אבני נזר אורח חיים ט

דכוס בכל יומא מי איכא. וכהא דהקשה שם סוכה מ"ז דפירש שבעה לזמן. לימא מסייע לי' לר"נ דאמר זמן אומרו אפילו בשוק דאי סלקא דעתך בעינן כוס. כוס בכל יומא מי איכא. ומשני דילמא דאיקלע לי' כוס. וזה לא שייך אלא בברכת זמן דבאקראי. אם לא בירך ביום ראשון כדאיתא שם. אבל לא שיתקנו חכמים אם יארע לו כוס. ואדרבא משם נראה ראי' דחול המועד חייב בקידוש בתפלה. דאם לא כן מאי פריך כוס בכל יומא מי איכא. מנא לי' שאין מחויב לקנות כוס לברכת זמן. אלא דהש"ס הוכיח מדלא תיקנו קידוש על הכוס. כיון שמחויב בברכה מן התורה או מדרבנן כמו יו"ט. ולמה לא תקנו בו כוס כמו יום טוב. אלא ודאי שלא הטריחו חכמים כיון שאינו מצוי כוס לכל אדם בחול המועד: מא) [עוד יש לי לומר דקידוש על הכוס בתחילת החג קאי לכל ימי חג. ומה שתקנו חכמים לקדש גם ביום. הוא משום דכבוד יום קודם לכבוד לילה אלא שהעיקר נראה לי כמ"ש תחילה]: מב) ואין להביא ראי' ממה שאין מבדילין בין יו"ט לחול המועד המבדיל בין קודש לקודש כמו בין שבת ויום טוב. שמע מינה שחול המועד חשיב חול לענין קידוש. דהאומנם כי לא לנו ליתן טעם לנוסח הברכות שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה ומי יוכל לעמוד בסוד קדושים אולם לפי קוצר שכלי נראה לי לפי מה שכתב מהר"ל בספר גבורות ה' בטעם פסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד. משום שעדיין לא הי' נס קריעת ים סוף בשביעי של פסח. וקדושת חול המועד הוא רק משום ששרוי בין ימים טובים שבתחילה ובסוף. וכן משמע בחגיגה (דף י"ח) עיין שם. וכ"כ הבית יוסף בשם הזוהר הקדוש שה"ש. באו"ח (סימן ל"א) וזה לשונו חול המועד דלא איקרי יו"ט אלין תפילין דדרועא דהא לית לסיהרא מגרמה כלום אלא מנהירו דיו"ט. הרי דחול המועד אינו קודש בעצמו רק מכח יו"ט וכמו שהלבנה מקבל מהחמה. ושם קודש מונח על מקור קדושה. לא כמו קדוש שהוא על האיש המתואר בקדושה. וע"כ אין שם תואר קודש אלא יו"ט שעצמותו קדושה. אבל חול המועד שבעצמו חול והוא מקודש מקדושת יו"ט כמו הירח שמקבל אור משמש. אין לקרותו קודש רק [מקרא קודש או] קדוש. על כן מברכין בין קודש לחול. והוא בבחינת עצמותו. ועיין בזוה"ק משפטים בפסוק ואנשי קודש תהיון לי. סוף דבר נתברר היטב בראיות שחול המועד חייב בקידוש בתפלה כמו שאר ימים טובים. ועוד יותר מיום הכיפורים ועצרת וראש השנה: מג) העולה מזה שאין לנו שום טעם לחייב חול המועד בתפילין. מאחר שאסור במלאכה דבר תורה. [בזה נדחה טעם הרא"ש]. וקידוש דעת רוב פוסקים דאינו אלא מדרבנן. ועוד דגם חול המועד חייב בקידוש בתפלה כמו יו"ט. [בזה נדחה טעם הריטב"א]. ולא נשאר לנו רק ראי' אחת של הריטב"א דבכל מקום שנזכר שבתות ויו"ט אין חול המועד בכלל כנ"ל לשונו ובאמת שזה קשה אף להרא"ש שסובר חול המועד חייב בתפילין שהוא מודה דלר' יוסי הגלילי עכ"פ חול המועד לאו זמן תפילין. והלא ר' יוסי הגלילי נמי אומר רק שבתות וימים טובים. מד) אולם לאחר העיון בזה. נראה דבאמת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא לא מיעטו אלא יו"ט ולא חול המועד. ולית הלכתא כוותייהו וכמו שיתבאר ויתיישב גם דברי הרמב"ם שפסק לילה