אבני נזר יורה דעה קה

ודרך הקנה הולך זיעה [שקורין פארע] מן היורה אל האמבטי. וע"י הזיעה נעשה המים רותחין ממש ומעלין רתיחה כאילו עומדין על האש ממש. ובעת שהולך הזיעה לאמבטי. אז שמין לתוכו הכלים. ומסופק כ"ת דאולי אינו מועיל להגעיל את שנאסרו בכלי ראשון. דזה יחשב כלי שני שכבר נחה הזיעה בתוך האמבטי: ב) לדידי הדבר ברור דכיון שהזיעה יש בה כח להחם מים צוננין עד שמעלים רתיחה. אין זה ענין לכלי שני שהחמימות אשר בה אינו מעכשיו. רק מה שהוחם כבר והילך ומתקרר כמ"ש התוס' שבת (מ: ד"ה ש"מ). אבל זה אדרבא מצונן נעשה רותח. ואין לספק רק שאינו בתוך דפנות שהוחמו באש. ואינו דומה לכני ראשון שהוא בתוך דפנות שהוחמו באש וכבולעו כך פולטו. אך גם כלי שעומד אצל האש ולא על האש לא הוחם דופן הכלי שמעבר השני. ובכלי חרס לא אמרינן חם מקצתו חם כולו. וא"כ אם נאסר בכלי ראשון שעמד על האש יצטרך להגעיל דוקא בכלי ראשון כזה [ולא מצאנו שיזהירו הפוסקים שהכלי יעמיד על האש דוקא] וה"נ הזיעה מחממת המים והי' המים דבוקים בצד אחד לזיעה שמחמם כמו כלי שהוחם באור: ג) הן אמת כי הר"ן (פ' כירה) גבי מוליאר הגרוף כתב דלא חשיב כלי ראשון אא"כ עמד על האש. אך לא ראיתי בפוסקים דין זה ולא הביאו דברי הר"ן כלל ובאמת שדברי הר"ן תמוהים אצלי מהא דאמר שם בסוגיא מ"ד בי דודי כ"ש בי כורי ומ"ד בי כורי אבל בי דודי לא. והא י"נ בי דודי שעמד על הגחלים נחשב כ"ר ולא בי כורי וצע"ג. עכ"פ מדברי הפוסקים נראה דלא כר"ן. וא"כ נ"ד יש לדמותו לכ"ר שעומד אצל האש לא על האש. גם יש לדמותו קצת לדברי מהרי"ל שהביא הט"ז (סוף סי' צ"ב) בכלי שתחבו בתוך כלי על האש והעלה רתיחה בתוך הכלי והוציאוהו משם נחשב כ"ר והביאוהו הרב בש"ע (או"ח סי' תנ"א). ע"כ נראה שיניח אותם במנהגם. ויחוג חג הקדוש ברב חדוה: כנפשו ונפש דודו הדוש"ת הק' אברהם. סימן קיב ב"ה אור ליום ועש"ק ר"ח מרחשוון תרנ"ד לפ"ק סאכאטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב הגדול חריף ובקי ידיו רב לו כקש"ת מו"ה יעקב מרדכי נ"י האבד"ק בילגורייא יע"א. יקרת מכתבו הגיעני. ובהשקפה הראשונה כאשר ראיתי שהוא דבר בית המטבחיים אשר כבר השבתי לדינא. חשבתי שהוא רק לפלפולא והי' לי להשיב בדברים נחוצים למעשה הנחתיו במשמר. עתה עיינתי במכתבו וראיתי שכבר כתב מכתב בענין הזה. מהודענא כי לא קבלתי שום מכתב מכבודו זולת המכתב הגלוי: בדבר הסכינים והקרדומות. ודאי מחויבין א) והנה לתקן שיהי' על טרפות בפני עצמו וכן הוא פה עירנו. ואשר רצה ללמוד היתר משום שודאי בחתיכות יש ששים. ודומה לדין כלי שדרכו להשתמש בשפע. וס"ל לכבודו שטעם הרשב"א דלא שייך אין מבטלין איסור לכתחילה משום שאין כוונתו לבטל. לא כן מבואר הטעם במשמרת הבית גבי כלי שאינו בן יומו שהוא להרשב"א משום ביטול ולא שייך אין מבטלין, וז"ל במה"ב אבל בלע מותר כוון שפוגם תערובתו. ואי אתה יכול לאכלו "לעולם" בלא פגמו ותערובתו. וכ"כ הרשב"א בחה"א גבי כלי שדרכו להשתמש בשפע משום שא"א "לעולם" לבא לידי נתינת טעם והוא ג"כ כנ"ל. וע"כ שפיר הקשו הראשונים בהא דולשהינהו עד אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינו דאין מבטלין איסור לכתחילה. והיינו דמשום שיכול להשתמש במינו וכך דרכו להשתמש במינו. א"כ אכתי תורת איסור עליו: ב) ועוד נ"ל דקדוק לשון הרשב"א אבל בלע מותר משום דבלוע שאין סופו לצאת טהור וכמאן דליתא לענין טומאה. ע' נדה (דף ס"ב) וה"נ בזה שאם יצא יתבטל ויהי' כמאן דליתא. ולא חשיב שם איסור כלל כיון שבלוע: ג) והנה בנ"ד ששמנונית קרוש על הסכין ודאי שם איסור עליו ויוכל לחתוך עמו בשר שיאכלנו צלי ולא יתבטל. ועוד שאינו בלוע רק בעין לא שייך היתר הרשב"א כלל. מלבד זה מחויבים לתקן כידוע שמתערב משהו בשר בעין שאינו מתבטל והוא איסור תורה בעסק מאכלות אסורות. אשר בו תלוי עיקר קדושת ישראל. וידוע דברי חז"ל בפסוק ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי. ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו: ד) על דבר הקדירות של מתכת המצופין הנה הרב ר' בעריש זצ"ל אבד"ק בענדין. נתודע לו מהוטע כי הציפוי של מתכות וע"כ הכשיר אותם בהגעלה. וע"ז סומכים הרבנים המקילים וכן ראוי להקל. ה) על דברת הרא"ש שהוכיח דמהני טבילה קודם הגעלה. מנדה מזין עלי' והיא טהורה. והוקשה לו דרש"י פי' שטובלת לשתיהן כאחת. איני יודע מה קשיא דמ"מ ראיית הרא"ש נכונה מהזאה. ובודאי אם רצתה לטבול מטומאת מת בכדי שלא תעשה כלים הנוגעת בהם אב הטומאה שפיר דמי. ומקרא מפורש בתורה במצורע שטובל טבילה ראשונה. ואח"כ הוא כל שבעת הימים כשרץ. ומ"מ הועילה לו טבילה ראשונה מלטמא בביאה ומלטמא משכב ומושב אף שעדיין טומאתו עליו: ידידו הדו"ש הק' אברהם סימן קיג הלכות יין נסך ב"ה פה קראשנעוויטץ יע"א. שוי"ר לכבוד ידידי מחו' הרב החריף הבקי החסיד מו"ה אליעזר ליפמאן נ"י ברדאמסק. א ראיתי את השאלה ואת הנגזר עלי' מאת כבוד הרב הגאון האבד"ק קאליש בדבר הי"ש הנעשה מצמוקין שהצמוקים מתבשלים והזיעה מהצמוקים ומים נעשה י"ש אם יש לחוש למגע עכו"ם בצמוקים עם מים. אשר לכאורה הדבר פשוט דיין מבושל הא אין בו משום יי"נ. ואשר רו"מ מסתפק מחמת שהי' מבושל בתחילה שנעשה יין לא חשיב נשתנה: ב) והרה"ג אבד"ק קאליש הביא ראיות מש"ס מנחות (פ"ו:) דאף בכה"ג חשיב יין מבושל לפסול למזבח (ומה שאינו עושה יי"נ ג"כ תלוי בזה