אבני נזר אורח חיים ח

תפילין שבת נמי זמן תפילין. אי קסבר שבת לאו זמן תפילין. לילה נמי לאו זמן תפילין. דמהיכא דממעטי שבת מהתם ממעטי לילות. דתניא ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימום פרט לשבתות וימים טובים דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר לא נאמרה חוקה זו אלא לפסח בלבד. נפקא לי' מהיכא דנפקא לי' לר"ע דתניא ר' עקיבא אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים ת"ל והי' לך לאות על ידך וגו' מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות פרש"י נפקא לי' כלומר לעולם קסבר לילה זמן תפילין הוא ושבת ממעט לי' מהיכא דנפקא לי' לר' עקיבא. שהן עצמן אות. בין הקב"ה לישראל דכתיב כי אות הוא וגו': לד) והנה ראש המדברים בזה הוא הרא"ש בהלכות קטנות (סימן ט"ז) ותוכן דבריו דתחילה הוה מסתבר דאף חול המועד לאו זמן תפילין דחשיבי אות בפסח דאסור באכילת חמץ ובסוכות דחייב בסוכה. אך שהביא ראי' מירושלמי דמ"ק (הוא הירושלמי שהבאנו בתחילת התשובה] דחול המועד זמן תפילין ולא מסתבר לומר דהירושלמי ס"ל שבת ויו"ט זמן תפילין ויחלוק על כל הני אמוראי. ע"כ חזר בו ואמר דאות ימים טובים היא שמירה מעשיית מלאכה דומיא דשבתות. ובס' העתים בשם גאון דחול המועד אסור להניח בו תפילין. ונראה דאין לסמוך על האי פיסקא. דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולר' יוסי הגלילי דדריש מימים פרט לשבתות וימים טובים ודאי אף חול המועד בכלל שקרוין מקרא קודש. אבל לר' עקיבא דנפקא לי' מוהי' לך לאות. אין חול המועד בכלל כיון שמותר בעשיית מלאכה מן התורה. ויש שמניחין תפילין בלא ברכה בחול המועד והמברך לא הפסיד עכ"ד הרא"ש ז"ל: לה) והנה הראי' מירושלמי כבר ישבנו אותה לעיל והראינו לדעת דע"כ רש"י ס"ל פי' אחר בירושלמי. ואם כן נשאר סברת הרא"ש בתחילה דאף חול המועד הוי אות משום איסור אכילת חמץ וסוכה ובאמת שלענ"ד הקלושה יש לפקפק בזה. שהרי לא כתיב אות ביו"ט כלל. רק בשבת דכתיב כי אות הוא ביני וביניכם. אלא משום דשבת הוי אות משום איסורו בעשיית מלאכה ויו"ט נמי אסור בעשיית מלאכה חשיב יו"ט נמי אות. אבל אין לומר דחשיבי אות איסור אכילת חמץ וסוכה שאינם בשבת כלל: לו) איברא דעיקרא דמלתא דחול המועד מותר בעשיית מלאכה מן התורה הוא דעת ר"ת ורמב"ם. ואין כן דעת שאר מחברים שרש"י ז"ל במו"ק (דף י"ג.) בד"ה משום דאיסורא דאורייתא הוא דעתו להדיא דאיסור עשיית מלאכה בחול המועד דאורייתא הוא. אלא דאיסור כוון מלאכתו לאו דאורייתא עיין שם. וכן הכריעו הרמב"ן והריטב"א ז"ל בראיות דאיסור מלאכת חול המועד דאורייתא. ואחריהם הגדיל הארי' דבי עילאה בספרו טורי אבן למסכת חגיגה במילואים ודחה ראיות ר"ת בדברים נכוחים והביא ראיות מוכרחות. אשר לענ"ד אין להשיב עליהם דאיסור מלאכה בחול המועד דאורייתא ומעתה אין מקום להסתפק דודאי חול המועד חשיב אות ופטור מתפילין: לז) אך ראיתי להריטב"א ז"ל בפ' ואלו מגלחין שחייב בחול המועד בתפילין ואף שהוא סובר איסור מלאכה בחול המועד מן התורה. וז"ל הריטב"א אחר שהביא דעות הפוסקים אם חול המועד זמן תפילין ושר"ש כתב דחול המועד זמן תפילין. כתב ונראין דברי הר"ש ז"ל דכל היכי דאמרינן בש"ס וימים טובים היינו יו"ט ממש כדאיתא במסכת ברכות גבי טעה ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון וגבי בירך על היין שלפני המזון ולא עוד אלא דבימים טובים לא כתיב בהו אות אלא דאתקיש לשבת כדכתיב אלה מועדי ד' ומדכתיב נמי אם שבתותי תשמורו כי אות הוא ואלו הן ימים טובים הם גם כן מקודשין ומברכין בהם ברכת קידוש כעין זכור דשבת. וזה נראה ברור ויש מחמירין לחוש לדברי שניהם וכו': לח) ולפענ"ד יש להשיב על כל דבריו דודאי חול המועד איתקש גם כן בהקישא דאלה מועדי ד' דכולהו מועדות נינהו. ומה שתלה אות יום טוב בברכת קידוש ודאי אינו הלכה לדעת הה"מ וכל האחרונים דקידוש יו"ט דרבנן. ואיך אפשר דקידוש דרבנן יפטור מחיוב תפילין דאורייתא וכמ"ש הרא"ש בטעם חול המועד זמן תפילין משום דלשיטתו מותר במלאכה מן התורה ולא ראיתי שום פוסק שיאמר דקידוש יו"ט מן התורה. וגדולה מזה כתבו התוס' שבועות (דף י"ג.) בד"ה לא קראו מקרא קודש וז"ל פי' בקונטרס שלא קיבלו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויום הכיפורים ואין נראה דלא אשכחן ברכות ביום הכיפורים דליהוי דאורייתא עכ"ד. הרי דאפילו יום הכיפורים דקדושתו כמו קדושת שבת וקי"ל דחשיב קדושה אחת עם השבת. אעפי"כ אין בו חיוב קידוש דבר תורה [דא"ל כלל טעם התוס' משום דאין בו כוס. שהרי התוס' כתבו בכמה מקומות דקידוש על הכוס דרבנן. וכן הסכמת הפוסקים ופשוט]. וטעמא נראה לי דלענין זה לא נוכל למילף יום הכיפורים משבת. דשאני שבת שאין בו קידוש ב"ד, כדאיתא בקידושין (דף ל"ז:) מושבות דכתב רחמנא גבי שבת למה לי. ומשני מהו דתימא הואיל ובענינא דמועדות כתיבא תיבעי קידוש ב"ד כי מועדות קמ"ל. על כן חייבה תורה כל יחיד לקדש. אבל ביום הכיפורים ויו"ט סגי בקידוש ב"ד. והריטב"א ז"ל לטעמי' שהביא דברי רש"י אלו במסכת שבועות ולא השיג עליהם. וכתב שלמדנו מכאן לברכת מועדות מן התורה. ואם כן לדידן הא, דריטב"א ליתא: לט) ועוד דאפילו לשיטת רש"י דקידוש יום הכיפורים מן התורה ונאמר דגם קידוש יו"ט מן התורה [הגם שיש לומר דיום טוב ודאי לא גמרינן משבת כמ"ש הפוסקים לענין שביתת עבדו והתוס' ריש פסחים דהבערה ללאו אינו ביום טוב]. הרי הדבר ברור דגם ברכת חול המועד מן התורה כיון שרש"י ז"ל פי' מקרא קודש לומר מקדש ישראל ויום הכיפורים. והרי חול המועד קרוי מקרא קודש כדאיתא בחגיגה (דף י"ח.) מה לחול המועד שקרוי מקרא קודש: מ) ועוד נראה ראי' ברורה ומפורשת דברכת חול המועד הוא חיוב גמור כמו יום הכיפורים ואי יוהכ"פ דאורייתא אף חול המועד דאורייתא. מהא דאיתא בעירובין (דף מ':) רב ושמואל דאמרי תרווייהו אינו אומר זמן אלא בשלש רגלים. מיתיבי תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר' יהושע אומר שבעה אלו שבעה ימי הפסח שמונה אלו שמונה ימי החג כשהוא אומר וגם לרבות עצרת ראש השנה ויום הכיפורים מאי לאו לזמן לא לברכה ע"כ. ואי אמרת דברכת יום הכיפורים מן התורה וכן עצרת וראש השנה וחול המועד מדרבנן. אם כן איך יהי' חול המועד נזכר עיקר בכתוב לשבעה לשמונה. ועצרת ראש השנה ויוהכ"פ ברבוי בעלמא מוגם. ויהי' יציבא בארעא. אלא ודאי לפי שיטת רש"י כמו שברכת יום הכיפורים מן התורה כן ברכת חול המועד. וכולהו מדכתיב מקרא קודש ילפינן להו. ומה שלא תיקנו בו חכמים קידוש על הכוס. משום