אבני נזר אורח חיים י

שבעצמו בן נח גמור הוא. והוא רק כמו בהמתו של ישראל וכנ"ל באריכות. והא אי אפשר שיהי' באמת אסור בכל המלאכות אפילו מלאכת אוכל נפש כשבת. דעל כרחך אינו מחויב בשביתה גמורה וכמ"ש התוס' בכריתות מדכתיב וינפש לא משמע שביתה גמורה. ע"כ מוכרח ר' יוסי הגלילי לומר דעבד ערל אסור רק כישראל בחול המועד. והיינו היתר דבר האבד דמותר אפילו לצורך חול. אבל ר' עקיבא לשיטתו דבביצה (כ"א:) איפלגו ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא ר' יוסי הגלילי אומר לכם ולא לכלבים ר' עקיבא אומר לכל נפש אפילו נפש בהמה במשמע. ע"כ ר' עקיבא מחליף. וגר תושב כחול המועד. ועבד ערל כיו"ט: מט) ונתברר מזה שכך צ"ל בספרים שלנו תנו רבנן גר תושב עושה מלאכה לעצמו כישראל ביו"ט. וזה דעת ר' יוסי הגלילי שבילקוט. ר' עקיבא אומר כישראל בחול המועד. ר"י אומר כישראל בחול ר' שמעון אומר אפילו עבד ואמה כישראל בחול. וברייתא נשנית בדרך מעלין בקודש. שכל אחד מרחיק יותר האומות מקדושת שבת עד ר"ש שהרחיקם כולם מכל וכל ונפלינו אנחנו גם במצות וקדושת שבת מכל וכל מכל העם אשר על פני האדמה. וזה ברור כשמש. מעתה נבוא לנידון דידן: נ) והנה דבר ברור דהא דכתיב ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם. הוא במה שמיוחדין ישראל בקדושת שבת מכל האומות. וכדאיתא בשמות רבה (פ' כ"ה) ובדברים רבה (פ"א סימן כ"א) נכרי ששמר את השבת חייב מיתה. אמר רב חייא בר אבא בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומשיחין זה עם זה מי שבא ומכניס ראשו ביניהם חייב מיתה. כך השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה שנאמר ביני ובין בני ישראל. לפיכך נכרי שבא ומכניס עצמו ביניהם חייב מיתה. הרי דהא דכתיב ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם. היינו במה שמיוחדין בו ישראל. וכן פרש"י בחומש אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם בהנחילי לכם יום מנוחתי למנוחה. ואם כן אם הי' הגר תושב גם כן מוזהר. לא הי' זה לאות שבחר בישראל: נא) מעתה מיושב דברי ר' יוסי הגלילי שמיעט שבתות וימים טובים משמע דוקא יו"ט ולא חול המועד וכמו שמדייק הריטב"א. והרא"ש הקשה שודאי אף חול המועד נתמעט שקרוי מקרא קודש. ביאור דבריו שאי אפשר לומר שלא מיעט אלא הקדושה היותר גדולה. דאם כן לא נמעט אלא שבת ואכתי יו"ט מנא לי'. אך לפי דרכינו ניחא. דהנה בירושלמי ברכות פרק הי' קורא דמאן דאית לי' דרשא דמימים ימימה אית לי' נמי דרשא דוהי' לך לאות. עיין שם שמקשה למה לי דרשא דוהי' לך לאות תיפוק לי' מימים. ומשני כל מלתא דלא מיחוורא מפיק לה מקראי סגיין. והתינח בקרא דוהי' לך לאות דאינו מיותר. אבל קרא דמימים קשה מ' דמימים למה לי: נב) אך לפי דרכינו ניחא. דר' יוסי הגלילי לשיטתו במכילתא. גר תושב הרי הוא בשבת כישראל ביו"ט. ועל כן לא נוכל למעט יו"ט מקרא דוהי' לך לאות. כיון ששביתת יו"ט יש בגר תושב גם כן. ואין זה אות בין הקב"ה ובין בני ישראל כנ"ל באריכות. ואף אם תמצא לומר דביו"ט אין הגר תושב מצווה כלל. מכל מקום הרי ביו"ט לא כתיב אות רק בשבת. וכמו שפרש"י אות גדולה היא בינינו בהנחילי