אבני נזר אורח חיים עב

רום מעלתו בשם תשובות הב"ח. וכן נראה לי מאחר שמתירין לצורך כלה משום מצוה כל שכן במקום פסידא כנ"ל דמשום פסידא מתירין יותר כנ"ל: ו) עוד יש עצה שהמלוה ימסור מודעה בסוד לפני רו"מ שאף אם ישאר הוא הלוקח בליסטאציע אינו רוצה לקנותו. ותיכף אחר שבת ילך הוא אל הכפר ויקנה בחזקה דנעל גדר ופרץ, ויורהו רו"מ דיני חזקה. אך יהי' בסוד כדי שלא יבא אחר ויחזיק בה מקודם: דברי הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן מה. ב"ה אור ליום ה' ויגש תרנ"ה לפ"ק שלום לכבוד הרב המאה"ג חריף ובקי מגזע היוחסין מו"ה אפרים שלמה נ"י אבד"ק ליפנא: א) מכתבו הגיעני, ודבר הסוסים לא ידעתי מה הרעש הלא הדבר ברור להתיר במכירה חלוטה. ואפילו הצמח צדק האוסר לא אסר רק במכירה לשבת לבד כמו שכתב המגן אברהם בשמו סימן רמ"ו סק"ט וכן כתב הרב מלאדי בשלחן ערוך שלו. וכן המנהג פשוט. ובאמת היתר הפרי מגדים משום דבזמן הזה אין רשות הרבים רק כרמלית. יש לדון בו. שהרי אור זרוע כתב דאין רשות הרבים דאורייחא בזמן הזה כמ"ש בסי' נ"ג. והובא בתוס' ישנים (דף כ"ט). והנראה מלשון רשות הרבים דאורייתא דרשות הרבים דרבנן יש בזמן הזה. ועל כן חמור משבות שלא גזרו בבהמה. דזה מדרבנן מלאכה שאסור גם בבהמה. ואין הגזירה על הבהמה. רק עיר שאין בה ס' רבוא שגם כן יהי' רשות הרבים מדרבנן. וממילא אסור גם בבהמה. אך בסי' ש"ג דרשות הרבים שלנו כרמלית, וכן משמע בחי' רמב"ן פ' כיצד מעברין דלשיטה זו דאין רשות הרבים רק אם ס' רבוא עוברים חשוב כרמלית. שהקשה לחשוב בכלל מקומות הכרמלית עיר שאין בה ס' רבוא. וכן בתוס' רי"ד ריש פרק לולב וערבה דבתוך העיר לא הוי רשות הרבים אלא כרמלית. אך אם הי' בה ס' רבוא כו': ב) אך דעת התוס' רי"ד שם דחוץ לעיר בדרך המלך מעיר לעיר הוי רשות הרבים אף אם אין ס' רבוא עוברין. והרמב"ן הביא גם כן שיטה זו בחי' לעירובין שם. והגאון מקוטנא זלה"ה חידש זה מסברא דנפשי'. וראייתו הי' מרמ"א סימן ת"ד דבי"ב מיל אזלינן בספיקו לחומרא. אף שהמחבר פסק שם דבכרמלית אין תחומין דאורייתא. על כרחך חוץ לעיר הוי רשות הרבים גם לדידן: ב) ויש להביא ראי' עוד מהא דסימן שס"ה דאסור להשתמש בין הלחיין רק בפתוח לרשות הרבים, אבל לא בפתוח לכרמלית ולא הגיה רמ"א דלדידן דלית לן רשות הרבים בכל ענין אסור. משמע גם כן דמחוץ לעיר יש רשות הרבים. ועל כן אם המבוי בסוף העיר שפיר הוי פתוח לרשות הרבים. אך ברא"ש פ' אין צדין בבא מחוץ לתחום דאין צריך להמתין בכדי שיעשו דלא החמירו חכמים אלא בנעשה בו איסור דאורייתא. ולדידן ליכא רשות הרבים דאורייתא דליכא ס' רבוא. ואפשר לומר דרמ"א כדעת אור זרוע דרשות הרבים דאורייתא לית לן כנ"ל. אבל רשות הרבים דרבנן אית לן. ועל כן בין הלחיים דהוי כרמלית לאו רשות אחת הוא עם חוץ לעיר ודומה לפתוח לרשות הרבים. ואיך