אבני נזר אורח חיים ז

אלא שהוא דבר הלמד מענינו מתפילין דלא משכחת לה בתוך המועד. וכ"כ הריטב"א בשם הר"י ז"ל: כד) ובאמת שזה קשה לדעת הטור שמפרש הברייתא בלתוך המועד. ומתני' בלאחר המועד ואיך סתמו דבריהם כל כך. גם לא פי' הש"ס לומר זה בתוך המועד זה לאחר המועד. אך אם נאמר דחול המועד לאו זמן תפילין אין דוחק לומר כן דח"ק כהלכתא חול המועד לאו זמן תפילין הוא דבר הלמד מענינו מתפילין. ור' יהודה אף דס"ל שבת זמן תפילין הרי בא לחלוק על הת"ק. ע"כ מיירי בלאחר המועד דקאי בי' ת"ק. אבל ברייתא דת"ק הוא ר"מ ועלי' קאי ר' יהודה דסבירא להו שבת זמן תפילין. סתמא בצריך לתוך המועד ור' יוסי ע"כ מתיר אפילו בלאחר המועד. סוף דבר לענ"ד מסוגיא זו נראה להלכה חול המועד לאו זמן תפילין כה) עוד הביאו הפוסקים ראי' דחול המועד זמן תפילין ממתניתין דביצה בסוף פ"ק זה הכלל כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו. ומקמי הכי במשנה משלחין כלים כו' והן לצורך המועד. ובגמרא רב ששת שרא לשדורי תפילין ביו"ט ומקשה והאנן תנן כל שנאותין בו ביו"ט כו' ומשני ה"ק כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביו"ט ע"כ. ופרש"י דלאתויי תפילין אתא דאי נמי מנח להו ליכא איסורא. אבל סנדל המסומר לא דלא נימא מדשרו רבנן לשלחו מותר לנעלו. והקשה באור זרוע על פי' זה מרישא דתני שהן לצורך המועד. ע"כ פי' באור זרוע דהאי נאותין בו בחול. היינו בחול המועד ולאתויי תפילין דצורך חול המועד הוא ומזה הוכיח דחול המועד זמן תפילין: כו) איברא דהב"י (סימן תקט"ז) בשם בעל השלמה יש שואלים האיך שרי לשדורי תפילין הא לא הוי צורך יו"ט ואפילו במועד אמרינן אין מביאין כלים מבית אומן אלא לצורך המועד כ"ש ביו"ט. י"ל כיון ששמח בהן עכשיו צורך יו"ט הוא. א"נ שרוצה ללמוד בהם תורה אי נמי שרוצה להניחם לנטורי נפשי' עכ"ד ולפי זה אין ראי' לאור זרוע: כז) אך על שני תירוצים אחרונים קשה לי. דאם כן ל"ל לש"ס למימר כל שנאותין בו בחול: הא נאותין בו ביו"ט. אך תירוץ ראשון הוא תירוץ התוס' שבת (דף ס') דכשיש לו דבר מוכן ליהנות בו אף שלא יוכל ליהנות בו ביו"ט שמחה הוא אצלו תיכף. אבל סנדל המסומר אסור לשלחו דלאו שמחה הוא לו כיון שאירע בו תקלה. ואם כן אין ראי' לתירוץ אור זרוע: כח) ולדידי קשה לי טובא לפי' האור זרוע. חדא דאיך מצינו בשביל צורך חול המועד יהי' מותר ביו"ט. ועוד סנדל המסומר נמי יוכל ללבשו בחול המועד. ועוד ימים אחרונים של יו"ט ועצרת וראש השנה מאי איכא למימר: כט) מיהו בזה יש לומר הואיל בימים ראשונים שרי וכו' וכההוא דביצה (דף י"ח:) הואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי. ואף דהכא ימים חלוקים הם הא אמרינן שם דליכא מידי דבשבת שרי וביום הכיפורים אסור. והש"ס מדמה לה להאי דקודם טיבול אלמא דלאו דוקא משום דשבת חמור. דאם כן האיך מדמה האי דקודם טיבול. וכן לאו דוקא משום דיום אחד. דאם כן איך מדמי הא דמותר בשבת מותר גם ביום הכיפורים: ל) אך ראיתי בתשו' שא"ר (סימן ק"ג) שכתב דבעלמא בשני ימים חלוקים שלא אמרינן הואיל עיין שם וכן נראה לי עיקר. ונ"ל דהיינו טעמא כי ידוע שורש כל המועדות הוא שבת שעל כן בריש המועדות כתיב שבת. וכיון שיו"ט תלוי בשבת. ממילא הוה לי' שבת לגבי יו"ט כגוף אחד. כיון שיו"ט ענף השבת. וכעין מתני' דמנחות התודה מפגלת הלחם כיון שהלחם ענף התודה חשיב התודה לגבי הלחם כגוף אחד עיין שם היטב. והכי נמי ממש בנידון דידן ודו"ק. ואין ראי' מהא דשבת ויום הכיפורים על יו"ט ויו"ט. ואם כן קשיא על האור זרוע. ודוחק גדול לומר דרב ששת שרא דוקא ביומא טבא קמא ומתני' נמי לאתויי יומא טבא קמא: לא) עוד ראיתי בגליון הגמרא נרשם מירושלמי. וראיתי שכן כתב שם במשנה אף על פי שאינם לצורך המועד. ואם כן הגי' עוד ראי' ממשנה זו דחול המועד לאו זמן תפילין. ומכל מקום הרמב"ם וכל הפוסקים שהעתיקו דין שמותר לשלוח תפילין ביום טוב ולא חילקו בין ימים ראשונים של פסח וסוכות בין שאר ימים טובים ברור דלית להו פי' האור זרוע ואין לחוש לו כלל: לב) ואחר שיישבנו כל המקומות שהביאו ראי' מהם המחייבים להניח תפילין בחול המועד מעתה בא נבא לעיקר הלכה דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין במקומה. אולי נוכל לברר מתוכה אם חול המועד בכלל כי מאוד קשה לומר כי הלכתא רבתי כזו לא תהי' מתבררת מתוך התורה הנגלית לנו ולבנינו שהיא עיקר תורתינו שניתנה לנו מסיני להורות מתוכה. והנסתר לפנימיות וסוד טעמי המצות ליחודי סגולה. והלכה זו יהי' הוראתה מתוך ספר הזוהר לבד. גם ידוע כי חכמת הקבלה נקראת נשמת התורה המתפשטת בתוך הלכות תורה שבעל פה שהם גופי תורה. וכמו שכל כחות נשמה נראים באברי הגוף כן נראים פנימיות טעמי המצות שבזוהר בתוך התורה הנגלית. ובעל כורחין מאחר שהזוהר פסק דחול המועד לאו זמן תפילין מחויב להתברר זה מתוך סוגיית הש"ס. ובאמת קשה לומר גם כן שלא יהי' שום מאן דאמר בגמרא שיאמר דחול המועד אינו אות ומחויבין להניח בו תפילין. דאם כן יהיו הנוהגים להניח בו תפילין בטעות גמור. וכפי הנראה קודם שנתגלה ספר הזוהר היו כל ישראל נוהגין להניח בו תפילין. ואם כן היו כולם ח"ו בטעות גמור וזה גם כן אי אפשר. וגם שנאמר דרשב"י יחיד הוא בדבר שאומר דחול המועד לאו זמן תפילין וחכמים חולקין עליו בזה והלכתא כוותייהו. גם כן אי אפשר שבזה יפה טען בעל משנת חסידים בקונטרס תפילין דמארי עלמא שחיבר דאם כן איך יחמיר רשב"י בעונש גדול על המניחין תפילין בחול המועד מאחר שאין הלכה כמותו. ומצינו שהוא בעצמו הזהיר שלא לעשות כמותו במקום שאין הלכה כמותו. ואיך יניא את לב בנ"י לבלתי הניח בו תפילין מאחר שאליבא דהלכתא מחויבין להניח בו תפילין עכ"ד. אולם בחמלת ד' עלי יגעתי ומצאתי תאמין שת"ל מצאתי דרך נכון לבאר דאפסקא הלכתא בש"ס דחול המועד לאו זמן תפילין ומכל מקום גם האומרים חול המועד זמן תפילין הגם דקי"ל שבת ויו"ט לאו זמן תפילין. הוא גם כן דעת תנאים. אלא דלית הלכתא כוותייהו וזה החלי בעזר החונן לאדם דעת: לג) והנה בש"ס מנחות (דף ל"ו.) דרבה בר רב הונא מצלי בהו בתפילין באורתא. ומי אמר רבה בר"ה הכי והאמר רבה בר רב הונא ספק חשיכה ספק אינה חשיכה לא חולץ ולא מניח הא ודאי חשיכה חולץ התם בערב שבת איתמר. מאי קסבר אי קסבר לילה זמן