אבני נזר אורח חיים ק

האברים שיתעכלו ונחשב כמו הקטרה והקטרה גופי' אין צריך כלי שרת: ו) ועוד יש לומר בפשיטות דאינו דומה לשאר דברים שאינם צריכים כהונה וצריכין כלי שרת שכך מצוותם. אבל הכא בטעמא תליא מילתא דבלאו הכי מתעבדא. מה נפקא מינה אם קודם או אחר כך. ומהאי טעמא גם כלי שרת לא לבעי: ז) וכעת נתיישבתי דיש לומר דמה שהי' צריך המזלגות כלי שרת. דיש לומר כלי חול אסור להעלותם על גבי המזבח כהא דיומא מ"ה. וכי סלקא דעתך שיהי' זר קרב לגבי המזבח. וזה נראה לי באמת טעם כלי הדשן שהוצרכו להיות כלי שרת. כי רחוק לומר הקטר אברים אין צריך כלי שרת והוצאת הדשן יהי' צריך כלי שרת. רק משום שאי אפשר ליקרב למזבח כלי חול ועוד מה שהוכחתי מדכתיב ומזלגות משמע שצריכין להיות כלי שרת כהא דעל מחבת [בשמן תיעשה] מלמד שטעונין כלי. עיין תוס' סוף כל המנחות באות מצה מה שחילקו בין מנחת מאפה תנור דלא אמר רחמנא עשה בתנור הכא נמי לא אמר רחמנא עשה במזלג: ח) רק יש לומר כפשטא מדאמר רחמנא ומזלגותיו מכלל שצריך להיות מזלגות לקרב עכולם. וכיון שרצון השי"ת בזה ממילא הוי עבודה. דכל הטעם שלא יהי' עבודה. דמה נפקא מינה אם הם נתעכלו עכשיו או לאחר זמן. הא חזינן שהתורה הקפידה בכך: ט) ומה שכתבת עוד דאפשר הי' המזלגות להפך האברים שבלא ההיפוך לא הי' מתעכלים כלל. הא ודאי כשמקטירם מניח באש שיתעכלו וכשמתרמי שלא מתעכלים בלא היפוך ודאי לא שכיח כלל. ומשום מידי דלא שכיח לא הצריכה תורה לעשות כלים, אך ההיפוך כדי שיתעכל מהר זה הוה תמיד ועיין רש"י שלהי סוכה דיבור המתחיל האי תנא לא מיירי בחלוקה כלל: דברי הדו"ש וש"ת והצלחתך הק' אברהם. עוד לו במלאכת חורש סימן ע"ט ובמלאכת קוצר סימן פ"ב ושם בסימן פ"ה וסימן פ"ו וסימן צ"א ובמלאכת האופה סימן קכ"ט. עוד לו במלאכת קושר הובא לקמן סימן קפ"ד וסי' קפ"ה: סימן עו. מלאכת חורש לר' מרדכי נ"י. מ"ש בסק"א שלפי מה שלמדתי מהתוספתא דאף לר' שמעון דפוטר זה אינו יכול וזה אינו יכול מכל מקום אדם ובהמה שעשו מלאכה יחד. האדם חייב. דפטור זה אינו יכול וזה אינו יכול לר' שמעון. משום שאין שנים חייבין על מלאכה אחת. ובבהמה דלא שייך בה חיובא שפיר האדם חייב. ואמרת דלפי זה ניחא דר"י אמר העושה את כולה חייב העושה מקצתה פטור ור"ש אמר שנים שעשאוה פטורין וכתבו תוס' ולא ידע ר"י למה נקט בדר"ש לשון אחר. ולפמ"ש דבאמת זה אינו יכול וזה אינו יכול חשיב כאילו עשה כולה דהא בבהמה שעשתה עמו חייב. ולא שייך לישנא העושה מקצתה דבאמת נחשב כאילו עשה כולה. רק משום שנים שעשאו שאין שנים חייבין על מלאכה אחת. הדברים נכונים מאוד. סימן עז. לר' שלמה דוד נ"י. א) בסק"ו הקשיתי על הכסף משנה בהא דחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה דפטור אפי' לר"י דמקלקל הוא. וכתב הכסף משנה דבשדה אינו מקלקל. ותמהתי דמפורש ברש"י שבת וביצה להיפוך והטעם מקרא דמייתי הראשונים מישעי' כ"ח אם שוה וכו' דשוה טוב לזריעה ממילא בעושה גומא מקלקל הוא. וכתב כבודך דמכל מקום הוי מתקן דמרפי ארעא. ודחקת ברש"י שבת: ב) וליתא דמכל מקום קלקול דגומא הוי יותר על התיקון. ואף דבתוס' חולין ח'. דבשבת קלקול יותר על התיקון חייב. היינו במתכוין אל התיקון הזה משום מחשבת כמו שכתבו להדיא. אבל בעלמא כיון שקלקול יותר על התיקון פטור. והדוחק ברש"י ללא צורך מאחר שבביצה אין מקום לנטות אנה ואנה: ג) אך מה שכתבת שבתוס' פסחים (דף מ"ו:) משמע קצת כהכסף משנה. אמת אמרת שמשמעות לשונם כך. אך לא מעיקר קושייתם [כי קושייתם גם לרש"י מאחר שהתם חורש ממש. ובעת חרישה לא עביד גומא ונתחייב למאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ובמה שנוטל אחר כך העפר לא יפטור] ולא שבקינן דברי רש"י המפורשים בשביל משמעות הלשון בעלמא: ד) מ"ש לפרש הגמרא בחופר גומא דפטור אפי' לר"י דמקלקל הוא אף דמתקן לגבי עפר. כשאין צריך לגומא לא הוה בנין כלל. כעין שכתב הרב המגיד בקטימת קיסם. גם אני דברתי מזה. אך דתיתי דאם כן לא הוה צריך הש"ס בחגיגה לטעם מלאכת מחשבת. הגם שיש לדחוק בזה. אך במקום שיש פי' מרווח לא נדחוק. סימן עח. לחתן אחי ד"מ נ"י. א) על מה שכתבתי בסק"ז אות י"א ראי' לשיטת ריטב"א. דלתוס' קשה למה לי' לרבה לתרץ משום אין חילוק מלאכות. הא לרבה חיוב מנכש בכלאים רק משום מקיים. ומדתני המנכש והמחפה בכלאים לוקה שר' עקיבא אומר המקיים חייב. מוכח דסבירא לי' מחפה משום מקיים. ומחפה לאו היינו זורע. ואיך יתחייב ביום טוב. ומוכח כריטב"א שגם לרבה יש חיוב בשבת ויום טוב במנכש והוא הדין במחפה. אך ביום טוב באיכא תרתי ואי אפשר לחייב על שניהם דאין חילוק מלאכות ליום טוב חייב על חורש שדומה לו יותר. על כן הוצרך רבה לומר משום דאין חילוק מלאכות ליום טוב: ב) ועל זה כתב מעלתו שגם לריטב"א יוקשה דלמה