שיהי' נפל היתר הפרי מגדים בבירא. מיהו בתשו' הלכות עירובין כתבתי טעם אחר דבזמן הזה לא הוי רשות הרבים בפרט במדינתינו: ד) והי' נראה להמציא היתר דליכא שביתת בהמתו אם יש בעגלה שני סוסים. אם אחת יכולה להוליך. קיימא לן זה יכול וזה יכול פטור ולא גזרו בבהמה. אך הא כתב הרא"ש במגיס דחייב אף שבלא הגסה הי' מתבשל משום דמקרב בישולו חייב כמו טמא על קירוב עבודה. וכיון דחייב על קירוב מלאכה. הלא בודאי עולה הולכת מהרה על ידי שתים משהיתה הולכת באחת. נמצא לענין קירוב מלאכה הוה לי' זה אינו יכול וזה אינו יכול דחייב. ובאמת ריטב"א פרק ב' דשבועות מסתפק אם חייב בשבת על קירוב מלאכה. אך ממגיס מוכח דחייב. ואפשר כיון דאין חיוב שבת בלא עקירה והעקירה נעשית ברגע אחת ולא שייך בה קירוב. והוי לגבי העקירה (זה יכול וזה יכול. ואף דעל שאר הוצאה הוי זה אינו יכול וזה אינו יכול. הלא בלא עקירה אין חיוב: ה) אך לפי מה שפרש"י בטעם החילוק בין זה יכול וזה יכול לזה אינו יכול וזה אינו יכול. משום דזה יכול וזה יכול לאו אורחי' למיעבד בשנים. והכא אורחי' בשתי בהמות כדי שתלך מהר. ושוב אף שהעקירה זה יכול וזה יכול כיון דאורחי' בשתים חייב. אך בתוס' שם (דף צ"ג.) ד"ה הי מינייהו מחייב לא בעי למימר שיהי' פטור אותו שיכול דאין זה סברא. ולפרש"י יש סברא דאותו שיכול הא אורחי' למעבד יחידי. וכשהוא עושה עם עוד אחד עבד דלאו כאורחי'. אבל זה שאינו יכול על כורחך צריך לצרף עמו אחר, ואין לומר דשוב לאו אורחי' למעבד כלל. ליתא דדומה להדיוט שחקק קב בבקעת דחייב. כיון שאין לו דרך אחר וכל אורחי' של זה בכך. והכא נמי כיון שאינו יכול אי אפשר למעבד רק עם עוד אחד. (ואין לחלק דשאני הכא שרק דבר זה אינו יכול אבל דבר אחר יכול לישא בלא צירוף, שהרי הגמרא הוכיח מזה לזב שיצא בכיסו דחייב עיין שם] ואם תאמר שאין דרך שישא הא' כלל. התם נמי אין דרך הדיוט לתקן כלל. ויש לדחות דהאינו יכול יש לו דרך לישא עם אחר שאינו יכול גם כן. ואין יכולין לישא רק בצירוף שניהם. על כן לא יתחייב אם נושא עם יכול. ולעולם תוס' כרש"י סבירא להו דטעם פטור זה יכול וזה יכול משום דלאו אורחי': ו) ויש להביא ראי' לפירש"י מירושלמי פ' האורג הי' אחד בריא ואחד חש. נעל החולה כל צרכו ולא נעל הבריא כל צורכו. החולה חייב והבריא פטור. והיינו שהחולה נעל בכל כחו. ואף על פי כן לא הי' יכול לנעול רק בצירוף האחר. והבריא אלו הי' עושה בכל כחו לא הי' צריך לצירוף וחשיב לגבי הבריא לאו אורחי' בשנים ופטור ונסתייע פרש"י. ואם כן בבהמות דאורחי' בשתים כדי למהר ההולכה הוי מלאבה דאורייתא ואית בי' משום שביתת בהמתו: ז) מיהו בג' סוסים אם סוס אחד לא הי' יכול להוליך כלל דודאי יכולים שנים להוליך אף שלא ימהרו שנים להוליך כמו בג'. מכל מקום כיון דבעקירה ליכא קירוב חשיב כל סוס לגבי העקירה מסייע שאין בו ממש