אבני נזר אורח חיים תרכ

קיים המצוה. והוא הדין באכילת פסח וקדשים שמצוותם עליהם. יט) והנה בשלהי (פסחים דף ק"כ:) אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לראב"ע לא יצא ידי חובתו פשיטא כיון דאיתקש לפסח כפסח דמי מהו דתימא הא אפקא קרא מהקישא קמשמע לן דכי אהדרא קרא למילתא קמייתא אהדרי'. וכיון דמצה איתקש אכילתו לאכילת הפסח נראה שגם מצוות אכילת מצה מתחלת בשעת הגבהה. וזה מה שרצינו לבאר כ) ובזה נראה לי ליישב הירושלמי פסחים פרק כל שעה דפוסל מצה גזולה משום מצוה הבאה בעבירה. והריטב"א סוכה (ל"ה) דחה הירושלמי מהלכה. דכיון דלעסה קניי' בשינוי. אך לפי מה שכתבתי דמשעת הגבהה מתחיל המצוה והגבהה היתה בעבירה. פסק הירושלמי ברור. נמצא כי מהירושלמי הזה ראי' לכל דברינו: כא) ובזה ניחא נמי סוגיא דראש השנה (דף כ"ח.) שלחו לי' לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא פשיטא היינו הך מהו דתימא התם אכול מצה אמר רחמנא והא אכל אבל הכא זכרון תרועה כתיב והאי מתעסק בעלמא הוא קמשמע לן. פרש"י דבמצה נהנה באכילתו הלכך לאו מתעסק הוא. שהרי אף לענין חיוב חטאת אמרינן המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה. קמשמע לן. דאף על גב דמתעסק הוא יצא דמצוות אין צריכות כוונה עיין שם. וקשה לי דנהי דסבירא לי' דאין צריך כוונה. מכל מקום היכי אמר זאת אומרת דמדשלחו לי' לאבוה דשמואל שמעינן הכי. כיון דודאי איכא לפלוגי בינייהו בסברא מעליא כפרש"י. ועיין בפני יהושע שכתב דאונס גרוע ממתעסק שגם בחלבים ועריות פטור. ואין, דבריו מחוורים דהא דפטור בחלבים ועריות דאונס רחמנא פטרי' אבל למה יגרע מצוותו בזה. וגם אינו מובן איך נרמז פרש"י בדברי הגמ' אכול מצה אמר רחמנא. אבל לפי מה שכתבתי דמצוה מתחלת משעת הגבהה ובהגבהה לא נהנה ושפיר מוכח מצוות אין צריכות כוונה. וקאמר מהו דתימא אכול מצה אמר רחמנא שאין המצוה רק האכילה. והוא כעין מהו דתימא במימרא דרבא פסחים (דף ק"כ:) אכל מצה בזמן הזה לראב"ע מהו דתימא הא אפקי' קרא מהקישא דלא איתקש לפסח. ושוב אין המצוה רק האכילה. קמשמע לן דבאמת סבירא לי' לרבא דאיתקש לפסח דלמילתא קמייתא אהדרי'. ואם כן המצוה גם הגבהה כמו בפסח. ושפיר מוכח מהא דשלחו לאבוה דשמואל מצוות אין צריכות כוונה: כב) נשוב למה שהתחלנו בענין ברכת על באכילת פסח מצה ומרור. דהנה בלולב מברכין בעל משום דמעידנא דאגבהי' נפיק בי'. והיינו דאי אפשר לברך עליו קודם שהמצוה בידו. וכשהוא בידו כבר יצא בו. והכי נמי במצה ומרור ופסח שאי אפשר לברך עליהם קודם שהם בידו וכבר התחיל המצוה בהגבהה. והברכה סובבת גם על הגבהה שכבר הגביה על כן מברכין בעל דמשמע לשעבר ומשמע להבא כסוגיא דפסחים גבי ביעור חמץ: סימן תקלו. לכבוד קהל עדת ישרון דאמבראווע הן המ"ץ ר"מ מקהלתכם בא אלי בקובלנא רבה כי קיפחו את פרנסתו וגרעו לו ממשכורתו הקבוע לו ועוד שאר דברים. והכל מחמת שאסר את המאשין מצות. הנני להודיעכם כי רע בעיני הדבר מאד. הן גוף ההיתר של המאשין מצות הן מה שרדפו את המו"ץ עבור שאסר. והנה גוף המאשין מצות ידוע לכל כי כל גדולי וצדיקי מדינתינו נ"ע הם אדמו"ר הגאון הקדוש מהרי"מ זצ"ל והגאון הקדוש מהר"א, זצ"ל מטשעכנאווי והגאון הצדיק מהרי"י זלה"ה מקוטנא אסרום בהחלט [וגם גאוני צדיקי גאליצייא כמו הרב הגאון הקדוש מסאנדץ זצ"ל וכו' אסרום] וידוע כמה הרעיש אדמו"ר זצ"ל מגור על המתירין [לא רציתי לפרש הדברים משום כבוד המתירין שוכני עפר] עתה מאן ספון להתיר מה שאסרו המה אף אם הי' המתירין רוב. הלא ריש פרק ר"א דמילה במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמין בשבת אף שחכמים רוב והלכה כמותם. מכל מקום היתר גמור הי' להם (ושם בגמרא מפורש כמה שכר טוב הי' להם] ומינה דייק הר"ן בפרק מקום שנהגו דכל שכן כל שנהגו איסור כדברי האוסר הרי הוא כאילו קיבלו עליהם לנהוג אותו איסור עליהם ועל כל הנלוים עליהם יעיין שם. ועל כן המאשין מצות שנתפשט במדינתינו איסור על פי כל גדולי מדינתינו איסור גמור וחמור הוא לנו כמו שהי' היתר גמור הכרתת עצים וכו' אף שהלכה להיפוך. כמו כן איסור גמור לנו אם הי' הלכה כמתירין. וכל שכן שיש לנו לתפוס שהלכה כאוסרין כי המה הרוב והגדולים בחכמה וביראה. מעתה מי שיאמר שיתיר בעיר אחת כי מתיירא שאם לא יתיר להם יבאו מקצת אנשים לחמור מזה. אין ממש בדבריו. אף אם הי' מקום לחוש לזה. וכי אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך מאחר שאיסור גמור וחמור הוא לנו. והמתנצלים להתיר משום שינוי איכות המאשין מאשר הי' אז. הבל יפצה פיהם ואין בדבריהם ממש מכמה טעמים. ואם בשגגה התירו ויחזרו בהם ה' הטוב יסלח להם. ועל כן המו"ץ שעמד בפרץ לבטל מנהג הרע הזה וקינא למצוות השי"ת. בדין הוא שיטול שכרו בזה ובבא. כל שכן שלא יקופח פרנסתו על ידי זה. וכי זה יהי' משפט המקנאים. על כן אני מזהיר אתכם מאד שתחזירו הכנסת הרב המו"ץ הנ"ל לכמו שהי'. ואת המנהג הרע מהמאשין מצות תבטלו ונכפר לכם על העבר ושכר גדול תקבלו משמים על העתיד. זולת זה דברי ריבות שבינו לבין המו"ץ האחר איני מכניס עצמי כי שמוע בין אחיכם כתיב. אך זאת אני מזהיר אתכם כנ"ל. ומי שיכניס עצמו להחזיר פרנסתו יזכה אתו עמו על אשר עמד בפרץ והי' בזה שלום וברכה כנפשכם ונפש הדו"ש כולכם: הק' אברהם.