אבני נזר יורה דעה יד

סימן יב ב"ה יום ה' ד' אייר תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. להרב החריף ובקי וכו' מו"ה יעקב חיים זעליג נ"י האבד"ק לובראנץ. מכתבו הגיעני. עתה באתי דבר השו"ב אשר לפני איזה שנים נתן איסור על עצמו שבל ישחוט בלעדי שו"ב שני רק ד' שבועות. ונשכח הדבר מהעיר ומהאנשים אשר קבלו ממנו הכתב איסור ושחט הרבה יותר מד' שבועות וכעת נמצא הכתב איסור והשו"ב אמר ששכח הדבר. ונפשו בשאלתו מה דינו של הכלים ממה ששחט כבר. ומה דינו להבא: א) הנה מה שרצה לומר ששחיטתו למפרע יהי' אסור מצד אי עביד לא מהני, לא מחוור לי. ונראה לי לומר דבשחיטה לא אמרינן כלל אי עביד לא מהני לפי דברי הרשב"א קידושין (ס"ז) דכיון דגלי תורה גבי כ"ג לא יקח ולא יחלל דלא אמרינן אי עביד לא מהני שוב נלמד מזה לכל דיני קידושין דלא אמרינן אי עביד לא מהני עיי"ש. וכמו כ נוכל לומר גבי שחיטה כיון דמהני בשחוטי חוץ לטהרה מידי נבילה כדאיתא בזבחים (ס"ט.) אמר רבא אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת לא תועיל לו לטהרה מידי נבילה. ואמאי נימא אי עביד לא מהני. אלא ע"כ דגלי קרא דגבי שחוטי חוץ לא אמרינן אי עביד לא מהני. ואין לומר כיון דאפשר בהיתר. דהיינו בפנים. דעדיין קשה בעוף דבפנים אין שחיטה לעוף אלא מליקה. אלא ע"כ דלא אמרינן בשחוטי חוץ אי עביד לא מהני. ושוב נלמד משחוטי חוץ דבכל איסור שחיטה לא אמרינן אי עביד לא מהני ומה שהקשה המהרי"ט משוחט בשבת. כוונתו כיון דאיסור שבת חמור משחוטי חוץ שהיא בסקילה. אין למדין איסור שבת דחמיר מאיסור שחוטי חוץ להקל דלא נאמר אי עביד לא מהני: ב) ועוד דבנ"ד מקרי שפיר אפשר לעשות בהיתר כיון שהי' יכול לשחוט עם שו"ב שני. ויותר יש לומר דאף אם נשבע שלא ישחוט שום בהמה בעולם ג"כ מקרי אפשר לעשות בהיתר כיון שאנו דנין על דבר המעשה דהיינו על השחיטה והשחיטה הי' אפשר לעשות בהיתר ע"י שוחט אחר מכל הלין טעמי אין לומר כאן אי עביד לא מהני: ג) ולענין מה שעבר על האיסור כמה פעמים. הנה השו"ב טוען ששוגג הי'. אף שמבואר בפוסקים שאינו נאמן לומר שוגג הייתי. מ"מ כאן אפי' אם נאמר שלא הי' שוגג לא חשיב יותר ממומר לדבר אחד. ודעת רוב הפוסקים דמומר לדבר אחד ואינו חשיד לאותו דבר שחיטתו כשירה. רק הרמב"ם (בפ"ד מה' שחיטה ה' י"ד) ס"ל דמומר לדבר אחד בודק סכין ונותן לו. שוב בכה"ג נוכל לסמוך על אמירתו שוגג הייתי. והדברים מוכרחים כי אם הי' זוכר האיך הי' משקר במילתא דעבידא לגלוי' שהכתב מונח וגם כל האנשים שקבלו ממנו הכתב שכחו. ע"כ נראה להתירו לשחוט גם להבא. ד) ודבר השאלה על האיסור צריך שיהי' הב"ד המתירים שלא מבני העיר כיון שהם נוגעים בדבר. וגוף התקנה אשר עשיתם שיהי' דוקא שני שו"ב יפה עשיתם. וכן תחזקו במעוזכם גם עתה שתראו לקחת שו"ב שני. כי