אבני נזר יורה דעה קח

דמודים דלא חשיב מבושל אלא דבלוע כמו בישול ואינו יוצא ע"י מליחה. וממתני' דמנחות שכתבתי נ"ל ראי' ברורה: טז) שוב ראיתי להרב פרמ"ג (סי' ק"ה) העלה דדם כבוש מה"ת אסור דלא אמרינן כבוש כמבושל כי אם להפליט ולהבליע ע"ש. ואמנם שהראי' שהביא מאו"ה שכ' חתיכה שנשרה בדם מעל"ע אסור מה"ת לא נ"ל דאף שהבשר נכבש הרי דם לא נכבש. מ"מ זה נ"ל ברור לדינא דהנשרה במים מעל"ע לא חשיב בישול כ"א להפליט ולהבליע ן יז) איברא דלכאורה איכא לאקשויי ממתני' דמנחות הנ"ל בזיתים דאין מביאין מהשרויים במים ולא משלוקים ומבושלים. ולכאורה נראה דהפסול שמן מבושל כפסול יין מבושל [ועי' בתשו' הרי"מ סי' ז'] ובמנחות (פ"ו) שמן ויין מבושל פסול לנסכים כו'. והרא"ש כתב דאף דאישתני למעליותא מ"מ כיון שנשתנה מברייתו פסול לנסכים. משמע דס"ל דשמן מיפסל ג"כ משום דנשתנה. ואף דרש"י כתב במתני' דפסול משום דאין שמנה יפה. לטעמי' אזיל דכל פסול יין מבושל מיפסל ג"כ משום דאשתני לגריעותא. וא"כ להרא"ש יהי' מוכח ממתני' דאף השרוי במים חשיב אישתני לפסול לנסכים. ושוב אין חילוק בין כבוש כמבושל לענין יי"נ. וכמו שיין צמוקים הנעשה ע"י כבישה פסול במגע נכרי כן הנעשה ע"י בישול: יח) איברא דבסוף דבריו שם משמע דרק היין פסול משום אישתני. וכן נ"ל עיקר דאף דשם נסכים מוסב גם על השמן. (ועי' באריכות בתוי"ט פ"ט דמנחות משנה ד'] מ"מ קרא דילפי' מיני' בפ"ק דבכורות זבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנה. ע"כ רק איין קאי. שהרי בפ' התכלת (מ"ד:) ילפי' דנסכים קודמין למנחה מדכתיב זבח ונסכים מוכח דלאו אשמן דמנחה קאי. וכן משמע ברמב"ם דבפסול שמן לא מיפסל יין ע"ש: יט) ועוד דאף את"ל דפסול שמן ג"כ משום שנשתנה ג"כ לא קשה דדוקא בזיתים שנשרו כיון שפולטין טעמם חשיב שינוי לגבי הזיתים ונפסלו ליקח מהם שמן. משא"כ בצמוקים שנשרו במים מה בכך שהטעם יוצא במים הלא לוקחים המים ההם ליין וכל טעם הענבים ביין. והנה במצה ומרור השרויים במים מעל"ע דפוסל המג"א משום כבוש כמבושל ג"כ ניחא כיון דשם פסול מבושל דליכא טעם מצה ובשרוי במים דיצא טעמו ליכא טעם מצה. וכן במרור. אך באתרוג מבושל דפוסל בש"ס סוכה ופוסל ג"כ המג"א השרוי במים מעל"ע. אף דלכאורה משום דנשתנה ואינו כעין גדילתו. מ"מ פסול באתרוג השרוי במים כיון דפולט טעמו חשיב נשתנה וכנ"ל בזיתים. משא"כ בצמוקים השרויים וכנ"ל: כ' החשש הב' סתירתו בנקל שבאמת מוכח דבישול ענבים לא מהני. והטעם בזה כי אף שלנסך ע"ג המזבח פסול. מ"מ מי יעיד שגם הגוים אינם מנסכים יין מענבים שנתבשלו. וכמו שהקשו הראשונים על גאוני המערב. ואין לנו אלא מה שאמרו חכמים יין מבושל. גם לפי טעם הרא"ש שלא שכיח משא"כ צימוק הענבים בתולדת האור שכיח. וכדמשמע בתשו' הריב"ש. ואת"ל דלא שכיח י"ל מש"ה סתמו הפוסקים וכוונתם יין צמוקים סתם צמוקים שנתייבשו בחמה: כא) החשש הג' ג"כ לפענ"ד אין לחשבו ממנ"פ דלדידן איפסל ממזבח משעה שיבש הצמוקים באור. רק שנאמר דאינהו מנסכי לי' דלדידהו לא חשיב בישול הענבים כבישול היין. הרי לדידהו נפסל אח"כ בבישול היין. אולם לפי טעמו של הרא"ש ויש לחוש משום בנותיהם כיון דבישול שהי' מתחילה שכיח ונגמר אצלו תורת בישולו ואח"כ כשנתבשל שנית הבישול לא מעלה ולא מוריד ולא נשתנה גוף היין וא"כ מה יועיל הלא שכיח שאינו שייך לגוף היין כלל. מיהו שפיר י"ל דחשיב בישול כיון דמפסיל עי"ז מניסוך דידהו והוא עיקר להיתר היין. וע"כ שפיר נחשב למעשה הנוגעת לגוף היין ויש לצרף לזה שיטת הפוסקים דמגע לחוד אין בו משום בנותיהם. והוא יש מקילין שברמ"א (סי' קכ"ד סעי' ב') עיש"ה. וע' בתשו' מבי"ט (סי' ר"ח) ודו"ק. גם יש לצרף לזה דעת הי"א (סי' קנ"ג סעיף ט"ז) דלדידהו יין שנאסר משום בנותיהם חוזר להתירו כשעשה אח"כ ממנו דבש כמבואר בתשו' הר"ן (סי' ה') ובב"י (סוף סי' קכ"ג) השמיט העיקר לפסק. הלכה וכבר תפס עליו הש"ך שם סק"נ] וה"ה כשעשה מממנו י"ש במינים שונים וכ"ש הוא. ועוד שבספרי אגלי טל (מלאכת האופה ס"ק ט"ו) העליתי שהרמב"ם והרא"ש והר' יונה ס"ל כהר"א ממיץ דיש בישול אחר צלי ופשיטא דהלכה כמותם נגד הראבי"ה. גם הבאתי ראי' לדברים מהירושלמי. פשיטא דאין לחוש לזה כלל כב) אולם עוד יש לחוש לכתחילה כמו שאבאר הגם שהיא חשש רחוק מ"מ נדבר בו. והוא לשיטת המבי"ט ומוהרי"ט הביאם המג"א (סי' תס"ב) דיין צמוקים כולו נחשב כיין. שאף המים נהפך ע"י שתוסס להיות כיין. כמו מי גשמים בתוך הענבים. ולכאורה קשה לדידהו מעירובין (כ"ז) בשכר מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ. ומבואר שם בגמ' וברש"י ד"ה ואי כתב רחמנא בשכר דהמים נקחין בהבלעה. ולכאורה לשיטת המבי"ט ומהרי"ט כיון דהחמיץ היינו תוסס כמו שפרש"י סוף פ"ק דחולין (דף כ"ה:) א"כ כולו ניקח ול"ל דין הבלעה כלל: כג) וראיתי להרב ז"ל מלאדי בש"ע (סי' תס"ב) דתמד משהחמיץ אין המים נחשבים כיין כיון דבעינן רמא תלתא ואתא ארבע. א"כ הא אין דינו כיין מחמת עצמו רק מחמת היין המעורב בהם וכמו יין מזוג. משא"כ יין צמוקים דלא בעי' רמא תלתא ואתא ארבע ואפי' לא הוציא רק כמו שהכניס הוי יין. ע"כ מחמת עצמם נחשבים יין ולא כתב שום מקור דנן לזה בצידו. ולדעתי ברור שלמד זה מסוגיא דעירובין הנ"ל. או אפשר שלמד זה ממתני' דמעשרות אם הכניס שלש והוציא ארבע מעשר ממקום אחר כדי מדתו. הרי דאין כולו נחשב יין. ואם כי גברא רבא אמר מילתא בטעמא תמוהים לי דבריו ז"ל. שהרי בתשו' הריב"ש (סי' ט') מפורש דהא דלא בעינן בצמוקים רמא תלתא ואתא ארבע משום דהרבה מים נבלעים בתוך הצמוקים וכמו בענבים שנדרכו ברגל ולא נעצרו בגלגל ולא בקורה כמבואר בראשונים וביו"ד (סי' קכ"ג). וא"כ הצמוקים שוה ממש לתמד דטעם נמי משום שתולין שיש בהם חלק רביעי יין רק הרבה מים נבלעים וצע"ג.