אבני נזר אורח חיים תריג

נעלם ממנו דברי תוספות יבמות (דף פ"ט.) ד"ה אין וזה לשונם ומשני התם בשהי' לה שעה"כ ותתן לו ולא לאורו כגון דאחמיץ במחובר או שתלשה טמא ומשקה טופח עלי'. ונכפלו דבריהם בתוס' מנחות (דף כ"ה.) ובהר"ש והרא"ש מס' תרומות. הנה שאין דקדוקיו כלום: ט) ואנו חוזרין לדברי אביהן של ישראל הרשב"א ז"ל דהא דאחמיץ במחובר היינו בנגמר בישולה דווקא. וכן כתב הריא"ז וז"ל תבואה שנשרית במים. ואפי' אם נשרית במים בעודה מחוברת לקרקע לאחר שיבשה ועומדת לקצור הרי חוששין על חימוצה כמבואר בקונטרס הראיות ואסור לקיימה בפסח עכ"ל. הנה שגם הוא ז"ל סובר דאין חימוץ במחובר אלא אם כן נגמר בישולה ועומד לקצור וכן פסק בשו"ע סי' תס"ז בלי חולק: י) ואין להקשות על הרשב"א שפירש במחובר לאחר שנתייבש. דאם כן גם לענין תרומה יחשב תלוש כיון דחשוב תלוש לענין טומאת אוכלין כדברי תוספות סוכה הנ"ל דחשוב תלוש לענין סוכה. דהא בפשטות דברי התוס' תמוהין. דהא מבואר בחולין שם גבי אבר המדולדל דחשוב תלוש דווקא לענין טומאת אוכלין. אבל לענין טומאת נבילות ולענין שבת חשוב כמחובר. ולמה ישתנה סוכה. ובאמת ריא"ז בשמעתא דהעושה סוכתו תחת האילן חולק על זה וכתב דלענין סוכה חשיב כמחובר. ואני בחי' להלכות שבת פרשתי דברי תוספות בטוב טעם ואין ענין לתרומה. הא חדא. ועוד דמה שכתב הרשב"א נתייבש לגמרי היינו יבוש שצריך במחובר שתהא ראוי' לקצור. אך עדיין התבואה לחה קצת כידוע שמניחין השבולים מונחים בשדה איזה ימים שיתייבשו. וכן לשון ריא"ז הנ"ל לאחר שיבשה ועומדת לקצור. וכן לשון השו"ע. וידוע שבשעה שעומדת לקצור עדיין לחה קצת רק הכוונה יבשות הצריך במחובר ומעתה עומדת לקצור וכן כוונת הרשב"א. וכן מוכח מתוספות הנ"ל שהוצרכו להמציא המצאה חדשה בטומאה שתלשה טמא כו' ולא באופן הש"ס בחמץ באחמיץ במחובר והיינו לאחר שנתייבשה כדברי רשב"א וריא"ז. הכי נמי שנטמא אז. אלא דאף שנתבשל כל צורכה עדיין אינה מקבל טומאה. ואינו דומה לתאנים שצמקו באביהן. שזה יובש הרגיל בתלוש שמניחין התאנים בשדה כל ימות הקיץ שיצטמקו ויעשו גרוגרות: יא) נשוב לענינינו דלשיטת רשב"א וריא"ז ופסק הש"ע לא צריך לחדש כלל דבמחובר אמרינן אגב מדלייהו לא מחמיץ. וכשם שבתלוש קיימא לן דלא אמרינן אגב מדלייהו כדמוכח ממה שכתבו הרי"ף ורא"ש בהיתר חרוך תרתי שבולי משום דמי פירות אין מחמיצין. ולא משום דאגב מדלייהו לא מחמיצין וכן הוא בטוש"ע סי' תס"ג. שמע מינה דסברא להו דרבא דהתיר משום דמ"פ אין מחמיצין פליג בהא דאגב מדלייהו כו': יב) אך בנ"ד אף לדעת מעיל צדקה שהתיר משום אגב מדלייהו. הא פרש"י בסוגיא משום דשרקי ונפלו ולא מבלעי. ובנידון דידן שכתב מעלתו שכל החיטין הי' מלאים ונפוחים מלחלוחית המים. הא קמן דמבלעי וכיון שכתב מעלתו שכפי הנראה הי' אז התבואה בבישולה. אין כאן מקום להתיר. וכבר כתבנו דבדברי ריא"ז משמע דלאו דווקא יבש לגמרי רק יובש עד שראוי' לקצור. וכן לשון הש"ע שנתייבש לגמרי ואין צריך ליניקה. היינו שנתייבש עד שאין צריך ליניקה. וזה יבוש גמור שצריך במחובר. ומכל מקום עדיין צריכין להניחן על פני השדה עד שיהי' יבשים גמורים ביותר. ומכי נגמר בישולה עומדת לקצור ואין צריך עוד ליניקה. וכיון שנראה שהי' כן. הרי דינה כדין ארבא דטבעה בחישתא דכיון דמינח נייחי אתיין לידי חימוץ. ולדעת מעיל צדקה בנ"ד שהיו מלאים ונפוחין אפי' לא נתייבשו כלל אסורים ע"כ לא יאכלום בפסח ואף לא ישהם רק ימכרם לנכרי קודם הפסח כד"ת: נאום המברכו בשמחת החג הק' אברהם. סימן תקל. ב"ה יום ג' אחרי י"ג ניסן האמת הצדק לפ"ק לכבוד הרב דק"ק אסטראווע: א) הנה הגיעני שאלה מכבודו בדעפעשע ושאשיב בדעפעשע. ואת השאלה לא הבנתי. וכן השבתי בדעפעשע כי לא הבנתי. ובאמת כי רע עלי הדבר הזה לשאול ולהשיב בדעפעשע כי יבואו מזה מכשולים חס ושלום על ידי חסרון הבנה. ולאשר ראיתי כי נחוץ הדבר אמרתי אולי השאלה כמו שאגיד אשיב במכתבי היינו אילו השאלה כן: ב) היות כי צריך לטחון בפסח לצורך אנשי חיל. ויש בחיטין קצת מבוקעות. והגם כי לטחון קודם הפסח הי' בו כדי ביטול. מכל מקום אם יטחון ביום טוב יאסר במשהו ואם כן השאלה. נראה לי להתיר לצורך דחק גדול כזה. היינו כי מסתמא החיטין מכורים לגוי ונוכל להגיד לגוי כי יטחנם ויקנה ממנו באופן שיבואר. ואחר כך נקנה מגוי הקמח חוץ מחמץ שבתוכו. היינו חוץ מהקמח שמחיטין המבוקעות שזה ישאר של גוי. ועל אחריות הגוי. רק שהגוי לא יקפיד אם יתנו לאנ"ח בחנם. וכאשר יתן לאנ"ח יקבל קוויט גם כן לפי החשבון לבד מהחמץ שבו. היינו אם צריך להעמיד צענטין. יהי' בקמח שמחיטין שאינם מבוקעות שיעור צענטין ויקבל קיויט רק על צענטין והמותר יפסיד: ג) והגם שהרמ"א בסי' תס"ז סעי' י' פסק דלא מהני במשהו חמץ למכור חוץ מדמי איסור שבו. מכל מקום בדחק גדול יש לצרף דעת המחבר דחמץ דומה לסתם יינם דאפילו יין ביין מותר למכור חוץ מדמי איסור. להפוסקים דקמח בקמח חשוב יבש ביבש דאפילו ביין נסך כהאי גוונא הי' מותר למכור חוץ מדמי איסור. ודין זה אפילו יהי' במבוקעים יותר ויותר מאחד בששים כן נראה לי. ויחוג את החג בשמחה וכשרות: הכ"ד הדו"ש הק' אברהם