זה דבר נכון מאד כמ"ש הרבינו יונה ז"ל מאד צריך ישוב הדעת לבדיקת הסכין. וכ"ש עתה בזמנינו שנתמעטו הלבבות בודאי צריך לדקדק שיהי' עכ"פ שנים שאיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק וגם כי בכל הדברים הצריכים בדיקה מדינא דגמ' אמרינן שאין אנו בקיאין בבדיקה. מכש"כ בבדיקת הסכין שצריך מדינא דגמ'. והוא דבר שצריך ישוב הדעת ודקדוק מאד כמ"ש ר"י הי' לנו לומר שאין אנו בקיאין. אך שא"א שא"כ לא יהי' לנו לעולם בשר. אך במה שאפשר לתקן שיהי' שני שו"ב בודאי נכון לעשות כן: הק' אברהם. סימן יג ב"ה אור ליום ה' חיי תרס"ו לפ"ק פה סאכאטשאב יע"א. שוכ"ט לכבוד חתני הרב החריף הבקי איש תבונות חוטר מגזע אלים ותרשישים מו"ה יצחק יהודה נ"י האבד"ק לובראנץ. א) דבר השו"ב אשר התחייב לאשתו הנשתטית שמונה זהובים לשבוע עבור מזונות. והנה גיסו אחי אשתו מחזיק אותה. והוא נתן כתב שבועה לגיסו שיתן לו השמונה זהובים לשבוע. ואם יעבור יאסור עליו לשחוט ובתחילה שילם זמנים טובא היינו שבכל פעם שתבעו שילם המגיע עד אז. כי לשלם בכל שבוע א"א כי גיסו דר בלאדז. אך כאשר ירדה השחיטה מטה עבר זמן בערך שנה שלא שילם ותבעו גיסו באיומים שיבא לב"ד לאסור שחיטתו. וחילה פניו בכתב כי יחכה לו עד עבור עת רעה. ולא השיג תשובה. והנה כעת עשה כ"ת ביניהם כי השו"ב ימסור השמונה זהובים בכל שבוע לכבודו עבור גיסו ועוד מעט יותר בכדי שישתלם מעט מעט גם המחויב מכבר: ב' אך מסופק אם יוכל להיות שו"ב עוד. מחמת שעבר על השבועה ושחט באיסור כמה פעמים. ולדעת קצת אחרונים נאסר מצד אי עביד לא מהני והוציא טריפה מתחת ידו. ועוד כי לדעת הרמב"ם מומר לאחד מעבירות צריך לבדוק לו סכין ואם לא בדק אסור לאכול משחיטתו וכל האחרונים פסקו כהרמב"ם. ועוד שגם עתה אסור לשחוט מחמת השבועה: ג' והנה כבודו כתב להתיר דאפשר שסמך על השתיקה על מכתב בקשה שלו. שיחכה לו עד עבור עת רעה. אנכי לא אדע. שלפי מכתבו כל מה ששילם תחילה הי' ע"י תביעה. ובודאי כשתבעו באיומים הי' אחר שתבעו בלא איום ולא שילם. כי כ"ז שלא תבעו בפשוט לא הי' לו לגיסו להתרעם עליו. מאחר שכל תשלומיו הי' רק ע"י תביעה. וע"כ המעשה הי' שתחילה תבעו סתם ולא פרעו. ומה התנצלות יש לו ע"ז. כי המכתב בקשה הי' לאחר שתבעו באיום אך הנה בענין שבועה בכתב העליתי בתשובה כדעת האומרים דלא מהני. וא"כ אזלי כל החששות. אך בתשובתי להרה"ג מאמסטאב לקמן (הל' שבועות) הבאתי שם דברי הר"י מיגאש [עיי"ש מן ד"ה אך בתשו' הר"י מיגאש עד לא חלה עליו כלל ועיקר]: ד) נשוב לנ"ד שנשבע לחבירו ומחויב לקיים שבועתו מ"מ כיון שאינו איסור שאסרה תורה רק מסברא מחויב לקיים שלא ישחוט. מ"מ אם עבר ושחט לית בי' משום כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני (ועיין בתשובה הקודמת שבשחיטה לא אמרינן אי עביד