אבני נזר אורח חיים צט

אסרה תורה]. ואמרת שדעת רש"י בודאי אינו כן. שהרי סוף פרק ב' דבבא קמא באבן מונחת לו בחיקו ועמד ונפל דקאמר לענין שבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה וקשה תיפוק לי' דלענין שבת פטור דלאו כחו הוא ואפי' בכוונה יפטור ובנזקין דחייב משום דאפילו גורם חייב כמו שכתב הרא"ה בבדק הבית]. אבל בשבת בלאו מעשיו פטור. וצריך לומר משום דאי כוון. מחשבתו משוי לי' מעשה. ולדעת רש"י סוף פרק כל גגות דשפיך ברשות היחיד והמים נמשכין והולכין לרשות הרבים פטור דגרמא הוא. וכתבתי במקום אחר דלא חייב משום מלאכת מחשבת. כמו זורה ורוח מסייעתו דחייב משום מחשבתו ואף דגרמא הוא. הטעם כחילוק הרא"ש דוקא בזורה שכך הי' במשכן ברוח מסייעתו. ואם כן יקשה למה לי מלאכת מחשבת אסרה תורה אפילו עמד בכוונה יפטור. ועל כרחך לרש"י לית לי' הא דתב"ש. אלא ודאי סילוק כחו חשיב מעשיו לענין שבת: ב) באמת לזה אינו ראי' מדברי רש"י סוף כל גגות דאטו כל הגרמות שוות. וכשחייב בזורה אף דגרמא נחייב בכל הגרמות. ודבריי שם להוכיח דשפך כאן והלך הלאה פטור. ודחיתי הא דזורה משום הרא"ש. והוא הדין דיש לומר דאין לדמות כל הגרמות: ג) ואם באנו להוכיח דרש"י לית לי' סילוק כחו לא חשיב מעשה. נוכל להוכיח בדרך זה. דהנה קשה הא דבשבת פטור משום מלאכת מחשבת. תיפוק לי' דסילוק כחו לא חשיב מעשיו. ואפי' תאמר דאי כיוון חשיב מעשיו דמחשבתו משוי לי' כוונה. מכל מקום השתא שלא כוון הא לא חשיב מעשיו. וזה קשה לדברי הרא"ה שכתב דחיוב בנזקין משום גרמי. ובשבת הא גורם פטור. וצריך לומר דחדא מתרי טעמי נקט. אבל לרש"י דסבירא לי' סוף המניח דהיכי דלאו מלאכת מחשבת פוטר מממון משום קים לי' בדרבה מיני'. ופשיטא דבנידון דידן דלא הוה מעשיו. אף שאם הי' מחשב מחשבתו משוי לי' מעשה. מכל מקום השתא שאינו מחשב אין כאן לא מעשה ולא מחשבה. וליכא קים לי' בדרבה מיני'. ואם כן הוה לי' למינקט הטעם דלאו מעשיו. דנפקא מינה לענין קים לי' בדרבה מיני'. אלא ודאי לרש"י לענין שבת חשיב מעשיו אף בלא מחשבתו, והוא הדין לענין שחיטה ודלא כתב"ש: ד) ובעיקר דברי תב"ש סימן י"א סק"ב הנ"ל דהא דרשב"א אפילו פתח ידו. וראייתו שהרי הרשב"א רצה ללמוד מהא דסוף כיצד הרגל דכשר מדחייב בנזקין. דהוא הדין בשחיטה כשר. ומה ראי' התם עמד. אלא ודאי הכא נמי כהאי גוונא מיירי היינו שפתח ידו [ואפילו הכי מסקנת הרשב"א לפסול]. לפי עניות דעתי ליתא. שהרי הרשב"א בתורת הבית העתיק הגמרא ולא העתיק תיבת ועמד. שמע מינה שלא הי' בגירסתו. ואין לומר שהי' שגגת המעתיק או המדפיס. שהרי בחידושי הרשב"א בבא קמא שם העתיק גם כן הגמרא בלא תיבת ועמד. ואי אפשר שכולם בחד טעותא סריכי. שמע מינה שלא הי' בגירסתו וזה ברור ואין לנו לקיים הא דתב"ש מחמת הרשב"א רק מחמת טוהר שכלו של התב"ש והסברא בעצמה קילורין