אבני נזר יורה דעה קי

פטרי ממעשר. אבל ר"י לשיטתו בשבת (ד' ע"ה) יש דישה שלא בגדולי קרקע. ע"כ אין הכרח דבעלי חיים חשובים גידולי קרקע. והא דחובל בשבת חייב מדאיצטריך למעוטי מילה. וכן החולב משום דיש דישה שלא בגידולי קרקע. ולעולם בעלי חיים לא חשיבי גד"ק. וע"כ הא דמיעטה התורה החולב והמחבץ והמגבן. משום דאף הבהמה לא חשיב גידולי קרקע ולעולם גידולי גידולין כגידולין דמי וחייב במעשר: לג) ובאמת בהא דפליגי ר"י ורבנן בנקצץ האילן דלרבנן מביא ואינו קורא ולר"י מביא וקורא. דעיקר אילן ארעא היא. יש לומר דפלוגתתם ג"כ בהא. דרבנן ס"ל דפירות רק גידולי אילן הוא דאילן גדל בקרקע ולגבי הקרקע חשובים הפירות גידולי גידולין. ור"י ס"ל אף גידולי גידולין כגידולין דמי. ע"כ כיון שהקרקע קיימת מביא וקורא. וכ"ז לענין מעשר. אבל לענין ליקח בכסף מעשר דאף גידולי גידולין נקחים בכסף מעשר ע"כ ניקח התמד משהחמיץ לד) ובזה מובן היטב הטעם דחלב וביצים שניקחים דנלמד מובשכר דאתא ללמד התמד משהחמיץ אף דאינו גידולים רק גידולי גידולין כנ"ל. והנה לפי"ז מוכח דעכ"פ חשיב המים שנעשו יין גידולי גידולין מהיין. וא"כ כיון שנשתנה היין שנתבשל. חשיב שינוי לגבי המים שגדל ממנו כמו הדלה הגפן ע"ג תאינה דשינוי דגפן חשיב שינוי לגבי היין שגדל בו ודו"ק היטב: לה) העולה מזה שדברי המבי"ט ומהרי"ט הסמ"ג והא"ז והתוס' חולקין עליהם ואין להם יסוד. רק אם נפרש שיטת הרמב"ם כמו שפרשתי ולפי מה שפרשתי נמי שוב אין חשש כלל לנ"ד כנ"ל: לו) וכ"ז לענין מגע נכרי ביין מבושל כנ"ל אבל בנ"ד שהפועלים נכרים. חשש אחר יש כמו שנבאר. ותחילה נבאר דין סתם יינם שבא מבישול צמוקים כנ"ד אם יש לאוסרו דהנה בדין יין מבושל שאין בו משום יי"נ הקשו הראשונים דניהו דלא מנסכי לי' כמבואר בש"ס. מ"מ ליתסר משום בנותיהם. וידוע תירוץ הרא"ש דלא גזרו משום דלא שכיח. אולם צריך להבין לפי"ז ל"ל להש"ס לומר הטעם דלא מנסכי לי'. ת"ל דלא שכיח. וצ"ל דניסוך שהוא חשש איסור תורה שחששו חכמים לא מהני לא שכיח רק בגזירה. איברא דאכתי קשה למה שהביא הר"ן דבאמת ניסוך הוא מיעוטא דמיעוטא ולא הי' חכמים חוששין לזה רק משום שהוצרך לאסרו בשתי' משום בטתיהם ויהי' סבורים הרואים שמשום חשש ניסוך אסרוהו בשתי' ואם יהי' מותר בהנאה יסברו שיין נסך גמור מותר בהנאה ע"כ הוצרכו לאסרו בהנאה. א"כ ביין מבושל דלא שכיח אין לגזור בו משום בנותיהם. שוב אין בו משום ניסוך ול"ל להש"ס למימר הטעם דלא מנסכי לי'. ובאמת הריטב"א אינו גורס בש"ס דלא מנסכי לי' רק לא מינסוך ומפרש הריטב"א משום דלא שכיח לא גזרו בי'. אולם דעה זו דחוי' בכל הפוסקים ורש"י ותוס' שכולם פירשו משום דאינו ראוי לנסך: לז) והר"ן במשנה כתב וז"ל לאפוקי היכא דזבין כותי חומץ מישראל אעפ"י שבא לידם דתו לא מנסכי לי' ואיסורא דיין אניסוך אסמכוהו כמו שמפורש בגמ'. ולפיכך כל שאין לחוש לניסוך תו לא מיתסר משום בנותיהם ומש"ה אמרי' בגמ' דיין