אבני נזר אורח חיים תרי

הוא. אי מדעתה איהי מבטלא לי'. והא משכחת לה שנתנה לו רשות לקדשה. ולהנ"ל לא חשיב שהיא עושה ממילא חשוב הוא עושה והוי מבטל בידים: ט) ויש לומר דכשעשתה שליח לקדשה יהי' איך שיהי' הרי מחלה לו החיוב שעליו דכיון שקידשה אחר אי אפשר להנשא לו עוד אף אם ימות או יגרשנה. דהוי מחזיר גרושתו ונתבטל העשה על ידי מחילה שלה. מכל מקום אין בזה כדי שביעה. דבשעת מינוי שליחות עוד אינו ברור שתתקדש ועדיין לא חל המחילה עד שיקבל עבורה הקידושין והוא המבטל. אלא ודאי אפילו בנתינת הרשות חשוב המשלח העושה מעשה וימעול. מיהו יש לומר דהא ברייתא דפרק המפקיד הוי תיובתי' דרמב"ם. אלא שהרמב"ם דחאה מכח הדין שבפרק ואו כמו שכתב בכ"מ שם בשם הר"י קורקוס. והכי נמי דחה משום הא הסוגיא דמכות. ואזלא הא דמכות כברייתא דהמפקיד. ועדיין צריך עיון: י) ודע דהא דרמב"ם. רש"י בגמרא כתב להדיא להיפוך. וכן לשיטת תוספות בהמפקיד שם דמוכר אסור להשתמש במעות שקיבל. אזדא ההוכחה מהא דפרק ו' שכתב הר"י קורקוס וק"ל: יא) והנה נידון דידן תלוי במחלוקת רמב"ם ואינך פוסקים. דלרמב"ם נתינת רשות לא משוי שליח ממש להחשב המשלח עשה. הכא נמי לא חשיב הגוי שלוחו וליכא שבות. אך באמת אף לאינך פוסקים הרי השליח מהרייענט שלוחו של מלוה לגבות המעות או לעשות פראטעסט. וכשהראה לו ישראל המעות ואמר לו אם תרצה תוכל ליקח ולקח. הנה השליח מהרייענט שלוחו של מלוה ולא שליח הלוה. ועוד יש להתיר משום שבות דשבות במקום הפסד. אף שהמג"א לא התיר שבות דשבות רק בהפסד גדול. על כל פנים סניף הוי להתיר. האומנם כי מדברי הגהות מיי' פרק י' מהלכות שבת אות ב' בנותן מעות לגוי בערב שבת לקנות לו מחר ביום השוק אסור דיש שליחות לגוי לחומרא. וזה לשונו דהא אסור יותר משאר אמירה לגוי. אך הרב ז"ל מלאדי דכל אמירה לגוי שבות אסור משום דלחומרא יש שליחות לגוי: יב) ובדבר המקוה חמה ביותר בודאי על היתר סדרי טהרה משום שמעיין הוא. כפי העולה בזכרוני לא כתב זה להיתר ברור רק שחיפש התירים לצורך טבילת מצוה. בפרט במקוואות דידן כמו שכתב כת"ר. אך נראה לי שלא למחות הטבילה במקוה זו במי שמתכוין למצוה אף שאין צריך לה. מצוה לטבול שנית בשבת שחרית כמבואר בכתבים. על פי מה שכתב מהרל"ח סי' תרנ"ג ליישב קושיית הטור על הבה"ג בהא שהתירו לעבור בנהר עד צווארו לצורך מצוה וכתב בה"ג דלשוט אסור. והקשה הטור דאם התירו רחיצה דאסמכי' אקרא, כל שכן שיהי' מותר שייטא דקילא. ותירץ דרחיצה התירו משום שאינו מתכוין לרחוץ אלא לעבור. מה שאין כן שייטא שמתכוין לשוט ודומה להא דאין שטין להביא שופר עכ"ד. וזה