אבני נזר אורח חיים צא

ב) אך מדברי הרב המגיד פרק ג' הלכה י"א מבואר בהכנסת מגריפה בקדירה להוציא ממנה תבשיל חותר במבושל כל צרכו אפי' הקדירה עומדת על גבי האש, והיינו דדוקא העמדת הקדירה על גבי האש נראה כמבשל, מה שאין כן בהכנסת מגריפה שאפילו מגיס ממש אינו לא מחזי כו'. ומותר משום שמבושל כל צרכו: ג) אך אחרונים מחמירים בהכנסת מגריפה ליקח מתוכה חתיכה כשעומדת על גבי האש. והיינו דסבירא להו כמו שאסור להעמיד הקדירה על גבי אש. כמו כן בזה שהוא כמגיס על גבי אש: ד) אך בחמין שמצטמק ורע להן, ובאגלי טל מלאכת מבשל ס"ק נ"ג העליתי דלדעת תוס' ישנים מותר לכתחילה על גבי אש המצטמק ורע לו ושכן נראה לי עיקר להלכה. ואך למעשה אין לחלוק על הבית יוסף שכתב רק דעת הרמב"ם והר"ן, אך לענין ליקח מתוכו דלהרב המגיד אפילו בתבשיל מותר, ודאי יש לסמוך להתיר בחמין שמצטמק ורע להן: ה) גם שמעתי בשם הרב הגאון מקוטנא זצ"ל דבמים לבד אין בו משום מגיס. ומותר לעשות כן: הק' אברהם. ואלה הם התשובות שהשיב לשואליו דבר בספרו אגלי טל. סימן ס. שלום להרב החריף ובקי הגביר מו"ה אליעזר נ"י מנראדזיסק: הקשה על מה שכתבתי בהקדמת אגלי טל דבתורה נהנה כדברי הטורי זהב ודומה לכפאו ואכל מצה, ועל זה הקשה כבודו מהא דברכות (דף כ"א) דיליף ברכת התורה לאחרי' מברכת המזון, ופריך מה לברכת המזון שכן נהנה עד כאן. מכלל דבתורה לא חשיב נהנה, ועל כל פנים לא הוי נהנה כמו באכילה, ואם כן איך נילף מכפאו ואכל מצה עד כאן דבריו. הנה הנאה דברכת המזון משונה מהנאה דאיסורי אכילה ודמצות אכילה. דהני תליין בהנאת גרונו כמפורש סוף פרק גיד הנשה באיסורין, והוא הדין במצוות. אך ברכת המזון תלוי רק בהנאת מעיו. דהנאת גרונו כבר עברה בשעת ברכה. ונתבאר היטב באגלי טל מלאכת טוחן ס"ק ס"ב אות ב'. ועל כן הן אמת שהתורה נהנה ממנו. אך זה בעת עוסקו בה, אבל אחר כך עברה הנאתו. ואי אפשר לברך על הנאה זו, ואדרבה מסוגיא זו ראי' לדבריי דלכאורה קשה טובא מאי פריך מה למזון שכן נהנה. כל זה אכניס בקל וחומר. מה מזון שאף על פי שנהנה אינו טעון ברכה לפני' מעין ברכה לאחרי'. תורה שאף על פי שאינו נהנה טעונה ברכה לפני' אינו דין שתהי' טעונה ברכה לאחרי'. וכן קשה בהא דפריך על הקל וחומר שיהי' מזון טעונה ברכה לפניו מקל וחומר מה לתורה שכן חיי עולם. כל זה אכניס בקל וחומר כנ"ל. אך לפי דבריי דתורה חשיב נהנה לענין ברכה לפני' שבשעה שעוסק בה נהנה ניחא. דמה שתורה טעונה ברכה לפני' משום שנהנה גם כן, ואי אפשר ללמוד תורה ממזון לענין ברכה לאחרי' דמה למזון שכן נהנה. מאי אמרת הא מכל מקום תורה עדיף אף על פי שאינו נהנה טעון ברכה לפניו. ליתא. דהא לפנין ברכה