אבני נזר אורח חיים סט

הגל. וקאמר בגמרא הטעם משום דשופר עשה ויום טוב עשה ולא תעשה. ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ואיך כתב הרמב"ם דמן הדין הי' שעשה של תורה ידחה שבות דתקיעה אף דהוי עשה ולא תעשה, ותירץ דשאני התם דלא הוי בעידנא, וכן משמע בגמרא שבת (דף קכ"ח:) דאתי צער בעל חיים דאורייתא. ודחי שבות דמבטל כלי מהיכנו דרבנן. משמע דהיכא דבעידנא דחי. והא דבגמרא אמר הטעם משום דיום טוב עשה ולא תעשה. ולא קאמר הטעם משום דלא הוי בעידנא. צריך לומר דבדרבנן צריך לשני הטעמים: ג) ולהסביר הענין נראה. דהנה קשה על טעם דעשה ולא תעשה. דהא עשה השוה בכל דוחה עשה ולא תעשה שאינו שוה בכל. כבפרק שני נזירים (דף נ"ח:) ודאורייתא שאינו שוה בכל חמור מדרבנן השוה בכל. שהרי כבוד הבריות דוחה איסור דרבנן אפילו בזיון קטן. אבל דאורייתא שאינו שוה בכל. אינו דוחה רק בזיון גדול. הרי דאיסור דרבנן שוה בכל קל מדאורייתא שאינו שוה בכל. וכיון דעשה דוחה לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל דאורייתא. כל שכן שידחה לא תעשה ועשה דרבנן: ד) וגם על טעם דלאו בעידנא יש לדון בדרבנן שגזרו משום גזירה שיבוא לידי איסור תורה, עולה באילן שמא יתלוש. רוכב על גבי בהמה שמא יחתוך זמורה. וכיוצא באלו. וכיון שהאיסור אינו רק שמתקרב לעבירה שעל ידי זה יבוא לידי עבירה. והרי כשעולה באילן או רוכב על גבי בהמה להביא שופר. הרי בעלייתו זה מתקרב אל המצוה. שעל ידי זה יהי' לו שופר ויתקע. וכיון שעשה דוחה לא תעשה. הוא הדין נמי קירב אל העשה ידחה הקירוב אל הלא תעשה. ואף שעל העלי' באילן גזרו חכמים משום שבות, ועל הקירוב אל המצוה לא תקנו חכמים. מכל מקום לגזור על עלי' באילן להביא שופר משום שמא יעלה ויתלוש. הוא כתרתי דסתרי. דלמה יגזרו על קירוב עבירה במקום קירוב מצוה. והמצוה דוחה העבירה. אך בזה שפיר מהני טעמא דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה. וכשם שגוף עשה דשופר לא ידחה גוף עשה ולא תעשה דיום טוב. כמו כן לא ידחה קירוב עשה דשופר לקירוב לא תעשה ועשה דיום טוב. ועל כן מהני טעמא דלאו בעידנא שלא ידחה גוף עשה דשופר ללא תעשה ועשה דרבנן שאין עולין באילן. דלזה לא מהני טעמא דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה מקל וחומר דעשה שאינו שוה בכל. ומהני טעמא דעשה ולא תעשה שלא ידחה קירוב מצוות שופר לקירוב מלאכת יום טוב. שבזמן שמתקרב למלאכה מתקרב למצוה. אך בזה מהני טעמא דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה. דכשם שגוף העשה אינו דוחה גוף לא תעשה ועשה. כמו כן קירוב עשה אינו דוחה קירוב לא תעשה ועשה: ה) והנה בנין בית הכנסת שהוא גופה מצוה וחשיב בעידנא. לכאורה ידחה שבות דאמירה לנכרי *). ואף שאינו גומר הבית הכנסת בשבת. דומה למילה ופריעה דמילה חשיב בעידנא. וכמו שהאריך הר"ן בפ"ב דמציעא: ו) אך זה אינו דבנין בית הכנסת הוא מצוה דרבנן, ושוב אינו דוחה עשה ולא תעשה דרבנן. אך הא הטעם שדוחה לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל משום דהוא איסור קל והא אמירה לנכרי הוא שבות דלית בי' מעשה. ולגבי בנין בית הכנסת שאינו המצוה מצד העושה רק מצוה הנעשה שיבנה בית הכנסת אין נפקא מינה אם עושה בעצמו או על ידי אחרים. ויותר מזה יש לומר דלגבי בנין בית הכנסת מקיים המצוה על ידי פועלים גוים כאילו עשה בעצמו. כמו שמקיים עשה דתשביתו במה שמריצה לפני כלבו והכלב אוכלה מאליו. והטעם דמצוה שתלוי בביעור חמץ. וכיון שמכל מקום החמץ נתבער חשיב שהוא העושה המצוה. כמו שחשיב המעמיד בהמת חבירו על גבי קמת חבירו מזיק ממש וחייב אפילו ברשות הרבים וכן המוסר ממון ישראל ביד אנס. אף דלענין שבת המראה עצים לגוי להבעיר וליקח שכר על זה. אף שברי שיבעיר כמו שברי שהאנס יקחנו. מכל מקום לא חשיב שעשה בעצמו. והיינו טעמא משום דבשבת תלוי האיסור רק בעושה. שהרי מה שנעשה מאלי' בשבת לא איכפת לן. ולכתחילה מתחיל בערב שבת שיעשה בשבת. ועל כן לענין נזיקין שהחיוב במה שזה ניזוק חייב אפילו במראה ומעמיד לבד. והוא הדין בחמץ שהמצוה במה שהחמץ נתבער. המצוה אפילו במריצה לכלבו לבד. ובזה מיושב קושיית הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל על המגן אברהם שפסק בחמץ ביום טוב לבער על ידי עכו"ם. והקשה הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל דאם כן אינו מקיים ישראל המצוה. ולמה שכתבתי אתי שפיר. והוא הדין בנידון דידן בבית הכנסת דהמצוה שיהי' בית הכנסת שפיר מקיים המצוה. וחשיב שבנה בעצמו במה שעושה על ידי פועלים עכו"ם. ואם כן עשה דבית הכנסת דוחה עשה ולא תעשה הקל [דשבות דלית בי' מעשה בשבת שאומר לגוי בערב שבת כיון דחשיב בעידנא דבנין בית הכנסת מקדש מעט הוא עצמה מצוה] כמו שדוחה עשה ולא תעשה שאינו שוה בכל. וכן עשה ולא תעשה שישנה בשאלה. והכל דמשום זה חשיב קל. וכל שכן בקבלנות דאין איסור רק משום מראית עין בעלמא דודאי האיסור קל טובא, ואי משום חה"ש שכתב המגן אברהם משום שהגוים אין מניחין לבנות ביום אידם בפרהסיא הוא טעם קלוש. ועולה בזכרוני שראיתי בחתם סופר שבזמן הזה שנתפרסם אצל הגוים שאין איסור אצלינו בשבת על ידי הגוי ממה שמחממין בית החורף אצל ישראל בשבת. אזיל טעם זה. בפרט שכתב מעלתו שהם בבית תיפלות שלהם עושים ביום אידם. לכן לדינא נראה לי אם המנהג אצליכם לבנות בקבלנות יניח אותם במנהגם שלא למחות בידם: נאום הק' אברהם. סימן מג. עוד להרב הנ"ל: מכתבו הגיעני. ואשר רוצה לחלק בין בית הכנסת ובין מילה ופריעה. דבית הכנסת אף אחר