אבני נזר יורה דעה קיב

פת של עכו"ם הוא רק פת של גוי ואפאו גוי ובכעין זה גזרו משום יינם דהיינו של גוי ודרכו גוי ולעולם דרכו גוי לבד לא נאסר. האומנם כי בריטב"א ע"ז (ל"ח) ובריב"ש (סי' תקי"ד) מבואר שאינו בכלל איסור שלקות רק בכלל איסור פת. מיהו הריב"ש בודאי כשיטת רבו הר"ן דפת עכו"ם אף אם אפאו ישראל נאסר וא"כ פת נמי איכא תרתי שהיא של גוי ולשו וערכו גוי וריטב"א נמי אפשר כר"ן ס"ל]: נא) נחזור לנ"ד שהפועלים נכרים מבשלים הצמוקים במים ושם נעשה יין גמור כמ"ש כבוד מחו' נ"י בשאלה. והנה לדעת הרמב"ם והרשב"א דפסק הש"ע כמותם יש לאסור משום יינם דבזה לא מהני היתר יין מבושל לדעת הפוסקים הנ"ל. אך י"ל דהוי ס"ס ספק כדעת המחבר (סי' קכ"ג) דישמעאלים אוסרים במגע בשתי' ולא בהנאה אפי' סתם יינם הרי שחלקו חכמים בין עובד ע"ז לאינו עובדה אפי' בסתם יינם. וע"כ גם לענין יין מבושל חלקו. וגם מוכח דאין ביין מבושל משום בנותיהם דמדמי לה הרמב"ם לג"ת ואעפי"כ אוסר במגע א"כ גם יין מבושל יאסר בשתי'. וע"כ דאין ביין מבושל כלל משום בנותיהם. [ועוד יש לצרף ספק הג' שיטת הפוסקים דאין בישול עכו"ם אוסרים הכלים וא"כ חוזר להתירו] [נראה שיש כאן השמטה ולא אדע לתקן. המגיה] אך זה לא יועיל נגד שיטת הרמב"ן בסתם יין ישמעאל אסור אפי' בהנאה. מ"מ הדבר ברור להתיר בדיעבד. והנה בס' תמים דעים להראב"ד ז"ל (סי' פ"ג) נחלקו שם הראב"ד עם חמיו בגוי שנתן מים לתמד אם נאסר כמו יין שמזגו הנכרי והתיר הראב"ד משום דאינו מוכן לשתי' תיכף שהטיל המים ע"ש. והנה לא אסרו משום שהגוי עשאו. אולם אפשר לומר שהם ס"ל כשיטת הר"ן דתרתי בעי' שיהי' של נכרי ג"כ. גם י"ל דתמד שאינו קולט תיכף רק אחר איזה ימים חשיב מעשה הנכרי גרמא בעלמא. עכ"ז נראה להתיר בדיעבד ולא לכתחילה: דברי מחו' הדוש"ת הק' אברהם סימן קיד להרב הנ"ל א) ראיתי תשובת כבוד אבי הרב הגאון נ"י בקיצור דפשיטא לי' דכבוש אינו כמבושל רק להפליט ולהבליע ולא לבשל. וכתב שכן איתא בכמה מקומות. ואנכי לא ידעתי. ולדידי פשיטא לי דכבוש כמבושל ממש [רק המשרה במים לא שמי' כבוש אלא שמפליט ומבליע כמו כבוש וכמו שכתבתי בתשובה הקודמת] וראי' לזה מתני' (רפ"ד דמעשרות) הכובש קובע למעשרות כמו המבשל. ושם (פ"א דמעשרות) פליגי ר' יהודה ורבנן בכלי ראשון דר' יהודה סבר אינו מבשל ע"כ אינו קובע למעשרות. והדבר פשוט דמ"מ מבליע ומפליט לר' יהודה כנראה בחוש. דאפי' עירוי מבליע ומפליט. ובזבחים עירה לתוכו רותחין מנין והוא מת"כ דסתמא ר' יהודה. אלמא דמה שאינו מבשל אינו קובע. וע"כ כבוש כמבושל ממש. אף שהרמב"ם השמיט כובש. לטעמי' אזיל דלא פסק כלל כבוש כמבושל. ועי' בנוב"י מהד"ק (חיו"ד סי' כ"ו): ב) ראי' שניה דכבוש כמבושל ממש. דקי"ל (באו"ח סי' תקכ"ז) כבוש כמבושל לענין עירובי תבשילין. ושם פסק המג"א דמלוח לא מהני ודוקא כבוש כמבושל. ואף החכ"צ שחולק דמלוח ככבוש עכ"פ לא עדיף מלוח מכבוש. ומלוח מפורש בפ' הקומץ רבה דם שמלחו כמו דם שבישלו: ג) ראי' שלישית מדברי הרמב"ן בחי' (פ' אין מעמידין ל"ח) וז"ל הא דפליגי חזקי' ור' יוחנן בדג מליח אם הוא נאסר מחמת מלחו אין נראה שלא גזרו חכמים אלא בתולדות אור והרי כבוש כמבושל וכבשים שאין דרכו לתת לתוכו יין וחומץ מותר עכ"ל. והביאו הרשב"א בתה"א ג"כ. ואם איתא דכבוש אינו רק להבליע. ומלוח מפורש בפ' הקומץ רבה דמבושל כנ"ל א"כ מה ראי' מכבוש למלוח. אולי גם כוונת אדוני אבי על השרוי במים. וכמו שכתבתי בתשובה הקודמת כן נ"ל גם עתה דשרוי במים לאו כבוש שמי' כלל ואינו רק מפליט ומבליע: ד) ובמה שיצאתי בתשובותי לדון בשאלה הזאת משום יינם. כעת נ"נ להתיר לגמרי ויען שמעלתו אץ עלי במכתבים להשיב תיכף יצא הדבר להחמיר מספק וכעת נתברר אצלי בעזה"י שאין לחוש בו. והנה בגוף הסברא דאם דרך הנכרי ועשהו יין גמור וגם הוא של נכרי אסור לכל הפוסקים בשתי' אף שלא נגע בו הנכרי וכן במ"ש לדעת הרמב"ם והרשב"א אפי' אינו של נכרי רק שדרכו הנכרי אסור. במקומי אני עומד. האומנם הראי' שהבאתי מהרמב"ם שכתב נכרי שדרך היין ולא נגע בו אסור בשתי'. וכתבתי שא"א שיהא האיסור משום כוחו דא"כ אף בהנאה אסור להרמב"ם לשיטתו: ה) והנה הש"ך ז"ל כתב שהרמב"ם משום כוחו אוסר ומשום דכוחו אינו אוסר בהנאה ותמוה מאוד. והגיע לידי יו"ד עם תי' רעק"א ראיתי (ריש סי' קכ"ה) שהקשה על הרמב"ם דאוסר כותו בהנאה למה כתב בנכרי שדרך היין דאסור רק בשתי'. אולם לדידי דהרמב"ם לית לי' דהרשב"ם. וס"ל כיון דבשעת מעשה נכרי עדיין אינו יין לא מיתסר משום כוחו ניחא. ומוכח דין הנ"ל דמשום שעשהו הנכרי לבד יין נאסר בשתי': ו) אולם י"ל דכוחו לא עדיף ממגע דברגל אינו אוסר בהנאה משום שאין דרכו לנסך ברגל. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שנגע באיברים שדרכו לנסך בהם וכתירוץ הרשב"א שכוונתו למעט רגל ה"ה כוחו. ולדעתי כ"ש הוא דשיכשוך אפשר ברגל. משא"כ כוחו דאיסורא דידי' משום שעיקר דרך ניסוך הוא שיוצק מכלי והוא כוחו וכמ"ש התוס' והפוסקים. ויציקה אין דרך לעשות כלל ברגל וא"כ אין ראי' מהרמב"ם. ומ"מ כן הוא אצלי אף בלא ראי' זו וכמ"ש בתשובה הקודמת: ז) איברא דק"ל על הרמ"א (סי' קכ"ג) שכתב ואם דרך [הנכרי] כל מה שנמשך מכוחו ויצא לחוץ נאסר. והיינו בשתי' דהא קי"ל (סי' קכ"ה) כוחו אינו אוסר רק בשתי' וקשה הא הרמ"א קאי על המחבר דמיירי ביינו של נכרי. דאין דורכין עם הנכרי משמע יינו של נכרי כמ"ש התוס' בסוגיא. וא"כ אף מה שלא יצא לחוץ רק נמשך מכוחו לבד כיון שהנכרי עשהו יין והוא של נכרי יאסר. וא"ל שישראל דרך ג"כ ונאמר שהרמ"א מיירי ע"ג דף המונח ע"ג הענבים והם דחקו הדף לארץ. נמצא שכל היין נעשה מכח שניהם אין איסור משום בנותיהם כל שכח ישראל מעורב בו כמו בבישולי עכו"ם. הא ליתא דכה"ג גם משום כוחו לא מותר כדקי"ל (בסי' קכ"ה סעי' ג'):