לעינים. מכל מקום בישב וסכין בחיקו ועמד לא מסתבר טעמו של תב"ש. ואין להקשות כלל על הא דמלאכת מחשבת אסרה תורה. סימן עה. שלום לכבוד אהובי תלמידי חריף ובקי הותיק מו"ה צבי יהודה נ"י מקאליש: א) בדבר מה שכתבתי במלאכת זורע סקכ"ב אות ו' לפרש דברי ריטב"א בקירוב עבודה דהחמירה תורה בעבודה. ופרשתי דהיינו מדכתיב פרשת תרומה ומזלגותיו ופרש"י שמהפכין בהם האברים למהר עכולן. ומשמע דצריך כלי שרת (כהא דמנחות נ"א. על מחבת תיעשה מלמד שטעונה כלי שרת] מדצריך כלי שרת מוכח דעבודה: ב) ועל זה נפלאת הא שחיטה לאו עבודה ואף על פי כן דעת ריטב"א ריש חולין דצריך סכין כלי שרת. (וזה אינו קו' כלל דמפורש במנחות (דף ט"ז:) דבסכין מקדשא לי'. ועל כרחך סבירא לי' דצריך שיהי' הסכין כלי שרת כמו קידוש מנחה בכלי שרת. אף שהבעלים נותנין המנחה בכלי ולא בעי כהן. מכל מקום צריך כלי שרת לקדש] גם תרומת הדשן לריש לקיש יומא (דף כ"ג:) דלאו עבודה הוא. ומכל מקום כתיב באותו קרא עצמו סירותיו לדשנו ופרש"י לדשן, ומוכח דצריך כלי שרת עד כאן דבריך. ולא היית צריך לומר הראי' מר"ל דהא המגרפות לדשן היינו להוצאת הדשן דלכולי עלמא לאו עבודה ועוד מפורש במנחות ט' בבללה חוץ לחומת עזרה פסולה כיון דעשייתו בכלי בעי נמי פנים. הרי דאף דיציקה ובלילה כשרים בזר. מכל מקום בעי כלי פנים. הנה דלא תלי זה בזה]. ג) אך יותר הי' לך לתמוה דמה ענין כלי שרת להקטרה. הלא כל הקטרת אברים הכהן מעלהו ביד. וזה פשוט בכל מקום, ואיך יהי' היפוך אברים דנחשב נמי הקטרה. טעון כלי יותר מהקטרה עצמה. אך אפרש לך כוונתי: ד) דע דחציצה פוסלת בקדשים. ואף בעבודת אברים צריך שלא יהי' חציצה בין כהן לאברים. וזה מפורש סוף פרק מקום שנהגו. גבי יששכר איש כפר ברקאי דכריך ידי' בשיראין ועביד עבודה. ופרש"י וחציצה פוסלת בקדשים. ובתוס' סוכה (דף ל"ז.) דלכבוד עצמו הי' עושה שלא יתלכלכו ידיו בדם האברים, ועל כן החציצה פוסלת. ולא חשיב לקיחה על ידי דבר אחר). אך משום שהוא דרך בזיון] עיין שם היטב. הנה דיששכר באברים הי' עושה. ואף על פי כן החציצה פוסלת. ומכל מקום פשוט שאם הקטיר בכלי שרת כשר. כיון שאינו חוצץ בין יד לכלי שרת. ולא יהי' חמור מדם וקומץ שזורק ומקטיר בכלי שרת. ועיין מנחות (דף כ"ו.): ה) מעתה בנידון דידן בהיפוך אברים כיון דאי אפשר ביד הכהן שלא יכוה. ועל כרחין מהפך בדבר אחר והוי חציצה. ע"כ צריך להפך בכלי שרת שלא יפסול. וממילא מוכח דעבודה הוא ובעי כהונה. דאם לא הי' צריך כהונה לא הי' שייך פסול חציצה דנפקא מדכתיב ולקח שיהי' בעצמו של כהן. וזה שאינו טעון כהונה לא שייך בו פסול חציצה. וכלי שרת לא צריך בהקטרה כלל. אלא ודאי מוכח דעבודה הוא. וזכורני היטב שזה הי' כוונתי. מעתה הקושיא שהקשה מכלי הדשן אינו קושיא. דיש לומר דהוצאת הדשן טעון כלי שרת אף שאינה עבודה. וראי' רק ממזלגות להפך