טעם המשנה דשלהי שבת שקושרין קשר שאינו של קיימא לצורך מצוה. והיינו קשר שאסור מדרבנן. וכן כתב הטור סימן שי"ז. ולכאורה יפלא איך שרינן שבות שבת משום מצוה בעלמא ומשום שופר לא התירו אפילו שבות דיום טוב. אך הוא הדבר דשאינו של קיימא היינו שאינו עשוי להתירו קודם ז' ימים והוא אין צריך אלא לשעתו ועשוי ליום אחד הוא מותר לכתחילה. והשבות הוא שמקיים ז' ימים והוא אין צריך ולא מתכוין לזה כלל מותר לכתחילה. ועיין אגלי טל מלאכת טוחן ס"ק ל"ח אות ל"ב ובפתיחה סוף סק"ב. ועל כן בנידון דידן שצריך רק לטבול ואין צריך חמימות המים שרינן לכתחילה משום מצוה: יג) ואם תמצא לומר כיון דבטלוה לטבילתא לא שרינן דלא הוי מצוה כולי האי. הא לעומת זה גם רחיצה לא הוי שבות רק איסור בעלמא כמו שכתב הרי"ף בביצה. ועוד דהא רבו המתירין לטבול ביום הכפורים בזמן הזה. והרוקח וספר הישר לרבינו תם מן המתירין. ובתשו' מהרי"ל מתיר גם כן למי שרגיל לטבול כל השנה. ועל כן אף אם באמת נהנה ומתכוין גם לזה הערמה בדרבנן שרי. וכן ביום הכפורים בטובל לקריו לא דקדקו שלא יתכוין להנאת רחיצה גם כן. אך אם באמת אין צריך טבילה רק משום דאיתא בכתבים שיטבול שחרית שנית. בזה אין להתיר לכתחילה. אך אין למחות הנוהג היתר גם בזה. רק כל זה שלא לישב במקוה רק לטבול תיכף בכניסתו ולצאת מיד. אך לישב שם מחוייב למחות מי שבידו למחות: יד) ולענין אם למחות ביד אנשים אשר ברור שלא ישמעו בכל פרטים הנוגעים לאיסור לתא דבישול. נראה לי שאין לומר להם. דמוטב שיהי' שוגגין. הגם שבענין לשפוך מים צוננין לתוך הקעסיל אשר פעם אחת נצטננו לגמרי לדעת הפוסקים דבלח יש בישול אחר בישול הוא מן התורה. והרמ"א פסק כמותם. המנחת כהן כתב דרמ"א לא אסר אלא מדרבנן על כן היקל בלא נצטננו לגמרי: טו) אך בענין לטלטל מעות לפדות וועכסלין. הגם שאיננו רק מדרבנן. מכל מקום המבין לאישורו ולראות את הנולד יודע מה יוכל להצמיח מזה חלילה וחלילה. ואילו הייתי שם הייתי לוחם אתם מלחמת מצוה אפשר אף למסור נפשי. וה' יטע בלבבינו אהבתו ויראתו אמן. ודע בשמירת שבת מלבד שכר עולם הבא עין לא ראתה וגו'. עוד הוא מסוגל למנוחה בעולם הזה. ויש עוד הרבה לדבר בזה. אך לא יתכן בכתב כי אם למסור בסוד למי שראוי למסור לו סוד: הק' אברהם. השמטות להלכות פסח סימן תקכז. ב"ה יום ב' בהעלותך תרס"ח לפ"ק: שלום לכבוד הרב החריף הבקי כש"ת מו"ה חיים דוד נ"י מו"ץ דק"ק גראדזיסק. א) דבר מי שמכר יין שרף בלי הורמנא ולקחו ממנו שלוחי הממשלה יר"ה היין שרף קודם הפסח ועבר הפסח והיין שרף בידם. אחר הפסח החזירו לו היין שרף והוא לא מכר היין שרף