אבני נזר אורח חיים צג

ל"ה דלחומרא מקשינן. דהקרבן אהרן הביאו פרי מגדים בפתיחה לאורח חיים כתב דלחומרא הוא מספק ועל כן אינו בר קרבן או מלקות. הנה ביבמות (דף ח') מכדי כל עריות איכא לאקשינהו לאשת אח ואיכא לאקשינהו לאחות אשה מה חזית כו' ומשני לחומרא מקשינן. וכל עריות פטורות מחליצה ופוטרות צרותיהן. הנה שהוא ודאי. ובקדושין (דף ס"ח) בהא דאין קידושין תופסין בעריות [לבד מנדה] דיליף בהקישא מאחות אשה מקשה דנילף בהקישא מנדה ומשני לחומרא מקשינן. ואין קידושין תופסין בעריות בודאי והולד ממזר ודאי. ולא אוכל להאמין שיצאו הדברים מפי הגדולים ואין לי הספרים פה אטוואצק לעיין בהם: סימן סג ב"ה. שלום וכל טוב לכבוד הרב החריף ובקי כש"ת מו"ה חגוך נ"י אבד"ק לאסקראב: אשר הוקשה לו דברי רש"י כריתות (דף י"ט.) דר"א לית לי' מלאכת מחשבת אסרה תורה והובא בספרי אגלי טל בסוף הפתיחה. הלא בסוף פרק ב"ש זבחים מ"ז מפורש לר' אליעזר מלאכת מחשבת אסרה תורה והוא קו' גדולה. הנה בספרי מלאכת חורש ס"ק כ"ב אות ז' הקשיתי על רש"י מהא דמקשה הש"ס לשמואל מר' אליעזר גם כן יעיין שם. ונראה דהנה כל הראי' מר"א דלית לי' מלאכת מחשבת. היא מדאצטריך קרא למתעסק. אך לבתר דמשני הנח לתינוקות הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב. [והיינו מתעסק באיסור. ותינוקוח אף דמתכוין למול הבן שמונה ימים חשיב לי' מתעסק באיסורא הואיל ואסור בעצם רק מילה דוחה. אבל מתעסק בהיתר. הא פטור מקרא דבה אפילו בלא טעמא דמלאכת מחשבת. כן כתב במגיני שלמה] אין ראי' מר' אליעזר כלל דלית לי' מלאכת מחשבת. דהא קרא דבה למתעסק בחובל כו'. ועל כן מקשה נמי מר"א. ואם כן למסקנא גם ר' אליעזר סבירא לי' מלאכת מחשבת אסרה תורה. וניחא סוגיא דזבחים אך כל זה לשמואל דאפילו מתעסק באיסור פטור מלאכת מחשבת והוצרך לתרץ הא דתינוקות הואיל ומקלקל חייב כו'. אך רבא דסבירא לי' מתעסק באיסור אינו פטור משום מלאכת מחשבת כמו שכתב רש"י שם דיבור המתחיל אפילו ר' יהושע מחייב. לא קשה מידי מתינוקות דחשיב מתעסק באיסורא כנ"ל. ולפי זה נאמר דר"א סבירא לי' כמאן דאמר מקלקל בחבורה פטור. וכן משמע לשיטת הראשונים ורש"י מכללם פרק האורג דפלוגתא דמקלקל בחבורה תלוי בפלוגתא דמלאכה שאין צריכה לגופה אי חייב. ואם כן ר"א דסבירא לי' בכמה מקומות (שבת דף י"ב. ההורג כנה בשבת כהורג חמור. (דף ק"ז) הצד פרעוש בשבת ר' אליעזר מחייב אף שאין צריך לכנה ופרעוש] מלאכה שאין צריכה לגופה חייב סבירא לי' במקלקל חבורה פטור. וניחא מה שפרשתי בספרי רש"י (דף צ"ד:) על פי דברי רש"י כריתות אליבא דרבא. וכן פסק הרמב"ם פרק א' מהלכות שבת הלכה י' כרבא על פי פרש"י וסוגיא דזבחים ניחא אליבא דשמואל: סימן סד. מלאכת זורע. כבוד המופלג החריף ובקי מו"ה שלמה דוד נ"י מפאביאניטץ: א) מה שכתבת על מה שכתבתי במלאכת זורע סק"ג אות ב' דבוצר לא חשיב אב דחלוק מקוצר מארץ דכחה מעצמה. מה שאין כן בוצר מאילן האילן כחו שיונק מארץ. ודומה לדברי החי' הר"ן בתולש מהיזמי והיגי. וכתב כבודך דיש לומר דוקא היזמי והיגי שאין מחוברין בארץ אבל אילן שמחובר בארץ התולש ממנו כתולש מקרקע. דלכמה דברים חשיב אילן כקרקע. ועל כרחך לומר כן. דבוצר ברייתא מפורשת הוא. ולמה מייתי ראי' מתולש היזמי והיגי שהוא אמורא ולא מייתי מברייתא דבוצר עד כאן דבריך. הנה גוף החילוק אינו כלום. דמה בכך שדינו כקרקע. מכל מקום אין כחו מעצמו רק מקרקע שהוא מחובר בה. ואינו דומה לקוצר מארץ שכחה מעצמה. והרי בש"ס מייתי ראי' לעובר שמחובר גם כן באמו: ב) אשר שאלת למה לא מייתי הגמרא ראי' מבוצר. זה שאלה. וההכרח הוציאך מדרך הישר. וכל קו' יש לה תי' ואף זו יש לה תי'. ויש לדחות דברייתא דבוצר סבירא לי' כירושלמי דילפינן מקרבנות כמבואר בפתיחה [ויש עוד ראי' מירושלמי שהובא במלאכת לש סק"י] ואם כן אפשר שבוצר גופי' הי' במשכן לצורך נסכים. וכן מוסק בזתים דמצינו שהי' במדבר דקלים שגדלו עליהן תמרים. ואפשר גם גפנים וזתים הי' במדבר ומסקו לצורך נסכים: עוד לו לקמן סימן ע"א ע"ב. ועוד לו במלאכת חורש סק"ו וסק"ז הובא לקמן סימן ע"ז וסי' פ"א עוד לו במלאכת קוצר סקנ"ט בפנים ובאות ס' הובא לקמן סימן צ"ג. עוד לו במלאכת בורר ס"ק כ"ד בהג"ה ב' הובא לקמן סימן קי"ד. עוד לו במלאכת טוחן סק"מ הובא לקמן סימן ק"כ וקכ"א: סימן סה. לכבוד חתן אחי החריף ובקי מו"ה מנחם מענדיל נ"י מביאלא: מה שכתבת ליישב מה שהקשיתי במלאכת זורע סק"ב אות ו' על רש"י ורמב"ם דבצירה הוי אב הואיל ודומה ממש לקצירה ובריש מלאכת קוצר דבצירה הוא תולדה. וכתבת ליישב על פי פרש"י שבת ריש כלל גדול דאב דשביעית מה שכתוב במקרא ותולדה היינו הך דלא כתיבא. ובזה אף שדומה לו ממש הוי תולדה. דמכל מקום לא כתיבא. מה שאין כן לענין שבת כיון שדומה לו ממש חשוב כיוצא בזה במשכן. יש מקום לומר כן: '. עוד לו במלאכת חורש ס"ק ז אות י"א הובא לקמן סימן ע"ח: