אבני נזר אורח חיים תרכד
Avnei Nezer Orach Chaim 624 · אבני נזר אורח חיים · free full Hebrew text
Open in the reader →ושמואל שהם רבותיו אפילו לקולא כל שכן לחומרא כמו במקומו של ר' אליעזר כו'. ואם כן כיון דיש סברא דשקולים הם. אם כן מה קושיא אדר' זירא דכיון דשקולים הם יש לו לעשות כדעתו. אך הדבר נכון דכיון דהוה סבירא לי' דדעתו לחזור (כן צריך לומר לשיטת הר"ן בקושיית רבב"ח] ובדעתו לחזור על כרחין מנהג מקומו עדיף כיון דבאין דעתו לחזור שקולים כנ"ל ואם כן יש לו לעשות כמנהג מקומו. ואם כן ניחא דברי התרצן דאין דעתו לחזור. וכיון דשקולים שוב יש לו לעשות כדעתו
ב"ה יום א' ואתחנן ז' מנחם אב תרס"ט אטוואצק
שלום ורפואה ובריאות לכבוד חתני הרב החריף הבקי מגזע היוחסין חכמתו תאיר פניו מו"ה יצחק יהודה נ"י הרב האבד"ק טשעכנאווי
דבר צום החמשי אשר הד"ר הזהירך שלא להתענות ובקושי התיר לך להתענות עד חצות. הדבר ברור שלא להתענות כלל: דבמקום חולי לא גזרו רבנן. והכי קיימא לן בש"ע ביולדת תוך שלשים לא תתענה. אף דביום הכיפורים אפי' אמרה צריכה אני לא מהני וחייבת להתענות. מכל מקום חשיב כחולה שאין בו סכנה ופטורה מלהתענות. וכל שכן בזה דחולה ממש. ואף שהט"ז פקפק מהא דרבינו תם התיר ליולדת שלא להתענות בצום גדלי' לאחר ז' ללידתה. אף על גב דצ"ג מדברי קבלה וד"ק כד"ת דמי. משום דרצו אין מתענין. אם כן רשות הוא. על כן ממילא תשעה באב דלאו ברצו תליא, שוב ד"ק כד"ת דמי ואף חולה שאין בו סכנה מחויב להתענות. הנה בחי' רשב"א וריטב"א פ"ק דראש השנה דמעיקר ד"ק גם תשעה באב ברצו תליא מילתא וחכמים גזרו בתשעה באב להתענות אפי' רצו שלא להתענות. אם כן שוב הוי דרבנן. ומותר ביולדת תוך ל' וכל שכן במקום חולי ממש. ובזמן הט"ז לא הי' החי' הרשב"א בדפוס שנדפס פעם ראשונה בזמן המשנה למלך וחי' ריטב"א ר"ה נדפס ראשונה בזמנינו. לכן ברור שלא להתענות כלל ותאכל מיד בבוקר. וה' יזכינו להיות הצומות לששון ולשמחה בב"א
דברי תוחנך דו"ש וש"ח ורפואתך הק' אברהם
והיא להרב החריף הבקי מו"ה ישעי' קלונימוס ני' מו"ץ דק"ק גארוולין
עוד ראיתי במכתבו שכתב בשם הספר הנ"ל בסוכות שהם מקנים והם ארוגים שנשתנה ודומה למה שכתב רמב"ם גבי אניצי פשתן. ואינו דמיון כלל דאטו בשביל שנעשה מאחד שנים יחשב נשתנה. וכל סכך שחתך אילן לעצים דקים יחשב נשתנה. ומה שהביא ראי' מעביד חלתא שבת (דף ע"ד:) פרש"י שם עשאום דקות מאחד שנים או שלשה הרי זה טוחן וש"מ שחשיב נשתנה דאם לא כן מה מלאכה הוא. אינו כלום. דבורר ודש לא נשתנה ומכל מקום הוי מלאכה, ובאמת שטוחן מפורש בפרק כיצד מברכין דהקמח חשיב נשתנה ומכל מקום אין מזה ראי' שלא יחשב טוחן אלא אם כן נשתנה. וכבר כתב הרב המגיד פ"ד מהלכות שבת גבי פרוס סילקא שחתך דק דק אינו דומה לטוחן רק קצת דמיון הוי. לא הוה אב רק תולדה. ועל כן מאין הרגלים שיחשב נשתנה. על כן סוכה העשוי' מקנים אלו כשירה גמורה
שלום לכבוד הרב החריף הבקי שה"י כש"ת מו"ה יעקב נחמן נ"י האבד"ק דאלעשיטץ
בדבר שוכרי יערות מהממשלה יר"ה. הדבר ברור שצריך לעשות שטר מכירה. הן מצד שהמלאכה נעשית ברשות ישראל. הן מחמת שקוצצים העצים במחובר. וזה נקרא מלאכת מחובר. ועוד שמפורסם היער של ישראל. ואף דבבית הגוי מותר אפי' מפורסם שהוא של ישראל. כתב במנחת כהן פ"ג בתנאי הג' טעם לזה משום שאין דרך לשכור שכיר יום בבית הגוי. דמי ישגיח עליו כמה זמן עיכב, אבל יער מסתמא יש שם ממונה מהסוחר כמנהג. ושפיר שכיח שישכרו שכיר יום. ואף במקום שדרך רק בקבלנות אסור. דקבלן מחזי לאינשי כשכיר יום. היינו שלא יבינו החילוק לומר אדעתא דנפשי' עביד הקבלן. כיון שגוף המלאכה כולה של ישראל כן כתב הר"ן פ"ק דע"ז ופרק כ"כ. אבל התוס' כתבו שיאמרו העולם שהוא שכיר יום. לפ"ז יש לומר במקום שדרך רק בקבלנות מותר
אולם לפי דברי הט"ז סי' רמ"ד ס"ק ב' גם לדעת התוס' אסור. דווקא שדה באריסות דיש שני צדדים להיתר אריסות וקבלנות ממילא שאני אריס ואינו נוטל חלק בפירות שוב אין כאן רק צד אחד להיתר אסור. ע"כ יעשו שטר מכירה
שאלה. באחד שמכר חמצו היינו אקוויט שלו בשטר מכירה ונכתב בשטר שלקח עירבון על המקח וגם בקגא"ס. ומכר ביתו שמונח בו החמץ והחמץ אג"ק. ובאמת לא לקח ערבון וגם לא עשה עמו ק"ס ולא האנדשלאק רק מסר לו השטר. וזה לשון השטר חת"י דלמטה תעיד עלי כו' איך שמכרתי כו' וקבלתי ממנו עירבון כו' בקגא"ס כו' ויהי' לשט"מ זה תוקף כאלו נעשה אצל הרייענט ונתתי לו שטר מכירה זה להיות בידו לראי'. זה תורף השאלה: