אבני נזר אורח חיים תריט

תרומה במחובר לקרקע ותנן לא מצינו תרומה במחובר לקרקע. א"ל כי תניא ההיא לענין מחוייבי מיתה וחומש דאי תליש ואכיל תלוש הוא ואי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם פרש"י ולא הוי אכילה. טובא מהא דפרק אלו נערות (דף ל"א.) אפשר לאכילה בלא הגבהה דאי בעי גחין ואכיל. ודוחק לחלק דווקא לשחות ולתלוש מן המחובר לאו אורחי': יג) עוד צריך להבין דברי ספרי פ' קרח דיליף נט"י לתרומה מקידוש ידים ורגלים. דאכילת תרומה נמי עבודה. ומה שאין צריך ליטול הרגלים משום דלעבודה צריך הרגלים גם כן דכתיב לעמוד ולשרת אבל לאכילת תרומה אין צריך רק הידים. וקשה ידים נמי אין צריך דאי בעי גחין ואכיל כהא דאלו נערות. ועוד מה זה ענין לעבודה. דהעבודה בתרומה האכילה.. וההגעה בידיו לפיו הוא רק מכשירין: יד) אך לפי דרכינו יתיישב בטוב טעם. דוודאי אין דרך לשתות ולאכול. ואי אפשר להכחיש המוחש. אך מכל מקום כיון דהאכילה גופה כי אורחי'. מה בכך שהגעה לפיו לאו כי אורחי' כיון שהאכילה גופה כי אורחה חייב. והיינו הא דאלו נערות. אך בקיום מצוות אכילת תרומה כיון שאי אפשר לאכול בלא הגעה לפיו הוי ההגעה לפיו מצוה. שהרי מחוייב להגיעה לפיו כדי שיאכלנה. והוא דומה להולכה בקדשים. ועל כן צריך לקדש ידיו כמו הולכה בקדשים דבלא קידוש ידים ורגלים פסולה: טו) ויש לומר עוד שאם ישחה ויאכל לא יקיים כלל המצוה. ודומה להילוך הדם שלא ברגל דלאו שמה הולכה והקרבן פסול. דכיון דהגעת הדם עד המזבח עבודה. והוא עשאה שלא כדרך עבודה נפסל כל הקרבן. הכי נמי בתרומה דנקרא עבודה והגעה לפיו גם כן עבודה. אם ההגעה לאו כי אורחי' לא קיים מצוות ועבודת אכילת תרומה כלל. ואפילו ר' שמעון לא פליג אלא משום דאפשר לבטלה דשוחט בצד המזבח וזורק. אבל בחטאות הפנימיות אף ר' שמעון מודה דמועיל מחשבה ועבודה הוא. ולא אמרינן דהוי רק מכשירי זריקה. הכי נמי בתרומה כיון דהגעה לפיו אי אפשר לבטלה. ההגעה לפיו מצוה ועבודה הוא: טז) ובזה יתבאר הסוגיא דמנחות (דף ע'.) ה דסבירא לי' להש"ס דלא מחייב זר באכילת תרומה אלא באכילה שכיוצא בה בכהן מצוה ועבודה הוא. אבל בגחין ואכיל שבכהן לאו מצוה כנ"ל אין זר חייב עלי' ): יז) ואין להקשות מה מקשה הש"ס כתובות (דף ל':) אדאביי דאמר זר שאכל תרומה לר' נחוניא פטור מממון דמיתה בידי שמים כי כרת. והא מעידנא דאגבהה קניא ומתחייב בנפשי' לא הוי עד דאכיל לי' ותירץ בתירוצים שונים. הא בפשיטות יש לומר דבזה נאמר הגבהה צורך אכילה. ואי דאי בעי גחין ואכיל. הא בתרומה גחין ואכיל פטור. לק"מ לפסק רמב"ם וטוש"ע כלישנא בתרא כיון דאי בעי לאהדורי' מיהדר לא אמרינן בי' קילב"מ. ואדרבא מרמב"ם וטוש"ע יש ראי' לדברינו. שהם פסקו הא דהגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי שבת. והקשה הרה"מ דנימא עקירה צורך הנחה. ובגמ' משני דבן עזאי הוא דאמר מהלך כעומד. או דמיירי בעמד לפוש קודם שהוציא. ולמה דקיימא לן דלא כבן עזאי הו"ל להביא האוקימתא שעמד לפוש. ותירץ הה"מ דהגמ' קאי ללישנא קמא דאי אפשר לעקירה בלא הנחה אבל לל"ב דאי בעי לאהדורי לא מצי למיהדר במעביר לא שייך זה. והדבר יפלא דהוא גופא קשיא כיון דסוגיא דשמעתא כל"ק למה פסקו כל"ב. אך למה שכתבתי ניחא משום דסוגיא דזר שאכל תרומה דמקשה אאביי שכבר נתחייב בגניבה על כורחין קאי כלישנא בתרא וכמו שכתבתי: יח) נחזור לענינינו דמצוות אכילת תרומה מתחלת משעת הגבהה. ואם ההגבהה לא הי' כתקנה לא קיים המצוה כלל. וכמו אם הוליך הדם שלא ברגל הקרבן פסול. משום דמצוה על הדם לזורקו ועל כן החיוב להוליכו ואם עשה הולכה שלא כראוי פסול. הכי נמי בתרומה שהוא חובת התרומה ועל כן החיוב להגיעה לפיו. ואם הי' שלא כראוי לא