אבני נזר יורה דעה קז

טהורין. ואף שג"כ א"א להזות בעוד שהוגלד. מ"מ חשיב שינוי לפסול וה"ה בנסכים כהאי גוונא. ודי בראי' זו לדחות סברא זו: ט ועתה נבוא לעיקר הספק אם השינוי מתחילתו חשיב שינוי. דאפשר לומר דדוקא שהי' חי מתחילה ונשתנה משא"כ כשמתחילה כשנעשה יין הי' מבושל. אולם יש ראי' ברורה ע"ז מהרא"ש (פ' המוכר פירות) דכתב בטעם פסול יין מבושל לנסכים מש"ס בכורות (י"ז) הדלה את הגפן ע"ג תאינה פסול לנסכים דכתיב זבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנה. והרי שם הי' השינוי בתחילת נטיעתו אף כשלא הי' עוד הענב בעולם ואעפי"כ חשיב שינוי כ"ש כשנעשה שינוי בענבים שבישל ועשה מהם יין. א"כ פשיטא דפסול לגבי מזבח. וכ"ש דפשוט שהם אינם מנסכים אותו כיון שנתבשל. ומה נ"מ אצלם אם נתבשל תחילה או אח"כ. כן הי' נראה ברור. איברא דיש לשדות נרגא בהוראה זו מתרי ותלתא טעמא כמו שאגיד: י) א' דהא קי"ל כבוש כמבושל ומה נ"מ אם שראם ג' ימים או בשלם ואם המבושל אינו מתנסך גם הכבוש לא יתנסך. א"ו דתחילת עשייתו בבישול אינו מועיל לשלא יתנסך. ויש ליתן טעם בזה ג"כ עפ"י מ"ש הרא"ש דביין מבושל לא שייך ג"כ טעמא דבנותיהם כיון דלא שכיח. והרי בצמוקים שכיח עכ"פ לעשותם כבוש שהוא כמבושל. ומה נ"מ באיזה אופן עשאוהו יין או ע"י כבישה או בישול כיון ששניהם חשובים בישול והרי ע"כ מוכרח לעשותם בישול כנ"ל ושכיח ושכיח: יא) הב' דהנה הצמוקים הם בשלשה אופנים א' שכתב הרי"ף (פ' ע"פ) דכמישן בגופניהו. הב' שכתב הריב"ש (סי' ט') שצמוקים בחמה. הג' באור או בתולדת האור ועי"ש שפסק דבכולהו הוי יין לקדש עליו. ומדסתמו הפוסקים דיין צמוקים מתנסך ולא חילקו במה נעשה הצמוקים משמע דאפי' צמקו באור. והרי דאף שנשתנו ענבים ע"י האור אינו מועיל לשלא יתנסך. דאל"כ הי' להפוסקים לפרש דדוקא דכמישן בגופניהו אבל לא בנצטמקו באור או בתולדת האור ובחמה יש חילוק כמו שחילק הרמב"ם (בפ"ו מהל' איסורי המזבח) בין נתנה בו טעם בישול. אם לא והא ודאי אין חילוק בין בישול לצלי. ובודאי צלי הוי שינוי כמו בישול וכן איתא להדיא בע"ז (דף ל"ז) בטעם איסור שלקות מה"מ א"ר חייא ב"א אר"י דכתיב אוכל בכסף תשבירנו ומים בכסף כו' מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא נשתנה ושם אף צלי אסור. וכן הקשה שם אלא מעתה חטים ועשאן קליות ה"נ דאסורין אף דלא נתבשלו החטים רק נתייבשו באש הרי דצלי חשיב שינוי כמו בישול וכן דם שהקפהו באור הוי שינוי וכן דם שמלתו [עי' בתשו' הרי"ם סי' ז] ופשוט. א"כ מדסתמו הפוסקים ואף באור אסור מוכח דשינוי בענבים לא מהני: יב) הג' כיון דענבים שצמקו באור לא הוי שינוי לאפוקי מתורת נסך יהי' הטעם מה שיהי'. מה יועיל בבישול שאח"כ. הא קי"ל בכ"מ אין בישול אחר בישול. וא"כ אם הצמוקים נצטמקו באור שוב יהי' בו משום נסך אף שבישלם אח"כ. ואף אם נצטמקו בחמה אם הי' חם שהיד סולדת בו עד שנתן בו טעם כמו בישול. ג"כ י"ל דשוב חשוב אח"כ בישול אחר בישול דלא מהני. שהרי הרמב"ם כתב דנפסל לנסכים באם נתן בו טעם בישול. א"כ שוב לא