אבני נזר אורח חיים תריד

סימן תקלא לרב אחד א) מכתבו הגיעני. והנה במי פירות עם מים דעת התוספות והרא"ש דאינו אלא חמץ נוקשה שהם מפרשים מימרא דריש לקיש עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת משום דמי פירות אין מחמיצין במי פירות עם מים אך ברמב"ם משמע שהיא חמץ גמור. וכן כתב הפר"ח לדעת הרמב"ם שהוא אסור מן התורה. וכן פסק הרב ז"ל מלאדי כדעת הרמב"ם שחייב עלי' כרת. ובנוב"י כתב דאפי' לתוספות ורא"ש דהוי נוקשה. מכל מקום על כרחין הוא חמץ מדאורייתא ולתפוס נוקשה דרבנן ומי פירות עם מים הוא רק נוקשה הוה אוחז החבל בתרי ראשים. דאם כן הא דאמר ר' עקיבא במנחות (דף נ"ז) כל המנחה לרבות מנחת נסכים לחימוץ. ומקשה מי פירות הוא ואין מחמיצין ומשני מנחת נסכים מגבלה במים וכשירה. ואי מי פירות עם מים הוא רק דרבנן. אם כן לא משכחת חימוץ במנחת נסכים מדאורייתא. ואיך מרבינן מקרא מנחת נסכים לחימוץ: ב) ולי קשה דבכל המנחות דכתיב לא תעשה חמץ. והרי הי' בהם שמן. ובפרק כיצד מברכין (דף ל"ז:) פרש"י הא דאם חמץ הוא ענוש כרת קאי אמנחות. והא מי פירות עם מים לא הוי רק חמץ נוקשה. ונהי דעל רש"י לא קשה מאחר שהוא מפרש מימרא דריש לקיש במי פירות לבד. יש לומר מי פירות עם מים הוי חמץ גמור. אך מדהקשו התוספות על פירש"י דקאי אמנחות. ולא הקשו זאת. מכלל דגם לדידהו הוי חמץ גמור. ולמה: ג) ועוד דבהא דמנחות (דף נ"ד תנו רבנן אין מחמיצין [לתודה ושתי הלחם בתפוחים משום רחב"ג אמרו מחמיצין. כמאן אזלא הא דתניא תפוח של תרומה] שרסקו ונתנו לתוך העיסה של חולין] וחימצה אסורה לימא רחב"ג הוא ולא רבנן אפי' תימא רבנן נהי דחמץ גמור לא הוה נוקשה מיהא הוי. עד כאן. והנה למה דסלקא אדעתא אפילו נוקשה לא הוי והתם יש מי פירות עם מים. שתחילה הי' עיסה והי' מים ועוד נתן המי תפוח בתוכה. וכן מבואר בתוספות שם דהוא מי פירות עם מים. ואם כן איך יפרנס המקרא כל המנחה וגו' לא תאפה חמץ. הא יש שם שמן: ד) אך ברורן של דברים. דענין מי פירות עם מים שנחלקו הפוסקים. היינו שאין במים כדי גיבול עיסה רק בצירוף המי פירות ואין במים כדי לחמץ. רק שעל ידי המים גם המי פירות מחמיצין. וכן מבואר ברמב"ם פ"ה מהלכות חמץ ומצה הלכה ב' וזה לשונו שאין מי פירות מחמיצין אלא מסריחין וכו' והוא שלא יתערב בהו שום מים שבעולם. ואם נתערב בהם מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין [ואי אפשר לומר דהאי מחמיצין על הקמחין שנילושו במי פירות עם המים. דהקמחין אין מחמיצין רק מתחמצים. וכן אי אפשר לומר דאמים כל שהוא קאי שמחמצים. דהא קרא למים בלשון יחיד כל שהוא. ואיך סיים בלשון מחמיצין והי' לו לומר ואם נתערב בהם מים כל שהוא הרי זה מחמיץ. ואו לומר ואם נתערב בהם מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין. הרי שאין לשונו סובל כך שהמי פירות מחמיצין על ידי המים כל שהוא. ועוד דאין במים כל שהוא לחמץ כל העיסה ועל כרחין