לאו זמן תפילין כר' יוסי הגלילי מדכתיב מימים ימימה. ואף על פי כן כתב דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין מדכתיב והי' לך לאות וקשה תיפוק לי' מימים. ומה שתירץ בכ"מ שבזה פסק הלכה כר' עקיבא. קשה דאין ראי' בזה מר' עקיבא שהוא לא יליף מקרא דמימים משום דלא נאמרה חוקה זו אלא לענין פסח בלבד. ובזה לית הלכתא כוותי'. גם קשה טובא לדעת הרא"ש שיהי' פירוש ימים טובים בדר' יוסי הגלילי פי' אחר מבדר' עקיבא בסוגיא אחת זה אין הדעת מקבלו: מה) אך לפי דרכינו יתיישב הכל בעז"ה. ונציע סוגיא אחת דכריתות ריש פרק מחוסרי כפרה (דף ט':) תנו רבנן גר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחולו של מועד. ר' עקיבא אומר כישראל ביו"ט. ר' יוסי אומר כישראל בחול. ר"ש אומר אחד גר תושב ואחד עבד ואמה התושבים עושים מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול ע"כ. ובמכילתא הובא בילקוט פ' משפטים וינפש בן אמתך זה עבד ערל וגו'. והגר זה גר תושב הרי הוא בשבת כישראל ביו"ט. הלוקח עבדים ערלים מן העכו"ם הרי הם בשבת כישראל בחול המועד דברי ר' יוסי הגלילי. ור' עקיבא מחליף ע"כ. והיינו שר' עקיבא סובר דגר תושב כישראל בחול המועד ועבד ערל כישראל ביו"ט. וזה היפוך גירסת הספרים שלנו דס"ל לר' עקיבא גר תושב כישראל ביום טוב: מו) ולענ"ד גירסת המכילתא עיקר ובש"ס שלנו נתחלפה הנוסחא וכך צ"ל. ת"ר גר תושב עושה מלאכה לעצמו כישראל ביו"ט. ר' עקיבא אומר כישראל בחול המועד ר"י אומר כישראל בחול וכו'. וכל אחד מיקל יותר עד ר"ש שמיקל מכולם. ואם תאמר מי יימר דנוסחת המכילתא עיקר. דילמא נוסחת הש"ס דילן עיקר. נראה לי בהתבונן בטעם מחלוקת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא דאמר גר תושב עדיף ולמר עבד ערל עדיף. ונראה לי דכל אחד הולך לשיטתו: מז) ואקדים מה שנ"ל ברור דלמה דקיימא לן כר' יוסי הגלילי לכם ולא לכלבים. בהמתו של ישראל ביו"ט אסורה לעשות לעצמה מלאכת אוכל נפש ביו"ט. וטעמא דידי דנהי דאתרבי בהמתו לשביתה. לא אתרבי למזונותי' שיהי' מצוה להרבות לה מזון בשבת ויו"ט. וראי' שמותרת לאכול מוקצה בשבת כדאיתא בשבת (דף קכ"ב.) עיין שם. וטעם מוקצה מדכתיב והכינו דפרש"י דסעודת שבת ויו"ט בעי הכנה דחשובה. אבל סעודת חול לא בעי הכנה. ומדחזינן דמזונות בהמה לא בעי הכנה. מוכח דסעודת חול חשובה. וכאלו עשתה מלאכה מיום טוב לחול ואסור וזה ברור: מח) ובזה יתבאר מחלוקת ר' יוסי הגלילי עם ר' עקיבא. דודאי מסברא הוא שיהי' עבד ערל אסור במלאכה טפי מגר תושב. וכן מוכח בש"ס כריתות הנ"ל דר' יוסי אומר גר תושב עושה מלאכה לעצמו כישראל בחול. ר"ש אומר עבד ואמה וגר תושב וכו' משמע דלר"י דוקא גר תושב עושה ולא עבד ואמה [דאל"כ היינו ר"ש] אלמא דעבד ואמה עדיפי וטעמא דאף שבעצמותם בני נח גמורים הם ולא עדיפי מגר תושב. מכל מקום הם קנינם של ישראל וכמו שביתת בהמתו של ישראל. וזה טעם ר' עקיבא שמחמיר יותר בעבד ערל שיהי' כישראל ביו"ט. אבל ר' יוסי הגלילי ע"כ אי אפשר לו לומר שיהי' עבד ערל כישראל ביו"ט. דאם כן איך מותר לו לעשות לעצמו מלאכת אוכל נפש דהוה כאופה מיו"ט לחול דסעודת חול חשובה. כיון