אבני נזר יורה דעה קטו

דס"ל דאין במגע משום בנותיהם אבל לשתות עם הנכרי דאיתא משום בנותיהם אף בגר תושב אסור. הנה מאז הקשיתי כן. ובינותי בספרים ומצאתי בתשו' מבי"ט (חלק א' סי' כ"ח) שכתב דהרא"ש אינו אוסר משום בנותיהם רק לשתות עם הנכרי. אבל במגע מודה שאין בו משום בנותיהם. כן כתב מסברא ולא הביא האי דגר תושב. וא"כ לא קשה על הרא"ש. אך באמת אין דברי מבי"ט מחוורים לי כעת. דמה שהוכיח מלשון הרא"ש [ואינו כן ברא"ש שלפנינו רק הב"י כתב כן דרך כלומר] שכתב דא"כ כל אחד יערב מעט דבש כדי לשתות עם הנכרי והיינו דחכמים גזרו על מגע נכרי כדי שמתוך כך לא יהי' ישראל רגילים לשתות עם הנכרי כיון שיצטרך ליזהר ממגעו. ואפי' אם ישתה לא יבא לידי קירוב דעת כיון שיצטרך לשמור ממגעו. אבל לא גזרו כלל לשתות עם הנכרי כדמפורש בגמ' (דע"ב:) קנשקמין שרי עיי"ש. וא"כ אינו מעלה ומוריד לענין האיסור אם שישחה לבדו או עם גוי. ואף שיש לדחוק לדעת המבי"ט דאם ישתה עם הגוי ואינו שומר ממנו ממגע יש איסור יותר. מ"מ האמת יורה דרכו. ועכ"פ הראי' שהביא מהרא"ש אזדא לה: ז) והעיקר נראה שגם הרא"ש סובר דמגע אוסר משום בנותיהם. ומ"מ התיר מגע דגר תושב משום שגם גזירה דמשום בנותיהם קיל בגר תושב מבגוי דעלמא. דאף דבת גר תושב אסורה. מ"מ מפורש בגמ' גזרו על יינם משום בנותיהם ועל בנותיהם משום דבר אחר. היינו ע"ז. ובגר תושב לא שייכא גזירה דמשום דבר אחר. אלא דמ"מ אסורה הבעילה מגזירה דחשמונאי. וגזירה דמשום ד"א לא הי' אלא לאיסור יחוד כמפורש בגמ'. ועל כן מן הדין לא הי' לאסור יינו דגר תושב. אלא דגזרו משום דאתי לאחלופי בגוי דעלמא. וכמו שגזרו על שמנו משום יינו כמו כן גזרו על יינו דגר תושב משום יינו דגוי. ועל כן כשם שבשמנו לא גזרו במגע. כמו כן ביינו דגר תושב. דכללא כייל הגמ' יינו כשמנו. כן ס"ל להרא"ש. ומ"מ גם הרא"ש מודה דמגע דגוי אסור משום בנותיהם. ובודאי להאוסרים במגע דג"ת דמפורש בגמ' יינו כשמנו והוא איסור מלתא דבנותיהם כמ"ש בתשו' הר"ן (סי' ה') בדבש ישמעאלים מגזירה או גזירה לגזירה כמו שמנו כנ"ל. מוכח דגם מגע משום בנותיהם. ומהחולקים אינו ראי' כנ"ל וכן להרשב"ם שהעיקר משום בנותיהם אלא שכיון שהוצרכו לאסרו בשתי' גזרו אף הנאה דלא ליתי לאחלופי ביי"נ ממש. א"כ מוכרח דבמגע משום בנותיהם. וקשה לחדש סברא שרוב ראשונים אוסרים להדיא. ולהיפוך לא מצינו בנך הדוש"ת הק' אברהם. סימן קיז ב"ה יום ג' לסדר זאת חקת התורה תור גאולה לפ"ק. שלום לכבוד הרב החריף כו' מו"ה מרדכי מאדקיל נ"י אבד"ק דייוויץ. א) על דבר חביות יין המובא ממסילת הברזל ובא ביו"ט וערל הביאו לביתו ג"כ ביו"ט שהוא ערך ד' וויארסט ולא הי' שום חתימה רק על המגופה מונח חתיכה בלעך קבועה במסמורים ותחתי' תחוב מגופה של