המים כל שהוא נותנין כח במי פירות שמחמיצים]. ובזה דעת התוספות שאינו רק חמץ נוקשה כיון דהחימוץ רק מחמת המי פירות וכן הא דאין מחמיצין בתפוחים אף שיש במים כדי לגבל כל העיסה מדמייתי עלה הא דתפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה. הנה שהי' עיסה בלעדי התפוח] הנה לחימוץ שהמים עושים לא הי' צריך להחמיץ בתפוחים והוא בא להחמיץ בתפוחים שימהר החימוץ או להחמיצו ביתר שאת. לזה אמר ת"ק אין מחמיצין בתפוחים כי החימוץ שהתפוח עושה הוא רק נוקשה. ולסלקא אדעתא אפילו נוקשה לא הוי רק סרחון כמו שכתב הרמב"ם במי פירות לבד. אבל כשיש במים כדי לגבל ולהחמיץ ודאי בא לידי חמץ גמור ולא אמרו מי פירות אין מניחין לחמוץ רק אין מחמיצין. שהם אינם מחמיצין. ועל כן במנחות שטעונין לוג שמן והי' משימין בה הרבה מים. שהמים לבד יש בהם כדי להחמיץ כמו שיבואר לפנינו. ודאי בא לידי חמץ גמור: ה) ובזה יבואר סתירת דברי הנוב"י הנ"ל. דהנה בתוספות כתבו על קושיות הש"ס במנחת נסכים מי פירות הם ומ"פ אין מחמיצין וזה לשונם ושאר מנחות יודע הי' דמגבלם במים דשמנם מועט. ובענין זה אי אפשר לגבל. אבל מנחת נסכים שמנה מרובה וסלקא אדעתא דאין נותנין מים עכ"ל. ויש לעיין הא כל מנחות טעונין לוג שמן וקרי לה שמן מועט. ובמנחת נסכים נמי מצינו לוג ומחצה לעשרון במנחת נסכים של כבש הבא עם העומר שהי' שתי עשרונים עם רביעית ההין שמן כדאיתא במנחות (דף פ"ט:) במשנה וברייתא ומגיע לכל עשרון לוג ומחצה ועל כן נמי מגבלה במים. ואם כן מה ס"ד דהש"ס להקשות מי פירות נינהו דבודאי אין בה מים. וצריך לומר לוג ומחצה גם כן הוי שמן מרובה ויש בה כדי לגבל: ו) והנה מבואר דבכל מנחת נסכים של כבשים שהי' נותנין בה ג' לוגין שמן אף שלוג ומחצה יש בה כדי לגבל. הי' נותנין בה עוד לוג ומחצה שיש בהם כדי לגבל. הנה שהסולת יכול להבלל בתוכה כפליים משקה ממה שצריך כדי לגבל. ממילא במנחת נסכים הבא עם העומר שהי' רק לוג ומחצה לעשרון הי' יכולין לתת לתוכה עוד מים שיעור שיהי' בהם כדי לגבל והוי חמץ גמור כיון שהמים לבד יש בהם כדי לחמץ. ואם כן שפיר מרבי מנחת נסכים לחימוץ במנחת נסכים הבא עם כבש הבא עם העומר. וכל שכן בשאר מנחות שטעונין רק לוג לעשרון שהי' יכולין לתת בתוכה מים שיש בהם כדי לגבל. ולא קשה כלל. מעתה שפיר יכולין לומר כפסק הטור נוקשה דרבנן. וגם מ"פ עם מים רק נוקשה. ואין חשש בעירוב במי פירות ולא נאפה מיד רק משום חמץ נוקשה: ז) ואפי' לדעת הרמב"ם דמי פירות עם מים עושין חמץ גמור. יש לומר דהיינו בשהה שיעור מיל ויותר. דכהאי גוונא במים לבד נעשה חמץ גמור והמים עושין המי פירות גם כן כאילו הי' מים. אבל מה שהמי פירות עושין חימוץ יותר מאלו הי' הכל מים לבד. בודאי לא הוי רק נוקשה: ח) וראי' לזה הא דאין מחמיצין בתפוחים ומשום דלא חשיב רק נוקשה. ואף דהוי מי פירות עם מים. על כרחין מה שהתפוח גורם חימוץ יותר מאלו הי' הכל מים לבד לא הוי רק נוקשה: