורה והתורה התירה התם זוזי דזביני חשיבי כהלואה ופירי דאכל שכר מעותיו. אבל נתן קרקע ברבית מלוה אינו רבית של תורה כו' ומיהו ודאי מדרבנן אפי' בקרקע מיתסר דלא גרע מרבית דברים עכ"ל הצריך לענינינו. והנה שם דעת הר"ן בהדיא דאפי' רק הרבית הי' קרקע והלואה הי' מטלטלין אינו אסור מה"ת כמבואר בלשונו שכתב נתן קרקע ברבית "מלוה". וכן מוכח מסוף דבריו שהביא ראי' דמדרבנן אסור מרבית דברים. והרי שם ההלואה הי' מעות. וכיון דס"ל דאפי' הלואת מעות ורבית קרקע אין איסור מה"ת. א"כ מה תירץ בבע"ח דזוזי חשיבי כהלואה מ"מ הרבית הי' קרקע. אלא ודאי כמ"ש דחשיב שנוטל הרבית בשעה שדר בו דקודם לא הי' שלו שהי' יכול לסלקו. וזה שכתב הר"ן שם (פ' נערה) ופירי דאכל הוא שכר מעותיו וכמ"ש. ודומה להא דכתב הרמב"ם (פ"ה מהל' טוען הל' ה') תבעו שני חדשים שכנת בחצירי והלוה אומר לא שכנתי אלא חודש אחד הוי מודה במקצת. אף דרמב"ם ס"ל בא מחמת קרקע כקרקע. ש"מ דירת בית מטלטלין חשיבי: ד) והנה הר"ן סותר משנתו מחי' לב"מ לבהלכות פרק נערה. שבחי' לב"מ ס"ל קרקע בקרקע מותר אפי' מדרבנן ומעות מלוה ורבית קרקע אסור [משמע מה"ת כמ"ש התוס' כאן בהדיא שהביאו ראי' מבתי ערי חומה דאי מדרבנן מנ"ל להר"ן לחלק בין הלואת ממון להלואת קרקע אימא דאידי ואידי דרבנן. אלא ודאי לא ס"ל להר"ן בהא גזירה דרבנן] ואלו בפרק נערה ס"ל להר"ן בין קרקע בקרקע בין מעות על הקרקע מה"ת מותר ומדרבנן אסור. ומצינו כזה לפעמים בהר"ן שסותר משנתו ממס' למס' שחזר בו וכן כמה פעמים ברש"י ושאר ראשונים: ה) אמור מעתה שלש שיטות בדבר. שיטת התוס' והרא"ש קרקע בקרקע שרי מה"ת ואסור מדרבנן. מעות על הקרקע מה"ת אסור. שיטת הר"ן בחי' והריב"ש (סי' קמ"ז) קרקע בקרקע אף מדרבנן מותר. מעות מלוה ורבית קרקע אסור מה"ת. שיטת הר"ן פרק נערה בין קרקע בקרקע בין מעות מלוה ורבית קרקע מה"ת מותר ומדרבנן אסור וכעין בתי ערי חומה לא חשיב רבית קרקע שהקרקע לא היתה קנוי' לו שבכל שעה יכול לסלקו רק זה דר ברבית בבית. והיינו טעמא דהלוני ודור בחצירי כתבו הרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים דהוי רבית קצוצה אף שלא התנה שיכול לסלקו מבית תוך הזמן כיון שלא השכיר לו הבית לדירה ברבית רק דור בחצירי אמר לו וכהאי גוונא לא חשיב קנין בבית כלל. וכהא דאמרינן בב"ב (קמ"ז:) שכ"מ שאמר פלוני ידור בבית הזה לא אמר כלום. נמצא שאוכל הפירות ברבית וכעין בתי ערי חומה: ו) ולשיטת הר"ן (פרק נערה) הבנתי הא דמשכנתא באתרא דלא מסלקי מותר אפי' בלא נכייתא. ולכאורה ק"ל טובא דמה סברא זו. דאי משום דלא יכול לסלקו בתוך הזמן חשיבה אז כמכירה אצלו במעותיו ולאחר זמן המכירה חוזרת וחוזר זה למעותיו וזה לשדהו ובתוך הזמן היתה כמכירה ולא הלואה. הלא כתב הר"ן בנדרים שמעתא דבר פדא דכל קנין לזמן אינו רק קנין פירות. נמצא שגוף השדה לא היתה מעולם של מלוה. נמצא שמה שמחויב לפרוע חובו אחר כלות הזמן אינו חלף שדהו שחוזרת אליו. שהרי גם מתחילה היתה של הלוה. והמלוה לא הי' לו רק קנין פירות לזמן. וע"כ מתחילה לא פסק חובו. ונמצא שהקנין פירות שהי' למלוה רק בשכר המתנת מעותיו ולא בשביל מעותיו עצמם שגם בתוך הזמן הי' עליו חיוב לפרוע בכלות הזמן. דאל"כ מאין יתחדש עליו חוב אח"ה כנ"ל: ז) אך לשיטת הר"ן פרק נערה וכפימ"ש התוס' במתני' דלא ישכור בפחות דלהכי מותר משכנתא באתרא דמסלקי בנכייתא משום דחשבינן כמכירה קצת אפי' באתרא דמסלקי ולהכי מקילינן בנכייתא. וע"כ דוקא באתרא דמסלקי דחשיב רבית מטלטלין כנ"ל ע"כ אף דהוי קצת כמכירה בעינן בנכייתא אבל באתרא דלא מסלקי דהוי רבית קרקע ואינו רק איסור דרבנן מקילינן בהך סברא דקצת כמכירה אפי' בלא נכייתא. וכי היכי דהקילו בנכייתא דבלאו טעמא דכמכירה לא הוי רבית תורה כמ"ש התוס' רי"ד בחי' דהתנה עם הלוה שימכור לו ביתו בפחות לא הוי רבית קצוצה. וכיון דלא הוי רבית קצוצה מקילין בסברא דכמכירה. ה"ה בלא מסלקי דרבית קרקע ג"כ לא הוי רבית תורה מקילינן ג"כ בסברא דכמכירה. ובודאי אם אמרינן דאפי' במסלקי הוי כמכירה אף הגוף כמכור. שהרי כל הגוף ממושכן עד שישלם לו ואתי שפיר: ח) שוב ראיתי בחי' הר"ן שכתב במשכנתא בדלא מסלקי דהוי אבק רבית. דמ"מ אם אמר