עץ גומא [שקורין פראפען או קארעק בעלמא. ורוצים לסמוך על עה"ג שמתיר במגופה מהודק היטב: ב) הנה אין זה ענין למגופה מהודק היטב. כי במגופה של עץ שאינו פראפען רק עץ יבש יש טורח לפתוח ונדון כחותם דבטורח תליא מילתא. וכמו שהביא מתשו' מהרי"ל (סי' ל"ח). אבל זה שתחתי' פראפען או קארעק בעלמא רק שרוצים לסמוך על הבלעך התקועה במסמורים. וזה ידוע שהמסמורים המה יתידות של ברזל קטנים. וכשתוחבין פעם אחת סכין או חתיכת ברזל תחת הבלעך תיכף נפתת והיתידות מוגבהים ואין טורח בזה. אך אפי' אם הי' שם חותם אחד לדעתי אין להתיר באלו החביות המובאין ממסילת הברזל: ג' דהנה מה שמתירים יין בחותם אחד במקום הפסד יש בזה ב' טעמים. האחד שסומכים על ר"ת דוקא בישראל חשוד דלא מרתת כל כך שסבור שלא יחשידוהו. אבל נכרי מירתת אם יכירו שינו' בחותם. הב' בש"ס (כ"ט:) דבחותם אחד לא חיישינן לאחלופי רק משום חיבת ניסוך טרח ומזייף. ובזמה"ז דלאו עובדי ע"ז הם והחשש רק משום בנותיהן ולא משום ניסוך וע"כ מותר בהנאה. ואין חשש רק משום חילוף ודי בחותם אחד: ד) והנה הא דלאחלופי לא חיישינן בחותם אחד היינו משום דסתם יינם דרבנן והוא דומה לפת של עכו"ם דמשום שהוא דרבנן לא חיישינן לאחלופי בחותם אחד. וכן מבואר בב"י (ריש סי' קי"ח) בשם הרשב"א והר"ן. והנה בסוף פרק אין מעמידין (ל"ט:) גבי פת למה ניחוש לה אי משום אחלופי קרירי בחמימי מידע ידיע דחטי בשערי נמי מידע ידיע אי כי הדדי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף. ולכאורה צ"ע על הפוסקים הנ"ל דמשום שפת היא דרבנן הא בש"ס הנ"ל מבואר דמשום דלית לי' הנאה. וצ"ל ושוב מצאתי כן בפר"ת (סי' קי"ח סק"א) דבפת נמי שייך הנאת חילוף בין נקי' לשאינה נקי' כל כך. שזה אי אפשר להודיע בכתב שיעור הנקיות רק בשביל הנאה מועטת לא טרח ומזייף. ולא סמכינן על סברא זו רק בדרבנן עיי"ש: ה) ממילא מבואר דהא דש"ס (כ"ט:) דלאחלופי לא חיישי' ביין הוא ג"כ משום דאין לו הנאה הרבה בחילוף שאם יתליף על יין גרוע הרבה יתוודע בגניבתו. ובהנאה מועטת לא חיישינן בדרבנן. וכך הם דברי הר"ן (ע"ד:) גבי רבא כי הוי משדי גילפא עיי"ש היטב: ו) וכל זה במשלח ע"י נכרי מיוחד. אבל החביות הבא מהבאהן אף אם ימצא החותם מקולקל והיין גרוע הרבה לא יתפס הנכרי כגנב כי יוכל לומר כי זה מחטאת הבאהן. ואף דבמקום מעבר לרבים לא חיישי' לזיוף. זה רק בדיעבד. אבל לכתחילה לא סמכינן על זה. הנה דאין זה סברא ברורה שיתפש הנכרי כגנב ע"י כך. ושוב בעי שנ חותמות אפי' לר"ת אפי' בזמה"ז דנכרי המוביל מהבאהן לעיר לא מירתת. ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן קיח תשובה זאת מצאתי בכת"י קודש של כ"ק אבי הגאון זצלה"ה ולא נכתב עלי' למי היא שלוחה. וברור' בעיני שהיא שלוחה