אבני נזר יורה דעה קיז

דמגע נכרי אסור משום בנותיהם. ע"כ לא התיר מגע גר תושב בשתי'. וכן דעת הרשב"א לאסור מגע גר תושב בשתי' אף שהוא עצמו כתב דאין גר תושב אוסר מחשש ניסוך רק משום בנותיהם. ולשיטתו צ"ל הא דיין מבושל אינו נאסר במגע כמפורש בש"ס וכן חומץ כמפורש בפוסקים. משום דלא שייך גזירת בנותיהם אלא ביין חי ודו"ק: ז) ונראה לי שמה שדחקו לר"ן לסברא זו דלא גזרו משום בנותיהם אלא היכא דאיכא גם חשש ניסוך ולא ניחא לי' בפשטות כנ"ל דאין בחומץ משום בנותיהם כמובן מסברא. דאזיל לשיטתו דהא דכוחו לא אסרו בהנאה כמו מגע אף דכוחו הוא כעין זריקה וניסוך. משום דבמגע איכא אף משום בנותיהם משא"כ בכוחו (כנ"ל דבריו]. וא"כ אי אמרת דבחומץ ליכא למיגזר משום בנותיהם א"כ איך הוכיח הש"ס דחומץ שלנו ביד נכרים א"צ חותם בתוך חותם. דאי משום אנסוכי לא מנסכי לי'. דילמא לעולם מנסכי לי' ואף עפ"י כן אינו אסור בהנאה אלא כשהי' מתחילתו יין כיון דליכא למיגזר משום בנותיהם. ודומה לכוחו שמותר בהנאה ולעולם דמנסכי לי' עכו"ם: ח) ועוד מוכח כן לדעת הרשב"ם והרמב"ן שהביא הר"ן בסמוך דע"כ הוצרכו לטעמא דמשום בנותיהם דאל"כ מחשש ניסוך לחוד לא הי' אוסרים דרובא לאו נסך להרשב"ם. ולהרמב"ן משום דאי נסך לי' לא הוה מזבין לי'. וא"כ אם איתא דאין בחומץ משום בנותיהם. בפשטות מותר חומץ שלהם. דמחשש ניסוך ליכא כנ"ל שני הטעמים. אבל חומץ שלנו בידם מנסכי לי' וכדברי הרמב"ן. אלא ודאי דיש בחומץ משום בנותיהם ואפי"ה לא אסרוהו כיון דאסמכוהו אקרא דניסוך: ט' ואמנם להרשב"א שהוכחנו לעיל דחומץ ויין מבושל אין בהם משום בנותיהם לא קשיא קושיית הנ"ל. דאיהו לשיטתי' דס"ל דכוחו של עכו"ם אוסר בהנאה. וכן ס"ל דשני תקנות הי' תחילה גזרו משום בנותיהם לאוסרו בשתי' וב"ד שלאחריהם גזרו עליו מחשש ניסוך לאוסרו בהנאה. ובאמת לאחר שגזרו עליו מחשש ניסוך לא צריך לטעמא דבנותיהם [זולת לגר תושב שאוסר בשתי' מתקנה ראשונה] וע"כ שפיר דייק הש"ס דלא מנסכי לי' דאי מנסכי לי' אף דליכא טעמא דבנותיהם הי' אסור בהנאה: ולפי מה שהוכחנו לשיטת הרשב"א הנ"ל דאין בחומץ ויין מבושל משום בנותיהם ואפי"ה אי הוה מנסכי לי' הי' אסור בהנאה ניחא לי הא דאמר בש"ס הא אתא לאשמעינן יין מבושל שלנו ביד נכרים א"צ חותם בתוך חותם. ולא קאמר בפשיטות דקמ"ל דיין מבושל שלנו אינו נאסר במגע נכרי. והתוס' דקדקו בדבר ותירוצם דחוק. ולפמ"ש ניחא דבאמת אין להוכיח ממתני' שיהי' חומץ שלנו מותר במגע נכרי דאפשר שאסור בשתי' משום בנותיהם [כמו שסובר הר"ן באמת דיש בהם משום בנותיהם ומ"מ מותר משום דאסמכו אקרא דניסוך. וכבר בארנו שהרשב"א חולק בדבר] כמו מגע ג"ת שאוסר בשתי' כנ"ל. אך הא עכ"פ מוכח דלא מנסכי לי' דאי מנסכי לי' אפי' תימא דליכא משום בנותיהם הי' אסור בהנאה מחשש ניסוך. וע"כ חומץ שלנו בידם א"צ חותם בתוך חותם. דאפי' תימא דמגעם אסור משום בנותיהם מ"מ לא טרח לזיופי כמו שאמרו בש"ס לענין אחלופי. כ"ש לענין מגע דלית לי' הנאה כלל ולא מצי למימר דמוכח דחומץ שלנו אינו נאסר בהנאה במגעם. דא"כ הי' משמע דבשתי' אסור. וזה אינו לפי האמת. אלא דממתני' לא מוכח דמותר בשתי'. וע"כ קאמר הנפקא מינה לענין חותם בתוך חותם דמוכח שפיר ממתני' ותירוץ זה ג"כ לענין יין מבושל. ומ"מ קושטא דמילתא דיין מבושל אינו נאסר במגע מברייתא דיין מבושל אין בו משום יי"נ. וכן מוכח עובדא דשמואל ואבלט כנ"ל. ומסתמא כן הדין בחומץ. דיותר קירוב הדעת איכא ביין מבושל מבחומץ. וזה נ"ל נכון בכוונת הש"ס: סימן קכ א) שם (דף נ"ט:) אמר רב אשי האי נכרי דנסע לתמרא דישראל בכוונה אע"ג דלזביני' לנכר אחריני אסור שרי למישקל דמי מההוא נכרי מאי טעמא מיקלא קלייה אמר ר"א מנא אמינא לה דתניא נכרי שניסך יינו של ישראל שלא בפני ע"ז אסור ור' יהודה בן בבא ור"י בן בתירה מתירין משום שני דברים אחד שאין מנסכין יין אלא בפני ע"ז ואחד שאומר לו לא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי. והנה הסוגיא תמוה טובא כיון דהטעם בפשיטות משום דמקלא קליי' מאי ראי' מייתי מהתם. ועוד כיון דקי"ל כת"ק שם א"כ אין ראי' כלל ועיין בר"ן: ב) והנלפע"ד לתרץ דהנה הראשונים נתקשו במה דאמרינן דטעמא דסתם יינם אסור משום בנותיהם. ומצינו דאסור משום חשש ניסוך דלמה לי הני תרי טעמא. ובשלמא טעמא דחשש ניסוך צריכין דמטעמא דבנותיהם לא הי' אסור רק בשתי'. אך כיון דיש טעמא דחשש ניסוך א"צ טעמא דבנותיהם: ונראה לי בהקדם מה דאמרינן בש"ס חולין (דף מ.) דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה. ועיין בתוס' דלא חשיב מעשה רק אם עושה שינוי כגון שחיטה אבל בלא שינוי לא חשיב מעשה. והנה לפי זה לכאורה קשה היכי מצי נכרי לנסך יין של ישראל בשכשוך ידיו הא שכשוך לא חשיב שינוי כלל דמאי שינוי יש. וא"כ לא חשיב מעשה והיכי מצי אוסר הא בלא מעשה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. אך נראה עפימ"ש התוס' גיטין (דף נ"ג:) דאי היזק שאינו ניכר שמי' היזק אין לך שינוי גדול מזה ועי"ש דגם היכא דנאסר באכילה לבד חשיב שינוי כגון בתרומה ונטמאה. א"כ ה"נ כיון דבשתי' נאסר משום בנותיהם. דלענין איסור משום בנותיהם לא בעינן כוונה. ולא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמ"ש התוס' ב"ק (דף ק') עיי"ש. וכיון דנאסר משום בנותיהם א"כ אין לך שינוי גדול מזה. וע"כ מצי לאוסרו גם בהנאה מחמת הניסוך דאדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה כנ"ל. אמנם כל זה למאי דאמרינן טעמא דבנותיהם שוב שייך חשש ניסוך כנ"ל. דבלא"ה לא שייך ניסוך כנ"ל ומתורץ הקו' הנ"ל: ד) אך אכתי לכאורה י"ל ממה דאמרינן בש"ס בסוגיין ההוא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא אידרי נכרי ושקלי' קפץ ואחזה בתוך היין שלא תשתקע אמר להו רב אשי נקטוה לידי' כי היכי דלא לישכשוך בי' וברצוה עד דשייפא [כי היכא דלא לשכשך ולאסור בהנאה שאין מנסכין אלא ע"י שכשוך. וברצוה עד דשייפא כפו החבית לצד אחד עד שנשפך יינך לתוך כלי אחר