אבני נזר יורה דעה קכא

בירושלמי (פ"ד דע"ז ה"ד) ע"ז של גוי אסורה מיד לפיכך יש לה ביטול וע"ז של ישראל עד שתיעבד לפיכך אין לה ביטול אמר ר' זעירא לית כאן לפיכך כו' והנה צריך להבין סברת סתם ירושלמי בהאי לפיכך. ונראה דהנה במנחות (כ"ד) בשמעתא דעשרון שחלקו בביסא איבעיא לי' אי אמרי' שבע לו טומאה יע"ש. ולפי"ז ע"ז של גוי שנאסרה בעשי' מיד. לאחר שהשתחוה לה לא חייל תו איסורא. כיון שכבר נאסרה בשעת הזמנה ושבע לה איסור. וטומאת ע"ז אין איסור אלא משום עשי' דהיינו הזמנה (ועי' ברש"י (ד' מ"ו) גבי זקיפת לבנים להשתחוות. דאפי' לא הוי מעשה למ"ד ע"ז של ישראל אסורה מיד ה"נ אסורה מיד משום דקרי ע"ז). ע"כ כשחזר הגוי שלא לעבדה בטלה הזמנתו ומותרת. ואף שעבדה כבר. הא משום שעבדה לא חייל איסורא כנ"ל. אבל ע"ז של ישראל שאינה אסורה עד שתיעבד וחל האיסור בשעת עבודה ומה בכך שאח"כ לא יעבדנה הלא כבר עבדה. ור' זעירא אמר לית כאן לפיכך דיש לחלק בין איסור לטומאה. דאיסור אינו חל על איסור לא שייך באיסור אחד כדמוכח בקידושין גבי אלמנת ראובן שהיא אלמנת שמעון: יא והנה כפי הדברים האלה אף דמסקינן לית כאן לפיכך. מ"מ יש לחלק בין ע"ז שעדיין לא עבדה לעבדה כבר. לענין יאוש שלא מדעת. דבעבדה כבר אף שעכשיו לא יעבדנה עוד כאשר יראה בצרתה ושטותה. מ"מ הא נעבדה כבר וביטול בפועל אין כאן. אך אם עדיין לא נעבדה ואיסורא משום הזמנה כמ"ש התוס' סנהדרין (מ"ז:) ד"ה מאי (וזה הענין משמשי ע"ז אינם אסורין עד שיעבדו והזמנה לאו מילתא כדאיתא בסנהדרין באורג בגד למת לא מיתסר דגמרי' ממשמשי ע"ז דהזמנה לאו מילתא. ובגוף הקדושה כתבו התוס' דהזמנה מילתא וה"נ בגוף ע"ז הזמנה מילתא אף ביאוש שלא מדעת נתבטלה כיון שמ"מ לא יעבדנה עוד בטלה הזמנה ומודה ר"י לר"ל באם עדיין לא נעבדה דנשברה מאלי' מותרת דאין איסור משום דעובדים לשברים. דהיכא דעדיין לא עבדה ליכא טעמא דזילא בי' מילתא כנ"ל מהש"ס (ד' נ"ג:) ואין איסור משום דלא נתבטלה ביאוש שלא מדעת דמ"מ בטלה הזמנה. וע' ביצה (ד' כ"ו:) מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו מותר. והרי איסור מוקצה מקרא דהכינו כמ"ש רש"י ביצה (כ"ו:) דצרכי שבת צריכין הזמנה [ע' רש"י פסחים (מ"ז:) בשמעתא דהואיל] הנה דאף שאין הבעלים מכירים בו נעשה הזמנה שלא מדעת. ה"נ נתבטלה הזמנה שלא מדעת: יב אך שוב נתיישבתי ליישב הא דהטוש"ע כתבו דצורת דרקון הוי ודאי שנעשית ע"ז. ובגמ' משמע דהוא רק ספק וכ"כ רש"י ותוס' להדיא. כעין שהשבתי תחילה. אך הטעמים שכתבתי בהא שאם עדיין לא עבדה הותרה בשבורה מאלי' גם לר"י באופן אחר. דהנה לפמ"ש תחילה יוקשה דא"כ הוי ספק ספיקא משם אחד דאת"נ לא נעבד. א"כ אין ההיתר רק משום ביטול ואת"ל נעבדה שמא שברה הגוי ג"כ ההיתר משום ביטול והוי משם אחד. ודעת תוס' כתובות (ד' ט) דכה"ג לא הוי ס"ס [מיהו דעת הה"מ (פ"ג מה' אס"ב) לדעת הרמב"ם דאף משם אחד הוי ס"ס וכן דעת הכ"מ (פ"ב מהלכות סוטה) לדעת הרמב"ם. וכן דעת הריטב"א פרק עשרה יוחסין]: יג) אשר ע"כ נראה דהנה בגמ' (ד' נ"ג) בטעמא דעובדין לשברים דכיון דפלחה זילא בי' מילתא לבטולי. מבואר דבאמת לא ניחא לי' לנכרי לעבוד לשברים רק משום זילותא פלח לי'. נמצא דאלו הוי ידע הגוי שעשאה שתשבר קודם שיעבוד לה בטח לא הי' מזמנה וקוראה בשם ע"ז שעי"ז יהי' מוכרח אח"כ לעבוד לשברים משום זילותא. והרי הזמנתו וקריאת שמה ע"ז בטעות. וכיוצא בזה כתב בתשב"ץ בשם הקודש שנכתב בקדושה. אך הי' בטעות שלא הי' צריך לכתוב כאן. ופסק דכיון דכוונתו לשם קדושה בטעות אינו קדוש. וכמו כן י"ל בנ"ד דכיון דכוונת הגוי בעשייתו לשם ע"ז בטעות כנ"ל אינו נעשה ע"ז: יד) דומה להא דב"ק (סוף פ' הגוזל עצים) אלמנה מן האירוסין שנפלה לפני מוכה שחין נימא אדעתא דהכי לא קידשה ומשני טב למיתב טן דו. וע"כ אמרו בגמ' כיון דפלח לי' זילא בי' מילתא אבל אם לא פלח לה עדיין אדעתא דהכי לא אזמנה וקראה בשם ע"ז ובטלה הזמנתו וקריאת שמה ולא זילא בי' מילתא. וה"נ כיון שנשברה קודם שעבדה כלל. הוי הזמנתה בטעות. ודוקא שכבר השתחוה לה. דומה לאלמנה מן הנשואין שנפלה לפני מוכה שחין דלא אמרי' אדעתא דהכי לא קידשה. דדוקא מן האירוסין משום דמקידושין אין לה שום טובה. וכן בזה שעובדי ע"ז חושבין בשטותם ושגעונם שבעבודתה יהי' להם השפעת גשמיי כמבואר בספרים. ואם עדיין לא עבדה ולא נהנה ממנה כלל גם לפי דעתם המשובשת. אדעתא דהכי לא אזמנה וקראה בשם ע"ז. ולא חייל עלי' איסור ע"ז כלל. וע"כ אפי' לא ידע שנשברה מותרת. והוי ס"ס משני שמות. שמא לא נעבדה ולא חייל איסור ע"ז למפרע. ואת"ל נעבדה שמא ביטלה הגוי: טו) ולפי"ז יהי' קושיתו על המל"מ כראוי מוצקת. שאם נחשב לספק גם כשנשברה מאלי' יהי' מותר גם אם ישראל שברה לצורת דרקון ויהי' מותר משני ספיקות בדאורייתא וחד ספק בדרבנן שמא לי נעבדה. וליכא גזירה דילמא מגבה לה תחילה שהרי לא נאסרה כלל מעולם: טז) ומ"מ לא ברירא לי סברא זו כיון דכל ע"ז הוא שיבוש וטעות אעפי"כ נעשה ע"ז. ה"ה אם ניתוסף שיבוש וטעות אחר אין נ"מ. ויש מקום בזה לפלפל בדברי הרמב"ם במעילה דיש שליח לד"ע אם נתערב איסור אחר. ויש לי בדברי הרמב"ם הנ"ל אריכות דברים ואכ"מ להאריך: יז) עוד יש לעיין שהפוסקים לא הביאו להא דר' יוסי בר יסיאן מע"ז (מ"ב) משמע דס"ל דרבנן פליגי וחשבו צורת דרקון ודאי ע"ז. ולק"מ על הטוש"ע מר"י בר יסיאן ואין ראי' כלל דר"י בר יסיאן חשיב לי' רוב לע"ז. וא"כ קושייתו על המל"מ כראוי מוצקת. מ"מ מפרש"י שפי' בדר"י בר יסיאן סתמא לע"ז משמע דרוב לע"ז ושוב יהי' תלוי בשני התירוצים הנ"ל. יח) ומה שהקשה כ' גיסי הרב נ"י על תוס' (מ"א) מנ"ל דשמואל דשרי שברי ע"ז ס"ל כר"ל דנשתברה מאלי' מותרת אימא דמתיר משום ס"ס אי משום מחצה שבירות נכרים ומחצה שבירות ישראל ושל ישראל נמי איכא דמבטל לה. לק"מ דהא שמואל אמתני' קאי דאתיא כר"מ וכמ"ש המל"מ (פ"ז מה' עכו"ם ה"ז). ולא מבעיא להתיר משום רוב. אך גם לא מטעם ס"ס דג"כ משום רוב. וכ"ש לפי תירוץ הב' דאדעתא דהכי לא אזמנ'. או אם נאמר דלר' יוסי בר יסיאן לא