אבני נזר אורח חיים עט

דעקירה צורך הנחה דלא חל למפרע רק אחר כך אין שום היתר גם לתוס' (ולקמן יתבאר שראיות הר"ן דרבוי במלאכה לחולה אסור מן התורה ממנחות ברורה]: ב) ואשר כתב ממה שאין מדקדקין להדליק נר קטן דוקא אם יש מוכן. בודאי כל שצריך לצורך החולה אין מדקדקין אולי יצטרך גם אחר כך ואף אם לא יצטרך הלא הי' מותר משום הואיל על כן אין מדקדקין בדרבנן בחולה שאין בו סכנה. כא) ומ"ש דאם כן גם בשבת לאחר שעבר צורך החולה יכבהו על ידי נכרי כמו רדיית הפת קודם שתאפה, זה אינו כלום דהתם מתירין משום איסור סקילה או איסור חטאת. אבל הכא מה איסור עשה. הלא לצורך חולה שיש בו סכנה הדליק: כב) ומ"ש דאם כן אם הדליק יצטרך לכבותו על ידי נכרי ולא מצינו שר' יוסי בן אלישע שקרא והטה שכיבה על ידי נכרי, זה אינו ראי' דעד שיבא הגוי אפשר כבר כלה ההבער שנעשה ע"י הטייתו. אך לעיקר הדין אני אומר דודאי אף בהדליק בשוגג אין אומרים לגוי לכבותו. ולא מבעי' למה שהוכיח הר"ן ריש שבת דרדיית הפת לאו שבות נינהו אלא עובדין דחול בעלמא. דאין ללמוד מזה על שבות גמור. אך אף לרש"י שכתב דרדיית הפת שבות ונגזרה במנין. על כל פנים קיל משאר שבותים מדהתירו לצורך שבות. ועוד כמו שכתב הר"ן פרק חבית בהא דאסור לכבות על ידי גוי משום דבהול ואתי לכבויי. הכא נמי דבהול מאוד דכל רגע ורגע הוה חילול שבת מחדש. ואם תאמר איך יעבור על איסור שבת כדי להציל מחילול שבת. הא לא תברה דזה חילול אחד וזה חילולים הרבה. והרי ר"א אמר ירד מן האילן בשבת דמוטב שיעבור פעם אחת משיהי' כל היום באיסור. אבל ממה שאינו מחויב לכבותו במוצאי שבת מזה ראי' גמורה: כג) מה שרצה כת"ר ליישב שיטת התוס' דריבוי במלאכה הכל חילול אחד מקושית הר"ן ממנחות (דף ס"ד.) שטעם התוס' דאזלי לטעמייהו סוף פרק אמר ר' עקיבא במוציא קופת הרוכלין דאינו חייב אלא אחת אפילו נודע לו וחזר ונודע לו אינו חייב אלא אחת דאוכלין שבתוך הכלי אפילו כפרות אין מחלקות, ועל כן רבוי בשיעורא באוכלין שבתוך הכלי מותר. מה שאין כן בהא דמנחות (דף ס"ד.) שאין הגרוגרות בתוך כלי אחת. וכבר השבתי עליו דמאחר שהם בעוקץ אחד הוה חיבור יותר. דאפילו לענין טומאה הוי חיבור. וראי' הא דחולין (דף קי"ט.) בקילחא. וכת"ר רצה ליישב דבריו דתחילה כשהי' על האילן לא הי' נחשבים אחת. וליתא דאדרבה כשהי' מחוברים לאילן הי' בטלים לאילן כמ"ש רשב"ם ב"ב (דף ס"ו.) בדבש שבתוך הכוורת שבטל אל הכוורת. והוא הדין בפירות שעל גבי האילן שבטלים לאילן. ועיין בספר אגלי טל מלאכת קוצר ס"ק כ"א אות ט' ומלאכת גוזז סק"ז ד"ה אך. והוא יותר חיבור מחיבור פירות בענף אחד שהענף מפסיק בין הפירות. מה שאין כן באילן שהפירות נחשבין כאילן והכל אילן אחד. אך בנידון דידן אין נפקא מינה בזה דאף לתוס' שני חלולים הם לגמרי כיון שאינם בזמן א' כנ"ל כד) והראי' מפורשת שהבאתי בספרי אגלי טל שם מהא דברכות (דף נ"ג.) לענין נר ששבת דעמוד שני אינו אסור רק משום גזירה ומבואר בפוסקים דבדיעבד בעמוד שני אין צריך לחזור ולברך, ובשלחן ערוך הרב ז"ל מלאדי משמע דאפילו הדליקו ישראל בשבת הדין כן, והרי דולק בחול מחמת שהדליקו בשבת ולמה יהי' מן הדין אי לאו משום גזירה נר ששבת: כה) ומה שרצה כת"ר לומר דכשדנין על הנר הולכין אחר הזמן שהנר דולק. אינו כלום. דלפי שיטה זו דעשה מעשה בשבת ונעשה המלאכה בחול חייב, אם כן אין במה שהנר דולק בשבת שום סרך עבירה. דממה נפשך אם עשה המעשה בחול הא מותר. ואם עשה המעשה בשבת אפילו דולק בחול חייב. ואין נפקא מינה כלל רק מתי עשה המעשה. אם כן למה יקרא הנר הדולק והולך בשבת יותר נר שלא שבת מנר הדולק והולך בחול. כיון שבשניהם נעשה המעשה בשבת: כו) ונראה לי עוד משמעות דאין חיוב אלא אם גם המלאכה נעשית בשבת. מהא דהבערה ביום טוב דבפשטות הענין הבערה נקרא מכשירין והתירו משום שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב ולמה יקרא אי אפשר מערב יום טוב *). ואין לומר דהיינו טעמא משום שמא יכבה קודם יום טוב. דמהיכא תיתי לחוש לזה עד שתאמר שבשביל זה הוי אי אפשר לעשותו מערב יום טוב, והגע עצמך. אם מדליק בשביעית בשמן מרובה שאף אם הי' מדליק מבעוד יום הי' דולק כל הלילה יהי' אסור להדליקם. [והרי הרמב"ם כתב דהוצאת אש ביום טוב אסור משום שזה אפשר מערב יום טוב. ולמה הא אפשר אם ימציא האש מערב יום טוב ונכבה עד שעה שיהי' צריך לה ביום טוב. ועל כרחך דלא חיישינן לזה, אם כן הדלקת הנר נמי יחשב איפשר מערב יום טוב]. אך לא קשה מידי דאף אם ידליק מבעוד יום הרי דולק והולך ביום טוב ונעשית המלאכה ביום טוב. נמצא שהמלאכה על כרחך תיעשה ביום טוב על כן מותר. ואף שאם הי' דולק מבעוד יום גם בשבת הי' מותר. אנן לא חיישינן ביום טוב מה שאפשר לעשות בהיתר בלא מלאכה. רק שיהי' הזמן קבוע ביום טוב. ותדע שהרי כל מלאכות שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב נמי. הרי אפשר לעשותם בהיתר על ידי שנים או על ידי שינוי ואף על פי כן מותר. וכן שחיטת קרבן ציבור שדוחה שבת אף שכשר על ידי שנים אפילו לכתחילה לפסק הרמב"ם