לפניו חשיב שנהנה. וכיון שנהנה גם כן תורה חיי עולם עדיף. אבל לענין לאחרי' שאינו נהנה. יש לומר מזון עדיף. וניחא נמי אידך פירכא מה לתורה שכן חיי עולם היינו שנהנה גם כן. על כן תורה עדיף. דאיכא תרתי חיי עולם ונהנה. תאמר במזון שאינו רק נהנה, והא דתורה אינה טעונה ברכה לאחרי'. משום דלגבי לאחרי' לא חשיב נהנה וליכא רק חיי עולם לבד, יש לומר מזון דנהנה עדיף. אבל לפני' תורה עדיף דאיכא תרתי חיי עולם ונהנה: עוד להנ"ל לפנינו סימן ס"ב. עוד להנ"ל במלאכת זורע סק"ו הובא לקמן סימן ס"ז ובסק"ט הובא לקמן סימן ס"ט. עוד לו בחורש ס"ק י"ג הובא לקמן סימן פ'. ובמ"ק ס"ק כ"ד הובא לקמן סימן פ"ד ובס"ק מ"ה הובא לקמן סימן צ'. עוד לו בס"ק נ"ז הובא לקמן סימן צ"ב. עוד לו במלאכת דש סק"ו הובא לקמן סימן צ"ו ושם ס"ק י"א הובא לקמן סימן צ"ח. וס"ק י"ז אות ל"ה בהג"ה הובא לקמן סימן ק"א. עוד לו במלאכת דש בס"ק י"ז הובא לקמן סימן ק"ב. עוד לו שם בס"ק כ"ז הובא בסימן ק"ד. עוד לו שם בס"ק ל"ג הובא לקמן סימן ק"ה. עוד לו במלאכת זורה ס"ק א' אות י"ב לקמן סימן ק"ו. עוד לו במלאכת בורר בס"ק א' הובא לקמן סימן ק"י ובסק"י לקמן סימן קי"ז ובס"ק ל"ח לקמן סי' קי"ט. ובמלאכת גוזז ס"ק י"ב לקמן סימן קל"ב: סימן סא. לרב אחד. א) מ"ש בהפתיחה ס"ק א' אות וא"ו להוכיח שיטת רב האי מירושלמי. וכבודו כתב דירושלמי לא מוכיח מפקודת אלעזר רק דאורחי' בהכי. ליתא. דמאין יהי' מוכח דאורחי'. ומשום שהי' לאלעזר לשאת את כל אלה הי' מוכרח לישא במקומות אלה אף דלאו אורחי' וגידמת חולצת בשיני' וכשר. ועיין בספרי אגלי טל בפתיחה סק"ג ובמלאכת אופה ס"ק מ"ד ובודאי לפי האמת דירושלמי סובר דילפינן מקרבנות שהוא בכלל משכן ובמשכן כתיב מלאכת מחשבת. דמינה ילפינן מלאכת מחשבת לשבת. על כרחך גם בקרבנות הי' מלאכת מחשבת. דאם לא כן לרב האי דהני מלאכות שבפת ילפי' מקרבנות. למה בעינן במלאכות אלו מלאכת מחשבת. ובכריתות מפורש גם בקצירה מלאכת מחשבת וכן בכמה דוכתי. אלא כיון דקרבנות שבמשכן בכלל משכן, הי' בהם הכל מלאכת מחשבת. וכלאחר יד לא הוי מלאכת מחשבת כדברי האחרונים באבן עזר הובא באגלי טל סק"ג. ומוכח דאורחי' בהכי, אך אם תאמר דקרבנות שבמשכן לאו בכלל משכן אין ראי' משם דאורחי' בהכי: ב) מה שכתב דרש"י דחה הירושלמי מהלכה משום דסבירא לי' בפירוש החומש דמנחת התמיד לא הי' נושא אלעזר. אעתיק לו מה שכתבתי בגליון רמב"ן שלי במ"ש רמב"ן ועל דעת הירושלמי כו'. זה לשוני, פרק יו"ד דשבת הלכה ג'. ושם מפורש שגם מנחת התמיד הי' נושא. ורש"י על דרך הפשט לא הסכים במנחת התמיד, ועיין גור ארי', ועל כן כתב הרמב"ן לדעת הירושלמי ולא לדעת רש"י, וסרה תלונת המזרחי,