חשיב שינוי אח"כ לענין שלא יפסל במגע גוי. ואף שהר"א ממיץ ס"ל יש בישול אחר צלי הרי הראבי"ה חולק עליו. ובש"ע הובא דעת הר"א ממיץ בשם י"א ולא בהלכה פסוקה. ואף דביי"נ דרבנן נוכל לסמוך להקל כדעת הר"א ממיץ עכ"פ לכתחילה יש להחמיר לשומרו ממגע גוי יג) ולאחר העיון כל חששות הנ"ל ליתנייהו ואשיב על ראשון ראשון. והנה ידוע דעת רש"י דאין כבוש אלא בחומץ או בציר ובמנ"י (כלל ג') האריך שכן דעת כמה פוסקים ושראוי לפסוק כן. א"כ י"ל שחששו הפוסקים לשיטות ההם. [ומהרמב"ם אין ראי' כלל שהוא לא פסק כלל דכבוש כמבושל]. אולם לפענ"ד נראה ברור דאף המרדכי שחולק על דעת רש"י וכמו שהביא ב"י דבריו (בסי' ק"ה) וראייתו מורד שכבשו בשמן. מ"מ שם כבוש הוא דוקא במה שיש לו טעם של עצמו כמו שמן וכדומה. יש לו כח לשנות איכק השרוי בו וכעין שהביאו הפוסקים בנכבש בדבש שהדבש מהפכו לאיכתו, כ"כ אף בכבוש מעל"ע יש לו כח לתקן הנכבש בי כמו הבישול. אבל במים לבד אין לו דין כבוש. ואף שמבואר בפוסקים דכבוש במעל"ע במים אוסר היינו שמבליע ומפליט. ולמדו זה מסברת המרדכי עצמו דודאי מה שחשיב כבוש אף בלא דבר חריף לדעת המרדכי היא משום שנבלע בכולו ונכנס החלב בכל חלקי הבשר יש לו כח לשנות הבשר לעשותו כמבושל. אבל אם לא הי' לו כח להבליע בכולו לא הי' נעשה כבוש ולענין להבליע אין לחלק בין מים לשמן ושאר משקים אבל לעולם שם כבוש לא שייך במים: יד) וראי' לזה ממתני' דמנחות (פ"ה ע"ב) אין מביאין מן הזיתים השרוים במים ולא מן הכבושים כו' ואי אמרת דבמים נמי מקרי כבוש א"כ היינו השרויים במים היינו כבושים ול"ל דתני השרויים במים כלל. וא"ל דכבוש הוא מעל"ע או ג' ימים ושרויים במים בזמן מועט דבזמן מועט למה יפסל וכן פרש"י השרויים במים זמן מרובה. ועוד דאי אמרת דשרוי במים זמן מועט פסול א"כ למה תני אח"כ כבושים. דבזה לא שייך לומר זו ואצ"ל זו כיון דבשריות זמן מעט נפסל ל"ל דתני אם שרה עוד יותר ג"כ פסול, והיא כעין קו' הש"ס (ריש פ' נערה המאורסה) ואצ"ל שקיים א' מהם פשיטא וע"ש בהר"ן דלא שייך בזה זו ואצ"ל זו דהיינו דין ראשון. והרי ממש כנ"ד. וזו ראי' ברורה: טו) ועוד נראה ברור דכבוש במים מעל"ע לא חשיב כמבושל כי אם להבליע ולהפליט דבישול גופי' אינו פועל לתקן המאכל בלחותו רק בכח אש שבו. וצלי ג"כ הרי מתקן המאכל. ומה ענין כבוש במים שאין בו רותח רק שמרכך ומלכלך המאכל. הא ודאי אינו כי אם להבליע כמו שהבישול מבליע בלחלותו. דצלי הרי אינו מבליע כי אם כדי קליפה ובישול בכולו מחמת שהרוטב נכנס בכל חלקיו. בזה אמרי' שהשרוי מעל"ע ג"כ נכנס הרוטב בכל חלקיו. אבל תיקון המאכל שאין ענין מחמת לחות הרוטב דאפי' צלי מתוקן אין ענין להשרוי במים, וכ"כ להדיא הב"י (יו"ד סי' ס"ט) בשם מהר"ם בבשר שנשרה במים מעל"ע קודם מליחה. וז"ל מ"כ על תשו' הרשב"א שכתבתי בסי' זה בבשר מלא כפור וקרח שהתיר לשרותו במים בב"ש כדי למולחו מכאן נראה ללמוד דבשר שנשרה יום שלם אע"ג דמפליט ובולע מההיא דאי תרו לי' כולי' יומא בחלבא לא עדיף מכ"ש עכ"ל תשו' מהר"ם. ואפי' לדעת האוסרים נ"ל