אבני נזר אורח חיים צ

חטאת אפילו בגרמי. שהרי עבר על לאו בגרמי. אך באמת אם לא הי' חשיב כחו. לא הי' עובר בלאו דלא תעשה מלאכה כלל: ט) מ"ש ליישב הא דמחמר לרב"ח דפטור מחטאת משום דלא עביד מעשה, וקשה אם מחמר במקל מאי איכא למימר. ואמרתי כיון שאפשר בלא מעשה פטור מחטאת אף עושה מעשה משום דכתיב תורה אחת לעושה בשגגה. כדברי רי"ף ורמב"ן ור"ן סנהדרין (דף ס"ה:) ואמרת דמה נעשה לשיטת רש"י שם. אינו קושיא דרש"י לא פליג על זה, אלא דמה דסבר הרי"ף דעדים זוממים אפשר שיאמר אי' שהוא בלשון ערבי אף אני כמוהו. הא לית לי' לרש"י. אבל אהא דכל היכי דאפשר בלי מעשה אף במעשה פטור. לא שמעינן לי' דפליג: י) אשר כתבתי ליישב קושיית ר' עקיבא איגר דלחייב גם משום מחמר דכיון דהוא ובהמתו בלאו אחד נכללים אינו חייב על שניהם אלא אחת. ואתה כתבת גם בשמי שכן כתב הרמב"ן, ובאמת ברמב"ן אף משמעות אינו. שהוא כתב רק שאף מחמר הוא באותם מלאכות. ואינו מלאכה בפני עצמו. אבל לא כתב שהם חיוב אחד רק מסיום דברי הר"ן הנדפס בטעות על שם ריטב"א] משמע כן מסוף דבריו, אבל לא כתב כן מפורש. ומשום שרמב"ן ור"ן כתבו תירוץ אחד כתבת שכן משמע ברמב"ן ור"ן ולמה תכתוב שלא בדקדוק: יא) אשר כתבת דלרב"ח דמחייב במחמר סקילה ודאי נוהג גם ביום טוב. דהאומרים שאינו נוהג כתבו רק משום שבלאו. אינו מוכרח. שהרי ביום טוב לא כתיב ובהמתך. ומשום דלא קיימא לן כרב"ח כתבו משום שהיא בלאו, מוכח שאינו בכלל לא תעשה. ולרבה בר חנא יאמר בלשון אחר משום דבהמתך לא כתיב ביום טוב: יב) מה שרצית לומר דפי' מחתך בבשר. דמכיון שאינו מצוה שוב פטור משום דהוי חצי שיעור והוכחתי אותך שנטית מדרך הפשוט. וכתבת דלמה זה יחשב נטי' מפשט, הלא יש לפרש מחתך בבשר בעלמא בלא מצוה ואין כאן מילה. הנה זה נטי' עוד יותר מדרך הפשוט, דזה דלאו מצוה לא חידש התרצן. אדרבה זה עיקר קושיות המקשן היכי מהלינן הא מחללין שבת בלא מצוה, וחידוש התרצן לפי דבריך הי' רק דהוי חצי שיעור וזה הי' לו לומר. ולא לומר דלאו מצוה מה שהוא עיקר קושיית המקשן יג) מה שרצית לומר דמילה לא חשיב מפרק משום דלא הוי כגרוגרת. ואני כתבתי בפשיטות דלא שייך בזה כגרוגרת. ואתה אמרת שזה דבר חדש. תאמין שהוא שחוק והיתל בעיני לומר במילה שיעור גרוגרת. דשיעור גרוגרת אינו ביחוד למלאכת דש. רק באוכלין בכל המלאכות, ומילה דלאו לאכילת אדם רק להטיף דם ברית מה שייך בזה גרוגרת. ומוציא כעדשה מן השרץ וכזית מנבילה חייב לר' יהודה, משום שאין ההוצאה לאכילה. רק להציל מטומאה. וכן בזה שהפריק להטפת דם ברית: יד) אשר כתבת להתנצל על ספק שלך במסוכנת אם פסול לגבוה. וכתבתי שזה מביא לידי גיחוך שאפילו חולה מפורש בכתוב ובמשנה שהוא פסול. וכתבת דהרי בגמרא מוקי לה בחטאת העוף, ובעוף שאין המום פוסל אפשר אין חולה פוסל. ודוקא במסוכנת מבעי' לי'. דאפשר לגבי גבוה דינו כטרפה דפסול משום הקריבהו נא לפחתך. ומהאי טעמא פסול גם בעוף. אבל חולה יש לומר בעוף כשר ופלפלת בזה עד כאן דבריך: טו) הנה קרא דהקריבהו נא לפחתך כתיב ביחוד בחולה (מלאכי א' ח'] וכי תגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישון פסח וחולה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך וגו'. ואם כן פוסל גם בעוף וכדברי הרמב"ם והכסף משנה בטרפה דמשום דפסול משום הקריבהו וגו' פסול גם בעוף. וצריך לומר דפסח דכתיב היינו שהי' מביאים פסח מחוסר רגל. או כדברי טהרת הקודש בזבחים (דף ס"ח) מומים המגינים דלאו מחוסר אבר פסול גם בעוף. ומשום הקריבהו נא לפחתך, אך בעור דכתיב גם כן בהאי קרא צריך לומר שהי' מביאים חטוטי עינים, דהא מפורש בקידושין (דף ס"ד) דבעוף אינו פוסל בנסמת רק בנחטט דוקא. איתא דסומא דעלמא פסול משום הקריבהו גם בעוף יפסל כנ"ל ואין זה דוחק לומר דעור היינו נחטט. שהרי במשנה דחטאת העוף זבחים (דף ס"א:) שניסמת עינה. ועל כרחך הפירוש נחטט כמפורש בתוס' שם מהא דקדושין דאינו פוסל בעוף רק בנחטט. וניחא לי לפרש פרש"י שפי' בטעם ניסמת עינה ולא פי' כפשטו מקרא דמן העוף. אך דקשה לי' לרש"י מאי טעמא נקט התנא נחטט בלשון נסמית. וניחא לי' משום דנחטט מפורש בקרא דפסול מהקריבהו נא לפחתך. דמשום הקריבהו אין נפקא מינה בין בהמה לעוף, על כן נקט התנא לישנא דקרא נסמית ולא נחטט כדנקט בקרא עור וביונתן פרשת אמור עור סמא: טז) והנה הרע בעיניך שכתבתי שדבריך הביאני לידי גיחוך. תאמין לי שבתחילה כתבתי בדרך המליצה. עכשיו הגיעני לידי גיחוך באמת. כי דמית להמלט לכלוב של עוף ושם כצפור נתפשת כנ"ל, יותר מזה אין לי פנאי להשיבך. רק תדע שמה שכתבת בשם מנחת חינוך אינו כן. ויש בזה כללים דקים בארתים בחידושיי בעזה"י : הק' אברהם. סימן נט. ב"ה יום א' צו תרס"ו לפ"ק. שלום לתלמידי הרבני המופלג מו"ה אברהם נ"י בק"ק רוסעשיטץ. א) אשר שאלת שקשה למצוא חמין שצריך לתינוקות בשבת של פסח ורצונך להעמיד מאשין שיבעיר כל השבת ועל גביו יועמד טשייניק עם מים ובשבת יקחו ממנו. הנה קיימא לן כחנניא דאמר לשהות משהין אף על פי שאינו גרוף וקטום כל שכן חמין דמצטמק ורע לו דמותר לדברי הכל. ואין חשש אלא משום דכשלוקח ממנו הוא כמגיס. ואף דמגיס משום מבשל ובשנתבשל כל צורכו והוא רותח אין בו משום בישול. הלא כשעומד על גבי אש יש בו איסור משום שנראה כמבשל. וזה האיסור להחזיר המבושל כל צרכו באינו גרוף וקטום, ואפי' המצטמק ורע לו כמ"ש הרמב"ם וכן הוכיח הר"ן: