אבני נזר אורח חיים פא

המצוה. דמילה בלילה אינה מילה כלל. ואף דסוף סוף כיון שהוסר מקצת הערלה ששייר. שוב מקיים כל המצוה בתחילת מילה שעשה ביום. ליתא דזה דומה לנזיר ששייר בגילוח שתי שערות ושוב נשרו ואפילו אחת מהם. לא קיים מצות גילוח. כיון שבסוף נעשה מאליו. והכא נמי לא מקיים כל המצוה בתחילת מילה שביום על ידי מילת הלילה. דחשיב כמאליו. אלא ודאי גם דם שנטף בתחילה חשיב דם ברית וחייב תיכף: ו) רק כך יש לשאול דבזה שוב דומה לדברי תוס' פרק ב' דחולין בשוחט סי' א' לא חשיב מתקן. ומה שאמרתי דהכא דומה להוציא כזית משני זתים כיון שאם ינטל השני. הכא אם ינטל מקצת הערלה הנשאר. בודאי יצא עוד דם. ואין צריך לדם שהוציא תחילה. וממה נפשך לא תיקן בדם שהוציא. שאם לא יגמור אין כאן מילה. ואם יגמור יהי' דם אחר אך זה אינו דאנן אליבא דרמב"ם קיימינן והוא ז"ל כתב בפי' המשניות פרק קמא דחולין דחייב בסימן ראשון וחולק על תוס' פרק ב' דחולין. גם בלאו הכי אין זה שאלה כל כך: ז) ומה שכתב רמב"ם אם לא השלים עד מוצאי שבת. אורחא דמילתא נקט. דבזה משכחת בפשטות שהי' חושב שיש שהות ביום ומל. והמבינים התרו בו שהי' בדעתם שאין עוד שהות. ואחר כך באמצע מילה ראו היטב שהוא לילה. כמו שהבינו תחילה. אבל המוהל שחשב שיש שהות ובאמצע מילה שעיניו בתינוק ולא בכוכבים בודאי לא הבין שהוא לילה. ומסתמא גמר. גם יש לומר דאם לא גמר ודאי חייב דלא נעשה המצוה ועדיין הוא ערל כמו שהי'. אך אם גמר בלילה הרי יצא מערלות. ואף לרמ"א דמל בלילה צריך להטיף דם ברית. הכא הטיף דם ברית ביום ויצא מערלות הוצרך להשמיענו דחייב ואף שאם הי' פטור בזה גם כשלא גמר הי' פטור כיון שבידו לגמור. כמו אם התחיל באמצע יום דפטור דיכול לומר עבידנא פלגא דמצוה, מכל מקום עיקר החידוש מה שחייב אם גמר. סוף דבר. כת"ר כתב שברמב"ם מבואר להדיא ואינו כן. והוא דקדוק קלוש ועל כיוצא בזה ראוי לומר דקדוקי עניות מעבירין כו' להמציא דין שמוקצה מן הדעת לחייב בגמר שעשה במוצאי שבת: ח) ומה שכתב עוד דאפילו לשאר פוסקים אין חיוב במילה רק על הדם. הם דברים רחוקים ויש כמה תשובות על זה ועמל הוא בעיני להאריך בזה. ועיין בעל המאור פרק האורג מפורש להדיא דחיוב מילה שדוחה הערלה מן הבשר. הנה דחיוב על הערלה לא על דם ברית: ט) מה שכתב ליישב כוונתו במה שכתב דאילן אינו מחבר על פי הירושלמי דבית אינו מחבר כלי מחבר. הנה דתלוש יותר מחבר ממחובר. מי לא ידע שזה כוונתו. אך אמרתי דמכל מקום אילן יותר מחבר. משום שבטלים לאילן שגדל בו כמו דבש לכוורת ומה זה ענין לבית שאין החמץ גדל בו. וקל וחומר. אם כלי תלוש מחבר משום שהכל עשוי לצורך החפצים והיא טפילה לחפצים היא מחברם, קל וחומר אילן שגדלים עליו שבטלים אל האילן. וזה יותר מטפל כל שכן שמחברם. י) אשר תמה על הצל"ח פסחים (פ' ע"א). דהזאת שלישי אין בו מתקן גברא מהזאת כהן גדול דאף בשלישי הי' אסור בשבת. גם אנכי תמהתי עליו בזה. יא) מה שכתב ראי' לדברי דאין חיוב בעשה בשבת שתיעשה מלאכה בחול. ממנהג שמבשלים קטניות מיום טוב לשבת ולא הגיעו לחצי בישול כי אם בלילה דליכא הואיל. קשה להביא ראי' ממנהג שלא הוזכר בשלחן ערוך. ואולי הוא מנהג נשים. ובחי' לדיני עירוב תבשילין דברתי מזה. ואני מסופק אם המנהג יתוקן גם לפי דבריי. כי אפשר יצטרף יום טוב לשבת לאסור לכתחילה מן התורה אף שאין בו חיוב. כהא דכריתות בעושה בבין השמשות שבין שבת ליום הכיפורים שאומרים שמא חצי' עשה בשבת וחצי' ביום הכיפורים. זה לענין חיוב הואיל וחלוקים לחטאות ולמלקיות. אבל לאיסור אפשר מצטרפין, ואם כן תחילתו ביום טוב [בדליכא הואיל] וסופו בשבת יאסור מן התורה ולא יועיל עירוב תבשילין. ולא מצאתי גילוי לדין זה. וקצת יש להוכיח מרא"ש באיסורין מבטלין זה את זה לענין לכתחילה: יב) נראה לי עוד משמעות שאם עשה בשבת שתיעשה מלאכה בחול פטור מחולין (דף קט"ו) בתוד"ה חורש [בסוף הדיבור] שהקשו בהא דפרש"י דחסימה לאו חסימה גופה אכיל אלא הבא מכחה וילפינן משבת שאין הבא מכחה קודש, והקשו בתוס' דלמה לא יחשב בישול בשבת תועבה גופה כמו בישול בשר בחלב. ואם איתא דעשה בשבת שתיעשה בחול חייב. אם כן אין מה שנתבשל בשבת מעלה ומוריד לענין איסור שבת דממה נפשך אם עשה המעשה בחול הא מותר. ואם עשה בשבת אפילו תתבשל בחול. יתחייב. ואינו דומה כלל לבישול בשר בחלב שהבישול בעצמיות תועבה. רק אם נתבשל מאלי' אין כאן מי לחייב. אבל הכא הבישול בעצמו בשבת אינו איסור רק אם עשה המעשה בשבת האיסור על העושה. והבישול מכח המעשה איסור. אלא ודאי אם הי' מתבשל בחול לא הי' איסור מן התורה. רק מכח שמתבשל בשבת והבישול בעצמו תועבה הוא: יג) ומה שכתב בענין דברי רא"ש ביצה והביא ראי' מרא"ש פרק כל כתבי. ראי' זו יש לדחות. אך מה אדבר בזה מאחר שדעת הרא"ש בזה נעלמה ממני. יד) אך מה שהקשה למה יתחייב אף יוסיף להבעיר שמן יותר מאחר שנשאר משמן ראשון. אינני מבין דבריו כלל. גם מה שכתב שהוא רק מקיים השלהבת אינני מבין דבריו כלל. וכי לא ראה דברי הש"ס ברכות גבי נר ששבת שבכל שעה מתחדש השלהבת ואתוספתא דהתירא מברך: סימן נ. להרה"ג הנ"ל: א) מה שכתב מס' פנים יפות פרשת תצא דאין חיוב בזריעת כלאים אלא בשנשרש. ומה שחלקתי בספרי אגלי טל מלאכת זורע סק"א בין זריעת שבת בין זריעת כלאים [דאפילו אם תמצא לומר דכלאים אינו מתחייב אלא בהשרשה אין מזה ראי' לשבת] מהא דמנחות דמקשה הש"ס שתתיר משעת זריעה. ומשני בשדה כתיב. על כן חלקתי בין זריעת כלאים דהוא זריעת