אבני נזר אורח חיים תרטו

ט) העולה מזה דהיכא דהמים שנותן בעיסה לבד יש בהם כדי להחמיץ ושהה שיעור מיל ויותר. לכולי עלמא הוי חמץ גמור לחייב כרת. והיכי שאלו הי' המי פירות מים לא הי' מחמיץ רק משום שהמי פירות ממהרים להחמיץ. לכולי עלמא לא הוי רק חמץ נוקשה. כי פליגי היכא שהמים לבד אין בהם כדי להחמיץ ואלו הי' המי פירות מים הי' מחמיץ ששהה שיעור חימוץ. בזה לרמב"ם הוי חמץ גמור ולשאר פוסקים חמץ נוקשה. ובנידון שאינו שוהה שיעור מיל והחשש רק מחמת המי פירות. לכולי עלמא הוי רק נוקשה: י) והנה לעיל סי' שמ"ט וסי' ש"נ הארכתי בדיני נוקשה וגם בנידון הנוב"י הנ"ל ותרצתי קושיית הנוב"י על פי הירושלמי דלמד מחמץ משבת כי היכי דבשבת אינו חייב אלא על בישול גמור כן במחמץ בעינן חמץ ברור ועיין שם. ולפי זה יש לומר כי היכי דבלישה בשבת חייב לדעת כמה פוסקים אפילו בלא גיבול רק בנתינת המים לבד היכי דלאו בר גיבול הוא כדאיתא בפרק קמא דשבת. הכי נמי במנחת נסכים שמגבלה במים דהוי מי פירות עם מים. ולא משכחת בה חימוץ גמור. חימוץ קצת זה הוא חימוצו כי היכי דהתם כיון דלאו בר גיבול הוא נתינת מים זה הוא גיבולו. ודווקא שתי הלחם דאין מחמיצין בתפוחים משום דגוף המנחה אין בה מי פירות לא חשוב גבה חמץ רק חמץ גמור: יא) והא דאמר ריש לקיש עיסה שנילושה ביין שמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת ומסיק עלה משום דמי פירות אין מחמיצין אף דזה אין לו חימוץ אחר ויש לומר זה הוא חימוצו. היינו דמתחילה רצה לומר טעמא דריש לקיש משום דכתיב לא תאכל חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות שאינו יוצא בה ידי מצה אין חייבין עלי' משום חמץ. והקשה על זה מהמחהו וגמעו עיין שם. וצריך להבין למה באמת לא דרשינן הכי. והרי ילפינן דפת אורז ודוחן אינו יוצא בה משום דאין חייבין עלי' משום חמץ. ונקיש נמי להיפוך. וצריך לומר משום דהקמח יוצא בה ידי מצה אם ילוש במים. וראי' עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש מחוייב בחלה. ואינו דומה לשאר מינים חוץ מחמשת המינים דאינו מחוייב משום דאינו יוצא בה ידי מצה. על כרחין משום דהקמח יוצא בה. והכי נמי לענין חיוב חמץ: יב) והשתא שפיר קאמר טעמא דריש לקיש משום דמי פירות אין מחמיצין חימוץ גמור. מאי אמרת משום דאינו בא לידי חימוץ גמור זה הוא חימוצה הלא כמו שהיא נילושה במי פירות אינו יוצא בה ידי מצה. והקמח בעצמו הוא בא לידי חימוץ גמור אם ילוש במים. ואינו חייב בו על חמץ נוקשה. על כן שפיר אמר אין חייבין על חימוצה כרת: יג) ולפי זה יתחייב עליו מלקות דהא מטעם דאין יוצאין בה ידי מצה לא אימעוט אלא מכרת והטעם יש לומר לפי מה שכתב מהר"ל ז"ל דמצה עשירה אף שאינו יוצא בה ידי לחם עוני. מכל מקום אם אין לו מצה אחרת מחוייב לאוכלה לצאת ידי מצה הרי שם מצה עלי' במקצת מן התורה. הכי נמי שם חמץ במקצת מן התורה רק מכרת נתמעט. ממילא לענין איסור תורה. שוב דין עיסה שנילושה במי פירות עם מים כמו לענין מנחות דחשיב חמוץ גמור משום דאין לו חימוץ אחר. אך היכי שיש מים כשיעור ובא לידי חימוץ גמור. שוב היכי שלא שהה שיעור מיל לא הוו רק חמץ נוקשה: יד) אך העליתי לעיל סי' שמ"ט אות י"ד דשיאור אינו דומה לנוקשה ואף אם נוקשה דרבנן שיאור תלי בבעיא דחולין (דף כ"ג:) ברי' הוא או ספיקא. ואי ספיקא הוא הוי ספק איסור כרת ואי ברי' קאי עלה בעשה דשבעת ימים מצות תאכלו. אך אין בו איסור הנאה. נלאיתי להעתיק הטעם והראיות כי יש בו אריכות גדול. ומי פירות עם מים הא דומה לשיאור דאינו חמץ גמור: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן תקלב. ב"ה אור ליום ג' שמיני תרס"ב לפ"ק שלום לכבוד אהובי הרב הגדול חריף ובקי כש"ת מוהר"ר אפרים שלמה נ"י האבד"ק ליפנא א) דבר השקים מצוקער ששמו בהם קמח לפסח שצוקער הדבוק בשקים מתערב עם הקמח והוה מים עם מי פירות שממהר להחמיץ. וכבודו מייתי דברי המג"א סי' תס"ב סק"ב דמעט מי פירות הניח בצ"ע בדיעבד. אבל כבודו כתב דאפשר במעורב המי פירות עם המים דמים מבטלו להו. אבל בנ"ד הציקער ימס במקום אחד ומחמיץ במקומו עם המים וחוזר ומחמץ שאר העיסה: ב) הנה ראיית המג"א מקיטוף דמותר למ"ד. ואף האוסר מודה בדיעבד. כן פירש האשל אברהם] אף דמי פירות על גבי העיסה במקום אחד. והנה המג"א הניח בצ"ע והרב ז"ל מלאדי פסק להתיר בדיעבד. ובנידון דידן שהפסד מרובה ושעת הדחק וגם אינו ודאי שמתערב שאין חשש רק על המצות שמקמח שנגע בשק יש להתיר לכתחילה: ג) אך בנ"ד לבד חשש מי פירות יש עוד חשש כי בספרי הרופאים כי צוקער הוא מלח. והרה"ג ר' אלעזר שהי' אב"ד בפה סיפר מחותנו הגאון מליסא זצ"ל שמלח בשר עם צוקער. ובספר מנחת חינוך מצוה קי"ט בסופו בשם ספר הלכות קטנות כי מותר למלוח קרבנות בצוקער ומקיים בזה העשה דבמלח תמלח דהוא מין מלח אף על פי שהוא מתוק עיין שם. ואף על פי שדבריו לענין קרבן מרפסין איגרא נקוט מיהא פלגא מדבריו שכתב שצוקער כמלח לכל דבר. ופה אין ספר הזה. ובמעט מלח שנתערב בעיסה פסק הרב מלאדי ז"ל סי' תנ"ה לאסור בדיעבד. ואם כן אין נראה להקל: ד) אך עדיין אני נבוך אם הוא מחמם העיסה כמו מלח. ורציתי להתוודע מה שנמצא בזה בספרי הרופאים ושאלתי לד"ר והכחיש כל הענין ואמר שהצוקער אינו מלח כלל. ואני שמעתי בילדותי מהרה"ג ר' משה שהי' אבד"ק לאדז שנמצא בספרי הרופאים שהוא מלח. יותר לא ידעתי בדבר זה. אולי יש ספר