מבושל לא מיתסר משום מגע כותי ע"כ והנה דברי הר"ן תמוהים מאד. דמ"ש דאיסורא דיין אניסוך אסמכוהו כמו שמפורש בגמ'. דשם אמר לענין הנאה דמשום בנותיהם לא הוה מיתסר בהנאה. אבל בשתי' מיהת ליתסר. דהא בפ' השוכר את הפועל בגר תושב אמרינן יינם כשמנם. והיינו דלא מיתסר אלא משום בנותיהם כשמנם. ומותר בהנאה. וכן כתבו התוס' שם להדיא הרי דאף בלא חשש ניסוך אסור בשתי' לח) אולם ביאור דברי הר"ן עפ"י מ"ש התוס' שם, דגר תושב אינו אוסר במגע ודוקא יינו כשמנו. וע"כ יין מבושל נמי לא מיתסר במגע נכרי. כיון דאין לחוש בו אלא משום בנותיהם וע"כ הוי כמו יין ג"ת שאינו נאסר במגע גר תושב אך אם הוא של גר תושב בעצמו אז אסור.. וזה כוונת הר"ן באמרו כמו שמפורש בגמ' דהגמ' אמר דמשום בנותיהם לא הוי מיתסר טפי מפתן ושמנן. [ויהי' מותר בהנאה] וא"כ כמו בפתן ושמנם אין אסור במגע. כ"כ ביינם בלא חשש ניסוך לא הי' אוסר במגע. וכן בבא ליד נכרי מישראל דלא הי' אסור כמו בפתן דאין אסור אם אפה ישראל ומכרה לכותי [כדמוכח מהא דאמרי' (בפ' השוכר את הפועל) בההיא כרי דחיטי דנפל עלי' חביתא דיין נסך דאמר לפינהו ולזבנינהו לנכרי שלא בפני ישראל דתו לא מזבין לה ישראל. אבל אם הי' מכרה לו בפני ישראל הי' הישראל מותר לקנותו כיון שהישראל אפאה. וכן הוכיחו משם הפוסקים]. ה"נ כיון שבא ליד כותי מישראל: לט) ואף שבפ' השוכר את הפועל לא ברירא לי' להר"ן להתיר מגע ג"ת בשתי' ע"ש. גם סברא זו דיין אניסוך אסמכוהו לא ברירא לי' כנראה מדבריו בפי' הגמ' שהקשה לחכמי המערב בנתערב שאור או דבש דמ"מ ליתסר משום בנותיהם ע"ש שכ' אלא שבזו י"ל כו': מ) וראי' שזה כוונת הר"ן. שהרי בתשובה הוכיח מסוגיא זו דיין מבושל אין לגזור בו משום בנותיהם. וע"כ רצה להתיר יין שנגע בו הישמעאלים ושוב נתבשל. והוא סותר למ"ש במשנה דיש לגזור בו משום בנותיהם אלא דאניסוך אסמכוהו ושם לא שייך היתר זה. שהרי הי' ביד נכרי קודם שנתבשל. אלא דשם אזיל בשיטת הפוסקים דישמעאלים אינם אוסרין בהנאה. ואעפי"כ מגען אסור בשתי' ע"ש. וא"כ מוכח דאפי' בלא ניסוך אסור מגע. ושוב מוכח מדיין מבושל אין אסור במגע כותי דאין בו משום בנותיהם. מא) והנה לפי שיטת הר"ן במשנה יין מבושל שהיא סתם יינם היינו שתחילת עשייתו מבושל [דאל"כ לא משכחת לה] שוב אסור משום בנותיהם. וכן מוכח לשיטת הרשב"ם שהביא הר"ן דאין אסור משום ניסוך רק היכא דאיכא למיגזר משום בנותיהם וא"כ מוכח מדאיצטריך הש"ס לומר דלא מנסכי לי' דבאמת יש לגזור משום בנותיהם: מב) ובאמת שצ"ע לשיטת הרא"ש מה הוקשה לו ביין מבושל נגזור בו משום בנותיהם. הרי הוא סובר גר תושב אינו אוסר במגע דבמגע אין לגזור משום בנותיהם ובגמ' לא נזכר רק שיין מבושל אינו נאסר במגע. ובאמת סתם יין מבושל לא משכחת לה דממנ"פ אם תחילת עשייתו ביד גוי הרי אז הי' חי ונאסר ואם תחילת עשיית היין ביד ישראל לא הוי סתם יינם. וצ"ל דהרא"ש הוקשה לו איך שתו לי' שמואל