לכם יום מנוחתי למנוחה. וזה שייך בשבת. אלא משום שיו"ט גם כן אסור במלאכה כשבת ונמשך מקדושת שבת. וקדושת יו"ט ושבת חדא הוא וכמ"ש תוס ב"מ (דף צ'.) וזה לשונם בד"ה אבל ומשום דשבת ויו"ט חדא מלתא. והיינו דשורש כל מועדות הוא שבת. ועל כן הקדים שבת למועדות בפ' מועדות. חשיב גם כן אות וכמאמרם ז"ל מה ענין שבת אצל מועדות. לומר לך כל המחלל את המועדות כאילו חילל את השבתות. וכל המקיים את המועדות כאילו קיים את השבתות. וכיון דלא הוי אות אלא משום שהוא כשובת בשבת. ובשבת גופי' אין אות. רק מה שאסור אף במלאכת אוכל נפש דאין גר תושב מוזהר עליו. ואם כן איך יחשב יו"ט אות מה שאסור מלאכת עבודה והוא מעין שביתת שבת. שהרי אין ישראל מיוחדין בזה שהרי הגר תושב שובת גם כן ממלאכת עבודה בשבת.. ואף שאין הגר תושב שובת ביו"ט. מה בכך. הלא אין השביתה ביו"ט אות בעצמותו. רק משום דחשיב שביתת שבת יום שביתת הקב"ה. ובשביתת שבת ממלאכת עבודה הגר תושב גם כן מוזהר ואין זה אות היא ביני ובינכם. על כרחך איצטריך קרא דמימים למעט יו"ט דלא נפקא לי' מוהי' לך לאות. והא דאמר יצאו שבתות ויו"ט אף דקרא למעט ליו"ט אתי. מכל מקום שבת ממילא נתמעט שהוא עוד חמור מיום טוב. והשתא לא נוכל למעט וזול המועד דקדושתו קלה מיו"ט. והא דמיעט יו"ט. משום דלשבת לא אצטריך קרא דמוהי' לך לאות נפקא. אבל לר' עקיבא לשיטתו דאין גר תושב מוזהר אלא כישראל בחול המועד [ואף דעבד ערל לדידי' מוזהר כישראל ביו"ט אין זה רק מכח ישראל כמו בהמתו ואין זה ממעט אות ישראל]. על כן שפיר נפקא לי' ימים טובים מוהי' לך לאות. אבל חול המועד לא נתמעט אף שאסור בעשיית מלאכה. כיון שהגר תושב מוזהר בשבת כישראל בחול המועד. על כן לא מיעט אלא שבתות וימים טובים ולא חול המועד. וכל זה ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא לשיטתייהו דגר תושב יש לו שביתה לעצמו בשבת: נג) אבל רשב"י לשיטתי' בכריתות אחד גר תושב ואחד עבד ואמה עושים מלאכה לעצמם כישראל בחול ע"כ אף חול המועד אות הוא ביני וביניכם ע"כ ס"ל בספר הזוהר דחול המועד אסור בתפילין שהם גם כן אות. מעתה מאחר דאפסקא הלכתא בכריתות כר"ש ע"כ הלכה כר"ש בספר הזוהר בזה ודלא כר' יוסי הגלילי ור' עקיבא: נד) ובזה ניחא מה שהביא הרמב"ם קרא דוהי' לך לאות אף דפסק כר' יוסי הגלילי. דהא לר' יוסי הגלילי גם כן אצטריך קרא דוהי' לך לאות. דאל"כ לא הי' נתמעט אלא שבת לבד. אלא דר' יוסי הגלילי לשיטתי' לא הי' יכול למעט אלא שבת ולא יום טוב על כן למד מקרא דמימים. אבל לדידן דאין לגר תושב שום שביתה. סגי בקרא דוהי' לך לאות לבד ליום טוב גם כן. ובקרא דמימים לבד לא סגי. בלא קרא דוהי' לך לאות. על כן לא הביא קרא דמימים למעט שבתות וימים טובים כלל. אלא קרא דוהי' לך לאות נה) נתברר מזה שדעת המניחים תפילין בחול המועד יש לו פנים בהלכה ור' עקיבא ור' יוסי הגלילי סוברים כן אלא דלית הלכתא כוותייהו. וזה מבואר מפסק הלכה שנפסק להדיא בש"ס כריתות. ומבואר בכל הפוסקים. וקם דינא דחול המועד לאו זמן תפילין: נו) ודעת הרמב"ם צ"ע שלכאורה נראה דעתו דחול המועד זמן תפילין מדכתב למעט רק שבתות וימים טובים ולא חול המועד וכדיוק הריטב"א